המעבר לשלב ב' בעזה נתפס כמהלך שנועד לקבוע את עתיד הרצועה, אך לדברי פנחס ענברי, חוקר ופרשן העולם הערבי, משמעותו חורגת בהרבה מגבולות עזה. בריאיון ל'דבר' הוא מסביר כי ברקע המהלך מתנהל מאבק אזורי רחב על נתיבי סחר ועל יחסי הכוחות בין המחנות הסוניים המתונים והקיצוניים. לדבריו, בתוך המאבק הזה הולכת ונשחקת יכולתה של ישראל לקבוע באופן עצמאי את המתרחש בגבולותיה.

"ישראל אינה מחליטה מה קורה בעזה"

על משמעות המעבר לשלב ב' בעזה אומר ענברי כי "זו דוגמה נוספת לכך שישראל אינה מחליטה מה קורה בעזה". לדבריו, "ביידן אמר 'DON'T' לנסראללה, וטראמפ מכוון את ה-'DON'T' לנתניהו – קודם בביירות, עכשיו בעזה ובהמשך גם ביהודה ושומרון".

ענברי מוסיף כי המהלך מתרחש לאחר שניקולאי מלנדוב, מנכ"ל מועצת השלום, פרסם ציוץ שבו האשים את ישראל בהגברת התקיפות, שלטענתו מאיימת על המאמץ הרב של המדינות השונות.

איפה רואים שלישראל אין השפעה?
"למשל בניסוח סעיפי מסמך ההחלטה שמפרסמת מועצת השלום בשם המדינות החברות בה, מטורקיה ועד האמירויות. המסמך מתאר מעין סימטריה בין ישראל לחמאס: ישראל וחמאס יפסיקו את האש, יכבדו את הוועדה הטכנוקרטית וכו'. והכי גרוע הוא שישראל נתפסת כמי שמפרה את ההסכם, ואילו חמאס מצדו מזמין את הממשלה הטכנוקרטית להיכנס לעזה ומצטייר כמי שמשתף פעולה".

לדבריו, "הדבר החשוב ביותר במעבר לשלב ב' זה שכבר בסעיף הראשון של ההכרזה נכתב שלמעשה ישראל נתנה את הסכמתה ל'פתיחת מסלול מדיני אמין שיוביל להגדרה עצמית ולהקמת מדינה'. ברור מאוד שהממשלה אינה רוצה להתקדם, אבל נראה שעכשיו לוחצים עליה".

המאבק על נתיבי הסחר עובר דרך עזה

את הדחיפות בקידום המהלך כעת קושר ענברי לסוגיית מצר הורמוז. "העולם, ובמיוחד מדינות המפרץ, מבינים שאי אפשר לסמוך עוד על המעבר החופשי במצר, ושחייבים להקים חלופות. כדי להקים נתיב מסחר ואנרגיה דרך ישראל לים התיכון נדרשת נורמליזציה, וכדי לקדם נורמליזציה סעודיה זקוקה לחותמת של ישראל על התקדמות לעבר מדינה פלסטינית".

לדברי ענברי, סעודיה מבקשת להצטייר כמי שמקדמת אופק להקמת מדינה פלסטינית. כחלק מכך היא קידמה את המהלך הצרפתי-סעודי ומהלכים נוספים להכרה במדינה פלסטינית, והרשות הפלסטינית הוזמנה כמשקיפה. בעוד שבעבר התנתה סעודיה את הנורמליזציה בהקמת מדינה פלסטינית, לטענתו סדר העדיפויות השתנה, וכעת "מספיק להתחיל בהכרזה, והעיקר הוא הנורמליזציה".

למה סעודיה מסתפקת בהכרזה?
"הסיבה היא שהסעודים לא באמת רוצים מדינה פלסטינית. אחד הביטויים לכך הוא שהם מחרימים את אבו מאזן. היא רק צריכה את היח"צ הזה מול העולם הערבי אחרי כמה שנים של מראות ההרס של עזה והמשך החיים בהריסות – מראות שהציבור הישראלי לא חשוף אליהם כמו העולם הערבי. אבל סעודיה חייבת להראות שהיא לא בצד של ישראל, אלא לטובת הפלסטינים.

