בתחילת השנה הוקמה באוסטרליה ועדת חקירה מלכותית לבחינת גל האנטישמיות שהחריף במדינה מאז טבח שבעה באוקטובר 2023. העדויות המובאות בפניה מצביעות על כך שהתופעה חדרה למוסדות ולמרחבים רבים בחברה האוסטרלית. הקהילה היהודית במדינה, שלפי ההערכות מונה כ-120 אלף בני אדם, מתמודדת עם גל האירועים האנטישמיים החמור ביותר שידעה אוסטרליה.

”ועדת החקירה המלכותית על אנטישמיות ולכידות חברתית”, החלה לפעול בינואר במטרה לחקור את הסביבה שאפשרה לאנטישמיות האוסטרלית לצמוח לממדיה ולהציע שינויי מדיניות שיחזקו את הלכידות החברתית. בראש הוועדה עומדת השופטת בדימוס וירג'יניה בל, ובסוף אפריל היא הגישה דו"ח ביניים שכלל 14 המלצות אופרטיביות. ראש ממשלת אוסטרליה, אנתוני אלבניזי, הודיע כי ממשלתו אימצה ויישמה לאלתר את כל ההמלצות הללו. הוועדה צפויה לפרסם את הדו"ח הסופי שלה בהמשך השנה, ב-14 בדצמבר 2026.

בשלב זה שומעת הוועדה שורה ארוכה של עדויות במסגרת מושב משפטי הנמשך זה כמה שבועות. רבים מהעדים מסרו את עדותם בשם בדוי או בשמם הפרטי בלבד, מחשש לחייהם. העדויות מציגות תמונה רחבה של אלימות, אפליה והדרה, לצד נתונים סטטיסטיים מדאיגים וכשלים מערכתיים בשורה של מוקדים בחברה האוסטרלית – בהם אמצעי התקשורת והשידור הציבורי, האקדמיה, המרחב הציבורי, הזירה הדיגיטלית ומוסדות לאומיים. מהעדויות עולה כי האנטישמיות חדרה כמעט לכל מוסד גדול ולכל מרחב ציבורי משמעותי במדינה.

הסכר האנטישמי נפרץ עוד לפני תחילת התגובה הצבאית

אחד המוטיבים החוזרים בעדויות שהובאו לפני ועדת החקירה המלכותית הוא התחושה שהסכר נפרץ. על מדרגות בית האופרה בסידני, העדים תיארו כיצד, עוד לפני שישראל פתחה בתגובה צבאית משמעותית, בשעה שכמה ממחבלי חמאס עדיין התבצרו בשטחי ישראל, החלה אווירה של ”ציד יהודים” ונשמעו קריאות להשמדת היהודים בגז- לעיני שוטרים שנותרו אדישים.

האירוע ברחבת בית האופרה בסידני החל כצעדה של כ-1,000 מפגינים המזוהים עם קבוצות מהשמאל הקיצוני ועם ארגונים אנטי-ישראליים, שיצאו מבניין עיריית סידני לעבר בית האופרה. המפגינים ביקשו למחות נגד החלטת ממשלת ניו סאות' ויילס להאיר את מפרשי בית האופרה בצבעי כחול-לבן, צבעי דגל ישראל, כאות סולידריות עם קורבנות מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר. הצעדה נערכה בליווי משטרתי רשמי שאבטח את המפגינים לאורך המסלול.

המפגינים הניפו דגלי פלסטין ודגלי חיזבאללה, צעקו קריאות להשמדת יהודים בגז (”Gas the Jews”), שרפו דגלי ישראל ואף תקפו עוברי אורח יהודים שעברו באזור. לפי העדויות בוועדת החקירה, השוטרים שנכחו באירוע לא עשו כמעט דבר, ובמקביל המליצה משטרת סידני ליהודים שלא להגיע לאזור בית האופרה מסיבות ביטחוניות. בסופו של דבר הוגשו כתבי אישום רק נגד חמישה מפגינים בעקבות תקיפות אלימות נגד יהודים.

