קווי המדיניות הכלכלית של ראש ממשלת בריטניה החדש, אנדי ברנהאם, מתחילים להתבהר, והם מסמנים מעבר למעורבות ממשלתית רחבה יותר מזו שאפיינה את ממשלתו של קודמו בהנהגת הלייבור, קיר סטארמר. ברנהאם מבקש לרתום את המדינה לעידוד הצמיחה, לשיפור השירותים הציבוריים ולהפחתת יוקר המחיה. ואולם, יישום האג'נדה השאפתנית עשוי להיתקל במגבלות, לנוכח התחייבותו לשמור על הכללים הפיסקליים, המצמצמים את יכולתה של הממשלה להגדיל את ההוצאה ואת החוב במטרה לשמר תדמית של אחריות תקציבית.

חילופי הממשלה מתקיימים במצב ייחודי. מצד אחד, הממשלה נהנית מרוב גדול בפרלמנט, תוצאה של בחירות 2024, ומנגד, ההחלפה נבעה בין השאר מחוסר הפופולריות הבולט של ממשלת הלייבור הקודמת. בעיני הציבור, סטארמר וממשלתו נכשלו בתרגום הרוב שלהם לשינוי ממשי.

לברנהאם חשוב להבדיל את עצמו מהדימוי השלילי הזה. לכן, עם כניסתו לתפקיד, הוא הכריז על שורת צעדים שנועדו לבטא נחישות ומחויבות לשינוי, בעוד פרטיה של המדיניות הכלכלית הרחבה יותר צפויים להיחשף בתקציב הקרוב בסתיו.

הצעדים שהוכרזו

שתיים מההכרזות הראשונות נוגעות להקלה ביוקר המחיה: ביטול המע"מ על חשמל ביתי, ששיעורו לפני הביטול היה 5%, והפחתת תקרת המחיר לנסיעה באוטובוסים מקומיים המשתתפים בתוכנית הממשלתית מ-3 ליש"ט ל-2 ליש"ט. נוסף על כך, ברנהאם הבטיח הפחתה נוספת של 20% במסי העסקים המוטלים על פאבים, מועדונים חברתיים ומרבית אולמות המוזיקה החיה. במסגרת העלאות המס של ממשלת סטארמר הוגדל הנטל על הפאבים, שאינם רק מקומות בילוי, אלא גם מוסדות קהילתיים וסמלים תרבותיים. בעקבות זאת פתח הטלגרף, כלי תקשורת המזוהה עם הימין, בקמפיין "מצילים את הפאבים".

ברנהאם גם הכריז על תוספת תקציב לטיפול בדרי רחוב. אף שהצעד הזה אינו בהכרח עומד בראש מעייניו של הציבור הרחב, הוא מזוהה עם ברנהאם, שהפך את המאבק בלינת רחוב למדיניות דגל במנצ'סטר רבתי בתקופת כהונתו כראש העיר. הוא השיג בתחילת כהונתו ירידה משמעותית במספר דרי הרחוב, אף שבשנים האחרונות נרשמה עלייה מחודשת. גם מערכת האוטובוסים הציבוריים שיזם זוכה לפופולריות רבה וקשורה למהלך להפחתת מחירי הנסיעה.

מהלכים אלה ממחישים את האיזון שברנהאם מבקש לקיים בין מעורבות ממשלתית למשמעת פיסקלית בשלוש השנים שנותרו לכהונת הממשלה. הם ישירים ומהירים, אך מוגבלים בהיקפם ובחלק מהמקרים זמניים, ולכן עלותם נמוכה יחסית. מנגד, גם החיסכון לציבור מוגבל, למשל במקרה של החשמל. המתח עלול להתברר כחריף יותר ביחס לאג'נדה הרחבה.

ההכרזות המיידיות הן רק הקדמה לשינוי עמוק יותר שברנהאם מתכנן בתפקידה של המדינה בכלכלה הבריטית. עם זאת, רבים ממרכיביו עדיין נמצאים ברמת הכוונה וההצהרה, ללא תוכנית מפורטת או מקור מימון ברור.

הרחבת השליטה הציבורית בשירותים חיוניים

הממשלה החדשה תרצה להגדיל את שליטתה בענפי המים, האנרגיה והתחבורה, במטרה לשפר את השירות ולהפחית את העלויות למשקי הבית, לעסקים ולגופים ציבוריים. היא רוצה לשפר את שירותי הסיעוד לקשישים ולאנשים עם מוגבלויות, בין השאר באמצעות השקעה בהכשרת המטפלים ובשכרם. הממשלה פתחה בהתייעצות ציבורית לקראת הקמת שירות טיפול לאומי, אך היקף הזכאות ומקור המימון טרם נקבעו. לפי ברנהאם, חיזוק הסיעוד ימנע קריסה של שירותי הבריאות הציבוריים. כיום, מטופלים רבים נותרים באשפוז בשל מחסור במענה בקהילה.

הרחבת הדיור הציבורי

ביחס לדיור, שהוא גורם מרכזי ביוקר המחיה, התחייב ברנהאם עקרונית לקדם תוכנית בנייה רחבת היקף שבמרכזה דיור ציבורי ודיור חברתי בשכירות נמוכה. לרשויות המוניציפליות יהיה תפקיד מרכזי, בהתאם לגישת הביזור שהוא מנהיג. כראש עיריית מנצ'סטר הוא ביקש מהממשלה להקפיא את תוכנית "הזכות לרכישה", המפחיתה את מלאי הדירות על ידי מתן אפשרות לדיירים לרכוש אותן בהנחה. ממשלת סטארמר לא הקפיאה את התוכנית, אך צמצמה את ההנחות, הקשיחה את תנאי הזכאות והחריגה דירות חדשות מתוכנית הזכות לרכישה למשך 35 שנה. ברנהאם לא התבטא בנושא מאז כניסתו לתפקיד ראש הממשלה.