"מצד שני, היא יודעת שמדינה פלסטינית תהיה מדינת מיליציות, ואין לה סיכוי להיות כמו מצרים או טוניס. היא רוצה מדינה פלסטינית כסיסמא בלבד, ודבר שני היא רוצה שחמאס יתפרק מנשקו. ואלו יאפשרו להתחיל בנורמליזציה ולעשות צעדים מעשיים לעקיפת מצר הורמוז".

"חמאס נמצא במצב של הישרדות"

באשר להצהרות חמאס כי לא יסכים למסור את כל נשקו וימשיך ב"התנגדות", טוען ענברי כי השיח על "מוקאוומה" מגיע בעיקר מקטאר ומטורקיה. לדבריו, חמאס נמצא כיום במצב של הישרדות ולא של התעצמות. הוא שולט ברצועה הרוסה, מבין שאין לו תועלת בהמשך השליטה בה, ויודע כי רבים מתושבי עזה עוינים אותו. לטענתו, ללא נשק עלולים אנשי חמאס להיות חשופים לנקמה מצד משפחות ותיקות המקורבות לפתח ומצד גורמים יריבים, בדומה למה שעשה הארגון לפתח ב-2007.

מבחינת חמאס, משמעות העסקה היא ויתור על השלטון ומסירת הנשק הכבד, ובהם הרקטות והאמצעים, שלטענת ענברי ממילא אין בכוונתו להשתמש בהם עוד נגד ישראל, תוך שמירה על הנשק הקל הדרוש להגנת אנשיו ומשפחותיהם. ענברי מגדיר זאת "עסקה הישרדותית": חמאס מוותר על נשק שאינו זקוק לו עוד, כדי להגן על עצמו מפני זעמו של הציבור העזתי. לדבריו, העברת השלטון לממשלת טכנוקרטים היא כיום הדרך הטובה ביותר של הארגון לשרוד.

"חמאס גמור", אומר ענברי, "אין שום איום ושום יכולת של חמאס להילחם בישראל. האויב שלו עכשיו הוא הציבור העזתי".

חמאס לא נשאר בתמונה בזכות השותפים שלו? בכל זאת, לקטאר וטורקיה, מדינות שסייעו לחמאס, יש הרבה השפעה על הצעדים הבאים בתור חברות מרכזיות במועצת השלום.
"טורקיה וקטאר אמנם אינן מעוניינות בפירוק חמאס מנשקו, אבל הן מעוניינות מאוד בהתקדמות התוכנית. הסיבה המרכזית לכך היא שטורקיה רוצה נמל בעזה, והיא לא תקבל אותו כל עוד חמאס שולט ברצועה.

"אגב, המצב הנוכחי הוא שרק קטאר וטורקיה פועלות בתוך עזה, מעבר לקו הצהוב, ואילו סעודיה, האמירויות ושאר המדינות המתונות נותרו בחוץ. זה באשמת ישראל. מאז שהשתלטנו על ציר פילדלפי בשם 'הניצחון המוחלט', סגרנו את מעבר רפיח וחסמנו את כניסת הסעודים והמצרים לעזה. קטאר, לעומת זאת, נכנסה בחופשיות דרך כרם שלום. מה שמצרים לא אפשרה לה, ישראל אפשרה".

לדבריו, מרוקו התנדבה להצטרף לכוח הערבי בעזה כדי להחליש את ההשפעה הטורקית. "מרוקו נמצאת בעימות עם טורקיה בצפון אפריקה, והיא חוששת מערעור הברית האנרגטית במזרח התיכון בין ישראל, יוון, מצרים והאמירויות".

אתה מציג את טורקיה וסעודיה כבעלות אינטרסים הפוכים, אבל בינתיים הסעודים מקדמים נתיבי סחר עם טורקיה, ולא עם ישראל.
"סעודיה אינה רוצה להיות תלויה בטורקיה, אבל היא חוששת שלא תהיה לה ברירה. אחרי כל הפעמים שבהן נדחתה בידי ישראל, כמו ב'נאום הגמלים' של סמוטריץ', היא אינה יכולה לשים את כל הקלפים שלה על ישראל".

"אני מאמין שאם אותה מדיניות תימשך גם אחרי הבחירות, הסעודים ייאלצו לבנות את מסדרון הסחר עם טורקיה, וישראל תישאר מבודדת יותר".