עד ראייה סיפר כי ראה אדם שהניף דגל ישראל מול המפגינים, וכי הוא עוכב בידי המשטרה וטופל כ”בעיה”, בעוד שהמפגינים שצעקו קריאות אלימות להשמדת היהודים זכו לחופש פעולה. עדה אחרת, העובדת באוניברסיטת סידני, סיפרה כי זיהתה כמה מהדוברים בהפגנה האלימה ומפגינים שקראו קריאות אלימות נגד ישראל כאנשי סגל מאוניברסיטת סידני.

ג'רמי לייבלר, נשיא הפדרציה הציונית של אוסטרליה, העיד כי האירוע ההמוני, שנראה כמו ”ציד יהודים” מול בית האופרה בסידני, העביר לכל יהודי אוסטרליה מסר ברור: המרחבים הציבוריים הפכו ל”אזור אסור” ליהודים, והמשטרה תגן עליהם.

”קיץ של טרור”

האווירה המתוחה הלכה והסלימה בשנת 2024 והגיעה לשיאה במה שמכונה ”קיץ של טרור”, שכלל הצתות של בתי כנסת, השחתת עסקים בבעלות יהודית, והשיא הטרגי – הטבח בבונדיי ביץ' ב-14 בדצמבר 2025, שבו נרצחו 15 בני אדם. פיגוע הירי במסיבת החנוכה בבונדי ביץ' זכה לתואר המפוקפק ”האירוע האנטישמי החמור ביותר בתולדות המדינה”, וכן ”אירוע הירי הקטלני ביותר באוסטרליה זה שלושה עשורים”.

בינואר 2025 הועלו באש מכוניות רבות בסידני ורוססו עליהן סיסמאות אנטישמיות. אלכס ריבצ'ין, מנכ"ל ארגון היהודים האוסטרלי ECAJ, הותקף במתקפה משולבת: בקבוקי תבערה התפוצצו על שתי מכוניות בחצר ביתו, ולאחר מכן רוססו עליהן הכתובות ”FUCK JEWS” ו-”FUCK ISRAEL”, בעוד שחזית הבית כוסתה בצבע אדום.

מרכז לטיפול בילדים במרוברה הוצת, ועל קירותיו רוסס ”FUCK THE JEWS”.  עדה בוועדה, תיארה כיצד בתה בת ה-10 ראתה את המרכז השרוף ושאלה מדוע הייתה שם אש. ”אני מוצאת שאלות מהסוג הזה קשות למענה”, השיבה לה.

במקרה נוסף פורסם סרטון של שתי אחיות בבית החולים בנקסטאון המתרברבות בכוונתן ”להרוג מטופלים ישראלים”. ג'יליאן סיגל ציינה כי הדבר עורר חרדה עצומה בקרב יהודים שנזקקו לטיפול רפואי.

לאחר רגיעה קצרה חלה הסלמה נוספת, במיוחד סביב אירועים הקשורים למתיחות מול איראן ביוני 2025. יולי 2025 היה החודש שבו נרשם מספר האירועים הגבוה ביותר, עם 66 דיווחים על אירועי אלימות אנטישמיים. בין היתר דווח על ניסיון הצתה של בית הכנסת במזרח מלבורן ב-4 ביולי 2025, בזמן ש-20 מתפללים, ובהם ילדים, אכלו סעודת שבת.

הרב בנימין אלטון העיד בוועדת החקירה ואמר כי ”חברים אמרו שהם מפחדים להגיע לתפילות… הרגשתי פחד אישי לביטחוני”. מישל גולדמן אמר כי ”התוקפים הפכו ליותר ויותר נועזים, והאירועים הסלימו בחומרתם”.

בסוף אוגוסט 2025 אישרו הממשלה הפדרלית וסוכנות הביון המרכזית (ASIO) כי נמצא קשר ישיר בין המשטר האיראני ומשמרות המהפכה לבין מתקפות ההצתה בבית הכנסת ”עדת ישראל” במלבורן והמתקפה על עסק הקייטרינג הכשר בסידני.

