התלקחותו מחדש של הסכסוך בין החות'ים לסעודיה מזיז את מפת הבריתות במפרץ. "הסיפור הגדול באמת הוא הסיפור האמירותי–סעודי", אומר פרופ' יוסי מן, מומחה למזרח התיכון ולמדינות המפרץ הערבי, "אחד האירועים המשמעותיים ביותר שהתרחשו במפרץ הערבי בעשור האחרון הוא המעבר של שתי בעלות ברית משיתוף פעולה מלא כמעט בכל תחום למאבק חריף". בראיון ל'דבר' מדבר מן על התקווה להתגבשות חזית מפרצית מול איראן, על האופן שבו המשבר מאיץ את פיתוחם של נתיבי מסחר ועל התפקיד של ישראל בתוכם.

המלחמה עם איראן מייצרת בריתות חדשות

לדבריו, סעודיה נקטה לאורך רוב המלחמה גישה "נאיבית". "היא חשבה שאם היא תימנע מביקורת ותביע עמדה נגד המלחמה אז איראן תהיה רכה איתה בחזרה", אומר מן, "וכשמסתכלים על המלחמה האחרונה, סעודיה אכן נפגעה הרבה פחות מבחריין, מכוויית ומאיחוד האמירויות ורוב הפגיעות בסעודיה היו בעיקר בנציגויות אמריקניות. גם כאשר הותקפו שדות נפט, אלה היו שדות באזורי מחלוקת בין סעודיה לאיחוד האמירויות. מלבד פגיעה אחת בצינור הנפט הסעודי איסט-ווסט".

מן מתאר התרחקות של הסעודים מהאמירויות במשך תקופה ארוכה. סעודיה אף שיתפה פעולה עם קטאר בקמפיין אגרסיבי נגד האמירויות, ותקפה צבאית כוחות הנתמכים על ידי האמירויות בתימן. עם זאת, כעת מן מעריך שבתגובה להתלקחות החזית החות'ית חלה התפכחות סעודית שדוחפת אותה לשקם את היחסים עם איחוד האמירויות, שנלחמת גם היא בחות'ים. "היקף הקמפיין הסעודי נגד איחוד האמירויות ירד באופן דרמטי, וראינו אפילו הודעה משותפת של הסעודים והאמירויות על היחסים בין המדינות".

"ההתקרבות של סעודיה לאמירויות מסמנת סיכוי להיווצרות קואליציה מאוחדת של מדינות המפרץ מול איראן", אומר מן. לדבריו, כבר כעת קיימת ברית עמוקה בין איחוד האמירויות, בחריין וכוויית לאור המתקפות הקשות ששלושת המדינות הקטנות האלו חוו מאיראן לאורך המלחמה. "ראינו איך גם לאחרונה בתוך הפסקת האש כביכול, כווית ובחריין חטפו פגיעות קשות מאיראן. בחריין נמצאת בבעיה משמעותית הרבה יותר, משום שהיא תלויה לחלוטין במעבר בהורמוז ובסעודיה, בעוד שלכווית יש חיבור לעיראק שלפחות בעתיד יכול להיות רלוונטי".

מן מסביר גם כי מטרת התקיפות האיראניות על בתי הזיקוק של כווית היא פגיעה באספקה של דלק סילוני המיועד לאירופה. "בעבר, לפני המלחמה, כמעט חצי מהדלק הסילוני לאירופה הגיע מכוויית. האיראנים תקפו שם כדי לפגוע בעקב האכילס של האירופאים. דווקא בעונת הטיסות. ואז אנחנו רואים מדינות כמו גרמניה מדווחות על מחסור חריף בדלק סילוני ומחירי הטיסות קופצים".

קמפיין ההרעבה החמאסי הקשה על סיכויי הנורמליזציה

מן קושר בין הפיוס הסעודי־אמירתי ומה שמתרחש כעת במפרץ – חסימת הורמוז בידי איראן, ההתקפות על מדינות המפרץ והמשא ומתן בין וושינגטון לטהרן – .

עם זאת, הוא מזהיר כי העמקת שיתוף הפעולה בין ישראל לסעודיה לא יתקבל בקלות בציבור הסעודי. "קמפיין ההרעבה החמאסי סביב המלחמה פגע אנושות בשיח על נורמליזציה ושינה את התפיסה של ישראל בציבור הסעודי. צריך לזכור גם שסעודיה מתמודדת כיום עם הרבה אתגרים פנימיים: אבטלה שעולה, גירעון, קשיים כלכליים ולחץ ציבורי משמעותי. יש הרבה ביקורת מבית, הסעודים מסתכלים קדימה 4 שנים אל 'חזון 2030' שנושא עימו הבטחות גדולות ורואים בעיקר סגירה של פרויקטים וצמצום והידרדרות בביטחון".

