רשות העתיקות הודיעה אתמול (שני) כי גילתה בעיר דויד קורות עץ מפוחמות, שנשרפו ככל הנראה בזמן חורבן בית המקדש הראשון, לפני כ-2,600 שנים. התגלית, שמפורסמת לציבור לקראת תשעה באב, מאפשרת הצצה מתוארכת היטב לשנה בה ככל הנראה נחרב הבית הראשון – שנת 586 לפני הספירה.

לדברי מנהלת החפירה, אפרת בוצר, "נראה שהקורות הללו, אשר שימשו, כנראה, לקירוי חצר פנימית של מבנה מתקופת הבית הראשון, קרסו במהלך החורבן אל רצפת המבנה. אנחנו משערים שהטיח, שכיסה את קירות המבנה ונמס בזמן השריפה, כיסה גם את קורות העץ המפוחמות, והוא זה שעזר להשתמרותן יוצאת הדופן".

חשוב לציין כי האזור המכונה 'עיר דוד' אינו המקום בו שכן בית המקדש – שהיה ממוקם כמובן בהר הבית, לא הרחק משם. ככלל, השם 'עיר דוד' הינו מדויק באפן חלקי, שכן על אף שבברור התקיים בעת שדוד המלך כבש את ירושלים, אין היום הסכמה בין החוקרים האם המרכז השלטוני, כלומר ארמונם של דוד ויורשיו, עמד שם אי פעם. עם זאת, ידוע כי חורבנו של הבית הראשון הגיע כחלק מחורבן רחב יותר שעבר על כל ירושלים, בעת שנכבשה בידי האימפריה הבבלית. באותה עת, נחרב גם האזור בו נמצאות הקורות.

טבעות בזמן

בזכות מצבם המעולה של העצים, התאפשר לחוקרים להצליב את ההרס הקשה של המבנה בו נמצאו הקורות לתאריך החורבן. התיארוך נעשה בשיטת 'גילאות העץ', או בלועזית דנדרו-כרונולוגיה. השיטה מבוססת על העובדה שהטבעות שנוצרות בגזעי עץ משתנות בעוביין בכל שנה בהתאם לשינויים אקלימיים. על ידי הצלבה בין גזעי עץ שונים באותו אזור, ניתן למצוא התאמה בין התנודות בעובי הטבעות ולאתר את השנה שבה נכרת העץ.

"ככל שיש לעץ יותר טבעות, הדבר מסייע לנו להגיע לרזולוציה גבוהה יותר של תיארוך",  מספרת ד"ר יוהנה רגב מרשות העתיקות, שחוקרת את הממצא. "מאד נדיר למצוא בארץ עצים עם כמות יפה של טבעות, ופה, בעיר דוד, מצאנו קורות עבות, שיש להן הרבה טבעות, וזה מהווה פוטנציאל מחקרי".

רגב מסבירה שמצב זה, לצד ההתקדמות בשיטות המחקר, וההצלבה בין שיטות שונות כגון תיארוך פחמן ודנדו-כרונולגיה, מאפשרים זיהוי ברזולוציה גבוהה מאוד. "אם עד היום יכולנו לתארך ממצא בטווח של מאות שנים, הרי שעכשיו אנחנו מגיעים לתיארוך מדויק יותר, בטווח של 10 שנים בלבד", היא מוסיפה.

"ברור לנו שהמבנה נשרף במכוון"

היות שתיארוכו של חורבן הבית הראשון מוסכם באופן כמעט גורף בידי הארכאולוגים, ניתן לקבוע בוודאות גבוהה שהמבנה אכן נחרב באותה תקופה. "ברור לנו שהמבנה הגדול הזה נשרף במכוון וקרס בבת אחת", הסבירו מנהלי החפירה, ד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות ופרופ' יובל גדות, מאוניברסיטת תל אביב.

"מעניין לראות שבתקופה הפרסית, לאחר החורבן, התושבים חסמו את הכניסה לאזור הזה אך המשיכו לגור בחלקים אחרים של המבנה", הוסיפו. "יצירת מרחב זיכרון היא צורך אנושי בסיסי, במיוחד אחרי אירוע טראומטי. התושבים בחרו במודע להשאיר את ההרס כעדות לחורבן, ובנו מחדש לצדו במקום לפנות אותו".

המרד, הכיבוש והגירוש

בדומה לחורבן השני, שנגרם בידי האימפריה הרומית, גם את החורבן הזה הקדים מרד: התקוממותו של צדקיהו, אחרון מלכי בית דוד. צדקיהו היה מלך ואסל של בבל, או ליתר דיוק 'האימפריה הבבלית החדשה' או ה'ניאו-בבלית' כהגדרת הארכיאולוגים. ככל הנראה, החליט צדקיהו לצאת למרד כחלק מגל מרידות רחב יותר של מלכים מקומיים באזור ארץ ישראל, בעידודה ותמיכתה של מצרים.

אלא שהאימפריה הגיבה בעוצמה והביסה את המלכים המורדים. את הכיבוש והחורבן של ירושלים הוביל נבוזראדן, שר צבאו של נבוכדנצר מלך בבל. בסיומו של מצור קשה נשבה צדקיהו, עיניו נעקרו, והוא הוגלה יחד עם רבים מתושבי העיר לבבל.

שר המורשת, עמיחי אליהו, התייחס לממצא החדש: "האדמה של ירושלים ממשיכה להעיד את מה שיש מי שמנסים להכחיש. קורות העץ שנשרפו בחורבן הבית הראשון הן עדות אילמת אך עוצמתית לקיומו של העם היהודי בירושלים לפני כ-2,600 שנה. ערב תשעה באב, הגילוי הזה מזכיר לנו שהקשר שלנו לירושלים אינו רק קשר של אמונה, אלא גם של היסטוריה, ארכיאולוגיה וזיכרון לאומי. תפקידנו הוא להמשיך לחשוף את האמת, לשמר אותה ולהעביר אותה בגאווה לדורות הבאים".