האפליה באקדמיה: האדרת חמאס, הדרת סטודנטים יהודים

חלק נרחב מדיוני הוועדה הוקדש למתרחש בקמפוסים של האוניברסיטאות ברחבי אוסטרליה. עדויות של סטודנטים ומרצים יהודים ציירו תמונה של סביבה עוינת ומרתיעה. בקמפוסים כמו אוניברסיטת סידני, ANU (האוניברסיטה הלאומית), אוניברסיטת מלבורן ואוניברסיטת מונאש הוקמו מחנות אוהלים של מפגינים פרו-פלסטינים, שהפכו, לפי העדויות, למוקדים של הטרדה מילולית ופיזית כלפי סטודנטים יהודים. לצד זאת העידו סטודנטים על תחושות של הדרה ואפליה נגדם רק בשל מוצאם.

סטודנטים יהודים תיארו כיצד נאלצו להסתיר את זהותם, להסיר שרשראות עם מגן דוד ולשקר לגבי מוצאם. אחת העדויות המטלטלות הגיעה מסטודנטית בשם ליאת, שתיארה כיצד באסיפה כללית של אגודת הסטודנטים ב-ANU נמחקו מהצעת ההחלטה גינויים לחמאס וקריאות לפתרון שתי המדינות, וכאשר דיברה על כך על הבמה, סטודנטים הצדיעו במועל יד וחיקו את שפמו של היטלר.

פרופסור ג'וש קלר הציג נתונים מסקר שנערך בקרב 548 אנשי אקדמיה וסטודנטים מ-30 אוניברסיטאות שונות באוסטרליה. המשיבים דיווחו על חוויות קשות, שכללו האשמת יהודים ב”רצח עם”, הצגת סטיקרים עם הכיתוב ”אנחנו עומדים לצד רוצחי תינוקות” בליווי סמל מגן דוד, ומרצים שכינו את פעולות חמאס בשבעה באוקטובר ”התנגדות”. קלר הדגיש כי האווירה העוינת הובילה לתופעה של ”נראות מותנית” (conditional visibility), מצב שבו סטודנטים ומרצים חשים שאינם יכולים להיות עצמם באופן אותנטי בקמפוס ונאלצים להסתיר את זהותם כדי להשתתף בחיי האקדמיה.

לפי נתוני הסקר, קיים ”מחיר חברתי” כבד לתמיכה בישראל, שהתבטא בירידה של 49% בנכונותם של יהודים לבטא את אמונותיהם הפוליטיות או את זיקתם לישראל. עוד עלה מהסקר כי רוב המשיבים רואים בזהות בין אנטי-ציונות לאנטישמיות עובדה קיימת בשטח, ומתארים תחושת חוסר אונים מול הנהלות המוסדות, במיוחד כאשר הם מתויגים כקבוצה ”חזקה” ובעלת השפעה, בעוד שבפועל הם מהווים מיעוט קטן, מותקף ומבודד. ממצאי הסקר הוכיחו כי האנטישמיות בקמפוס אינה רק ”תחושה”, אלא תופעה מערכתית.

הביקורת הקשה ביותר הופנתה כלפי הנהלות האוניברסיטאות בשל תגובתן הרפה. פרופסור מארק סקוט מאוניברסיטת סידני הודה כי המוסד ”לא היה קשוב מספיק” להשפעה הפסיכולוגית של מחנות האוהלים על הקהילה היהודית. במקרים רבים, סטודנטים שהתלוננו על תקיפות או הטרדות נענו בתשובות אטומות או בהליכים משמעתיים שנמשכו חודשים ארוכים והסתיימו ללא תוצאות ממשיות.

הטיה מערכתית של השידור הציבורי

ועדת החקירה בחנה לעומק את תפקידן של רשתות השידור הציבורי האוסטרליות, ABC ו-SBS, בעיצוב דעת הקהל בנושא האנטישמיות. ג'יליאן סיגל, השליחה המיוחדת של ממשלת אוסטרליה למאבק באנטישמיות, מתחה ביקורת חריפה על רשת הטלוויזיה ABC וציינה כי דיווחיה לקו בחוסר איזון, בחוסר דיוק משווע, בהטיה נגד ישראל ובהגנה על פעילים אנטישמיים באוסטרליה.