תיעוש מחדש והשקעה

ברנהאם מבקש להאיץ את הצמיחה באמצעות הגדלת ההשקעה היצרנית, שנותרה נמוכה בבריטניה במשך שנים, והפנייתה לתעשייה, לתשתיות, לטכנולוגיה ולשרשראות אספקה מקומיות. לשם כך הוא מציע מדיניות תעשייתית פעילה, שתסייע בפיתוח ענפים אסטרטגיים באמצעות מימון למחקר, לתשתיות ולהכשרות, וכן באמצעות אשראי לחברות בצמיחה. זאת לצד השקעה ציבורית ורכש ממשלתי שיעדיפו, ככל שניתן, ייצור מקומי וייצרו ביקוש יציב למפעלים, למשרות ולחניכויות מקצועיות.

במקביל מבקש ברנהאם לגבש שותפות עם המגזר העסקי: הממשלה תציע ודאות במדיניות, קבלת החלטות מהירה יותר, הפחתת חסמים ומעורבות גדולה יותר של המעסיקים בעיצוב המדיניות, ובתמורה תצפה מהם להשקיע בייצור, בעובדים ובהכשרה. נדבך נוסף בתוכנית הוא רתחמת הון פרטי ומוסדי לבריטניה ליעדי צמיחה באמצעות תיאום, יציבות במדיניות, והשקעה ממשלתית. המדינה אינה אמורה לממן לבדה את התיעוש מחדש, אלא לכוון את זרימת ההון, לחלוק סיכונים וליצור מסגרות מימון ליעדים כלכליים ולאומיים.

חיסכון ברווחה

כדי לפנות תקציב לתוכניותיו, ברנהאם מבקש לצמצם את הוצאות הרווחה. העלייה בתקציב הקצבאות סופגת ביקורת נרחבת, אך חברי פרלמנט רבים מהלייבור התנגדו לניסיון הקודם לבלום אותה.

כדי להצליח במקום שבו סטארמר נכשל, ברנהאם מתכוון להשיג את החיסכון באמצעות טיפול בגורמים לשיעור הגבוה של מקבלי הקצבאות. הוא רוצה לחזק את יכולתם של צעירים להשתלב בתעסוקה באמצעות השקעה ורפורמה במסלולי החינוך וההכשרה, בין השאר באמצעות חיזוק החינוך הטכני והמקצועי והצבתו במעמד שווה למסלול האקדמי. נוסף על כך, ברנהאם מעוניין להסיר תמריצים שליליים, כלומר מצבים שבהם ניסיון לחזור לעבודה עלול לפגוע בקצבאות ולכן להביא לירידה בהכנסה. במקביל, הוא מתכוון להקשיח את תנאי הזכאות, אך בדגש על דרישה למאמץ להשתלב בשוק העבודה.

החשש האלקטורלי של חברי הפרלמנט מהלייבור עשוי לסייע לברנהאם לצמצם את ההתנגדות. אף שהחלפת ההנהגה הביאה להתאוששות בסקרים, המפלגה עדיין רחוקה מרמת התמיכה שאפשרה לה לזכות ברוב הגדול ב-2024.

מנגנון היישום: ביזור ומינויים

ברנהאם מבקש לשנות לא רק את המדיניות הכלכלית, אלא גם את המקום שבו מתקבלות ההחלטות. לשם כך הוקמה במנצ'סטר "מספר 10 בצפון", שלוחה של לשכת ראש הממשלה, שבה רוכזו תחומי המדיניות הנוגעים לצמיחה אזורית ולביזור. במקביל הוקמה מחדש המועצה הכלכלית הלאומית, שבה ישתתפו שרים וראשי ערים, ולפי הצורך גם נציגי עסקים ואיגודים מקצועיים.

ראשי הערים והרשויות האזוריות אמורים לקבל השפעה רחבה יותר על תחבורה, הכשרות מקצועיות, שירותי תעסוקה, דיור ותכנון השקעות, מתוך הנחה שהם מכירים טוב יותר את צורכי המשק המקומי.

לתפקיד שר האוצר מינה ברנהאם את ג'ון הילי, איש לייבור מסורתי התומך במעורבות ממשלתית ובמדיניות תעשייתית, אך גם מחויב לכללים הפיסקליים שהנהיגה רייצ'ל ריבס.

הסיכון שבזהירות

המבחן המרכזי יהיה תקציבי: האם ברנהאם יעלה מסים, צעד בלתי פופולרי, כדי לממן השקעה ציבורית רחבה יותר, או ינסה להסתפק בשינוי סדרי עדיפויות, בחיסכון עתידי בהוצאות הרווחה ובגיוס הון פרטי.

בזהירות הפיסקלית טמון סיכון פוליטי וכלכלי. אם התוכניות יהיו מצומצמות מדי, הן עלולות שלא לייצר את הצמיחה ואת הפחתת ההוצאה שעליהן נשענת האסטרטגיה, ובמקביל לחייב קיצוצים שיעוררו התנגדות. ככל הנראה, ברנהאם סבור שהאמון הציבורי קשור לתדמית של אחריות כלכלית, החלופה היא להקל במידה מסוימת את הכללים ביחס להשקעות שמגדילות את כושר הייצור, מתוך הנחה שצמיחה מהירה יותר תרחיב את הכנסות המדינה ותפחית לאורך זמן את יחס החוב לתוצר.