לדבריו, האתגרים מובילים להתגברות של תסכול חברתי. "כאשר בית המלוכה מזהה תסכול, הוא נוטה לחזור אל הבסיס המסורתי שלו. אל התקרבות מחודשת לחכמי הדת, מה שיקשיח את העמדה הסעודית ויקשה עליה להתקרב לישראל". בלי חזון כלשהו הנוגע לעתיד האזור, לדבריו, יורש העצר מוחמד בן סלמן יתקשה להצדיק התקרבות בין המדינות – והזמן והתהליכים עובדים לרעתנו.

לא חייבים להתחיל במסילת רכבת וצינור

המלחמה וחסימת הורמוז, על פי מן, מאלצת את כולם לחשוב מחדש על נתיבי הסחר ואנרגיה, צינור איסט-ווסט הסעודי, המעביר נפט ממזרח הממלכה אל חופי הים האדום וכך לעקוף את מצר הורמוז, הוא תוצר של משבר קודם. "אם הצינור הסעודי לא היה מוקם בעקבות מלחמת איראן–עיראק, לא היינו נהנים כיום מהחלופה הזאת", הוא אומר, "משברים גדולים יוצרים שינויים גדולים". אחד הנתיבים שמנסים לחדש בעקבות המלחמה, לדבריו, הוא צינור קירקוק-בניאס ההיסטורי מעיראק לסוריה. מדובר במהלך שיכול לקחת כמה שנים, אבל הוא עשוי להיות מעקף מעניין שיאפשר להעביר את הנפט מצפון עיראק לאזור הים התיכון".

ויש גם כאלו שמרוויחים מהמצב, כמו האמירויות. "העובדה שפוג'יירה היא מרכז נפט חשוב מאוד מעניקה לאמירויות יתרון במצב. בשנים האחרונות התבססה פוג'יירה כמרכז אחסון, תדלוק וייצוא נפט, המאפשר לאיחוד האמירויות להוציא חלק מהנפט שלה ישירות לאוקיינוס ההודי, ויש לכך יתרון גם מבחינת הסוחרים. כאשר הדלק כבר מאוחסן במקום קרוב יותר אליהם, הם יכולים לקבל אותו בצורה מיידית יותר". נוסף על כך, חברת הנמלים האמירותית חתמה על הסכמים להקמת מתקני אחסון ביפן, בדרום קוריאה ובהודו. במצרים פורסמה תוכנית להקמת מרכז אזורי לאחסון דלקים ותזקיקים, וגם ישראל עשויה להשתלב במגמה הזאת.

לפי מן, דווקא המלחמה והמצב הנוכחי מספקים הזדמנות לפיתוח של IMEC, מסדרון הסחר המקשר בין הודו לאירופה דרך איחוד האמירויות וישראל. הפרויקט מוצג בדרך כלל כמיזם תשתיות עצום, הכולל מסילות רכבת, צינורות וכבלים תת־ימיים. אלא שלדבריו, לא חייבים לחכות. "נתיב סחר גם יכול להתבטא ברשת נמלים, מתקני אחסון ונתיבים קיימים, שיתרחבו בהדרגה. אף אחד מהמענים בפני עצמו לא נותן פתרון מוחלט, כמו שהפגיעה האיראנית בצינור איסט-ווסט והמלחמה בין רוסיה לאוקראינה שהראתה שאפשר לפגוע גם בתשתיות המרוחקות מקווי החזית, וצינורות נפט יבשתיים חשופים לחבלה, לטילים ולשינויים פוליטיים במדינות שבהן הם עוברים".

מלבד הקמת נתיבי מסחר עוקפים ופיזור תשתיות אנרגיה ברחבי העולם, השאלה על השליטה בהורמוז נשארת מרכזית לעתיד האזור. "התרחיש שאני חושש ממנו הוא שבסוף המפרציות יקבלו בהכנעה את הורמוז כמפרץ פרסי, אבל יש גם סיכוי שהמפרציות יפתחו חזית מאוחדת מול איראן, מה גם שחזית כזו תרצה לחזק את הקשרים עם ישראל".