דוגמה בולטת שעלתה בדיונים הייתה הדיווח על ”14,000 תינוקות הרוגים בעזה”, טענה שהרשת שידרה ללא אימות ותיקנה רק לאחר שבעה ימים – מהלך שסיגל כינתה ”מעט מדי ומאוחר מדי”. דו"ח האומבודסמן של ABC חשף כי 89% מהתלונות שהתקבלו באותה תקופה נגעו להטיה או לחוסר איזון בסיקור המלחמה בין ישראל לחמאס.

אחת הסוגיות המרכזיות בדיון מול גופי התקשורת הייתה הסירוב לאמץ את הגדרת IHRA לאנטישמיות. מנהלי התוכן ב-ABC וב-SBS טענו כי ההגדרות הקיימות אצלם נגד גזענות מספיקות, אך סיגל ומומחים אחרים טענו כי האנטישמיות המודרנית משתמשת בשפה מקודדת, כמו המילה ”ציוני” כתחליף ל”יהודי”, שאינה מזוהה במסגרת הגדרות גנריות לגזענות. דוגמה נוספת היא שלילת זכות קיומה של מדינת ישראל במסווה של ביקורת לגיטימית על פעולות ממשלת ישראל, כחלק מחופש הביטוי. אמנדה וויקס, מנהלת החדשות ב-SBS, הודתה כי הרשת אינה מספקת לצוותיה הכשרה ספציפית בנושא אנטישמיות, אלא רק הכשרה כללית בנושאי גזענות.

שנאה ויראלית: זירת הקרב הדיגיטלית

המרחב המקוון תואר בוועדה כ”ביב שופכין” של אנטישמיות. ד"ר אנדרה אובולר מהמכון למניעת שנאה ברשת (OHPI) הציג נתונים המראים זינוק של פי חמישה בהיקף האנטישמיות ברשת מאז שבעה באוקטובר. הפלטפורמות X (טוויטר לשעבר), טלגרם ו-BitChute זוהו כזירות המרכזיות ביותר להפצת תכנים הכוללים הכחשת שואה, האשמות ב”עלילות דם” וקריאות לפעילות אלימה נגד ישראלים ויהודים.

אירוע מרכזי שנדון בהרחבה היה חשיפת פרטיהם האישיים של כ-600 אמנים ויוצרים יהודים. בעקבות ההדלפה ספגו חברי הקבוצה איומים על חייהם, פוטרו מעבודתם והודרו מפסטיבלים ומאירועי תרבות. הוועדה שמעה כיצד מוזיקאים יהודים, ובהם ג'ושוע מושה, פוטרו מלהקותיהם בהודעה באינסטגרם רק בשל השתייכותם לקבוצה אתנית.

בנוסף, הוצגו ראיות לשימוש גובר בבינה מלאכותית (AI) ליצירת תכנים אנטישמיים, ובהם תמונות המציגות יהודים כרוצחים צמאי דם. מומחים הזהירו כי האלגוריתמים של הרשתות החברתיות יוצרים ”אפקט הצטברות המונים”, המחבר בין קיצונים מהימין, מהשמאל וגורמים אסלאמיסטיים סביב גרעין משותף של שנאת יהודים.

הפחד הפך לשגרת חיים: יהודי אוסטרליה שוקלים לעזוב

”שרדתי את ברגן-בלזן ואת הקומוניסטים ההונגרים”, העיד פטר הלאש, ניצול שואה בן 86. ”לא שרדתי את כל זה כדי לבלות את שנותיי האחרונות בפחד להיות יהודי באוסטרליה”. מעבר לנתונים היבשים, הוועדה שמעה את קולם של יהודים אוסטרלים רבים, שהביעו את חוויותיהם האישיות בנוגע לחיים באוסטרליה מאז שבעה באוקטובר.

”עד לאחרונה”, אמר הלאש, ”המחשבה על עזיבת המדינה הזו למען ביטחונה של משפחתי הייתה בלתי נתפסת בעיניי. המחשבה הזו נכנסה כעת לראשי, והעובדה שזה קרה היא כשלעצמה מדד לחומרת המצב. מניסיוני – לרבות בתוך משפחתי שלי – שיחות על עזיבת אוסטרליה מתוך חשש לביטחון האישי מתקיימות כעת בכל רחבי הקהילה היהודית האוסטרלית”.

להלאש היו דרישות מעשיות מוועדת החקירה: ”אני מבקש מוועדת החקירה הממלכתית הזו לגשת לעבודתה ברצינות הראויה לה. לא כתרגיל אקדמי. לא כמחווה סמלית. אלא כמאמץ אמיתי להבין כיצד מדינה כמו אוסטרליה הגיעה לנקודה הזו ומה יידרש כדי לשנות את המסלול”.

הלאש הוא אחד מעשרות רבות של עדים שכבר העידו, ועדים נוספים אמורים להעיד בשבועות הקרובים. אימהות יהודיות סיפרו על פחד לשלוח את ילדיהן לבתי ספר שבהם התלבושת האחידה מזוהה כיהודית, ועל מקרים של בריונות קשה כלפי ילדים קטנים שכונו ”רוצחי תינוקות”. בתי ספר יהודיים נאלצו להגביר את האבטחה עד לרמה המזכירה מבצרים, והדבר משפיע עמוקות על תחושת הנורמליות של הדור הצעיר.

אפילו במגזר הציבורי ובמערכת הבריאות דווח על הטרדות. אחיות ורופאים יהודים העידו על קמפיינים מתואמים של תלונות נגדם לרגולטורים המקצועיים (AHPRA), רק בשל זהותם או בשל הבעת תמיכה בישראל. במקרה אחד, ארגון נוער העוסק בבריאות הנפש סירב לשתף פעולה עם הארגון היהודי JewishCare מחשש לתגובת תורמים ו”בעלי עניין”.

שאלת ההגדרה והמאבק על הנרטיב

חלק ניכר מהדיונים בוועדה עסק במאבק סביב הגדרת האנטישמיות. בעוד ארגונים יהודיים מרכזיים והשליחה הממשלתית המיוחדת סיגל דוחפים לאימוץ הגדרת ה-IHRA, קולות אחרים, כמו אלה של ה-Jewish Council of Australia, הזהירו מפני ”בלבול” בין ביקורת לגיטימית על מדיניות ישראל לבין אנטישמיות.

הוועדה בחנה סקרים המראים כי רוב הציבור האוסטרלי, במיוחד בגילים 18–34, שרוי בבורות עמוקה בנוגע להיסטוריה היהודית ולסכסוך הישראלי-פלסטיני, וניזון בעיקר מרשתות חברתיות. המחקר של חברת Forethought חשף כי אף שהציבור עושה הפרדה תיאורטית בין יהודים למדינת ישראל, בפועל, בשיחות עומק, השניים נתפסים כקשורים זה בזה באופן בלתי נפרד. הדבר מוביל להשלכת האחריות למעשי הממשלה בירושלים על האזרח היהודי במלבורן או בסידני.

סיכום והמלצות ראשוניות

ועדת החקירה טרם סיכמה את ממצאיה הסופיים, אך הכיוון המסתמן ברור: נדרשת רפורמה עמוקה בחקיקה נגד שנאה ברשת, הגדרה ברורה יותר של אנטישמיות במוסדות החינוך ובתקשורת וחיזוק משמעותי של האבטחה סביב מוסדות הקהילה.

העדויות בוועדה הבהירו כי האנטישמיות באוסטרליה אינה עוד עניין שולי או מרוחק. היא חדרה לכל תחומי החיים – מהאמנות והרפואה ועד לבתי הספר היסודיים. כפי שסיכם זאת אחד העדים: ”האנטישמיות כבר לא נלחשת בחדרי חדרים – היא נצעקת ברחובות”. כעת עיני הקהילה והציבור כולו נשואות לממשלה האוסטרלית, בציפייה שתוצאות הוועדה, שצפויה לפרסם את הדו"ח הסופי בדצמבר, יובילו לשינוי אמיתי שיחזיר את תחושת הביטחון והשייכות ליהודי אוסטרליה.