"זאת תהיה אחת התחרויות הגדולות שהתחרינו בהן מאז שהתחלנו להתחרות" אומרת שחר מילפלדר בראיון ל'דבר' לאחר זכייתה במדליית הארד באליפות אירופה שנערכה באיטליה בחתירה פראלימפית יחד עם שותפה סאלח שאהין. כעת הם מביטים קדימה לעבר אליפות העולם שתיערך בהמשך החודש בהולנד.

"זהו סייקל חדש וזה אומר שיש גם צוותים חדשים, ואנחנו צריכים להתכונן לזה. על פניו, הצוותים הכי חזקים בתחרות אלו אלופי העולם הסינים, אלופי אירופה הגרמנים והצמד האוקראיני, אבל בסופו של דבר זה לא מעניין אותנו, אנחנו מתעסקים בעצמנו, ואנחנו הולכים לתת את כל מה שיש לנו במהלך התחרות".

במטרה להגיע מוכנים בצורה הטובה ביותר לאליפויות אירופה ועולם, יצאה נבחרת ישראל הכוללת גם את החותר הפראלימפי שמוליק דניאל למחנה אימונים ארוך באיטליה "אנחנו משתדלים לפני כל תחרות לעשות מחנה אימונים בחו"ל, הירקון הוא לא ממש המקום האידיאלי להתאמן בו. הגענו לאיטליה עשרה ימים לפני התחרות ועבדנו מאוד קשה לקראת האליפות".

זוהי הפעם הרביעית שבה מילפלדר ושאהין זוכים במדליית הארד בתחרות מטרה, לאחר שעשו זאת במשחקים הפראלימפיים בפריז 2024 ובשנה שעברה באליפות אירופה ובאליפות העולם. הישג זה ממשיך לבסס את מעמדו של הצמד הישראלי בצמרת העולמית בשנים האחרונות.

השניים העפילו לגמר אליפות אירופה לאחר שסיימו במקום השני בשלב המוקדמות עם תוצאה של 8:16.87 דקות: "זו התחרות השנייה שלנו השנה. תחרות הקודמת הייתה בשוויץ, שלמדנו ממנה הרבה. מהחצי גמר הבנו איפה אנחנו ביחס לצוותים האחרים, מזג אוויר היה מאתגר עם גלים, משהו שאנחנו לא רגילים אליו באימונים בירקון. הכוונה שלנו למקצה הייתה: עושים את מה שצריך, אבל לא נותנים את האקסטרה, כאשר השאיפה היא לתת את הכל בגמר".

למרות הזכייה במדליית הארד, מילפלדר מסכמת את מקצה הגמר בתחושת החמצה: "ציפינו מעצמנו ליותר, יצאנו די מאוכזבים. אני וסאלח באמונה מאוד מאוד גדולה שאנחנו מסוגלים להגיע לפסגה ולזכות בזהב, ולשם אנחנו מכוונים".

"במשחקים הפראלימפיים בפריז היינו עוד בתחילת דרכינו וזכינו במדליית הארד. אחרי פריז, לשנינו היה ברור שעוד לא מימשנו את הפוטנציאל שלנו, ואנחנו יכולים לתת יותר"', היא משתפת ומסמנת מטרות להמשך הדרך. "מבחינה פיזית אנחנו שני אנשים מאוד חזקים, ואנחנו יכולים לתת פה משהו שאף אחד עוד לא ראה, ולצערי לא הצלחנו להביא את זה בתחרות הזאת".

השיקום ומציאת בית חדש

מילפלדר בת ה-28, החלה את דרכה כספורטאית על מגרשי הכדורסל, בגיל חמש עשר חלתה בסרטן העצמות. "עברתי ניתוח בארץ שלא הצליח, הקרונות בארצות הברית, ולבסוף חיי ניצלו בעזרת ניתוח מיוחד, מציל חיים בארצות הברית. מהניתוח הזה יצאתי בריאה, אבל נאלצו להוציא חצי מהאגן, ואני הולכת עם קב הליכה כבר 12 שנה".

מאמן הכדורסל שלה, שעקב מקרוב אחר המסע הקשה שעברה, רצה לעזור לה להתמודד עם השינויים מבחינה מנטלית. “כשהמאמן שלי הבין שאני עומדת לצאת למסע על החיים שלי”, היא מספרת, "הוא רצה למצוא דרכים לחזק אותי מנטלית וגם להראות שהקבוצה איתי באירוע משנה חיים כזה. הוא הביא את מורן סמואל להרצאה, ומאוד מהר נקשרנו. מאז שמרנו על קשר כל השנים".

כמו ספורטאיות פראלימפיות רבות, הקשר הזה הפך עם השנים לגשר שנוצר למעבר לענף החתירה. לפני שלוש שנים במהלך טיול בדרום אמריקה מילפלדר קיבלה הזמנה מבת זוגה של סמואל, לימור גולדברג להצטרף ולהתנסות בענף ספורט חדש, החתירה. "לא הכרתי את הענף. הוא שונה מכל מה שעשיתי עד אז.  אני הייתי בספורט קבוצתי ופתאום להגיע לספורט שהוא מאוד מדויק, עם סיבולת וכוח וטכניקה ברמה הכי גבוהה שיש".

בזמן שהגוף החל להחלים, הנפש לא הפסיקה לחפש לעצב מחדש את דרכה בעולם. "כשחליתי, כל הזמן חיפשתי מנגנוני מוטיבציה", היא אומרת "רציתי לחזור לספורט ולמי שהייתי לפני. מהרגע שהחלמתי אני באיזה חיפוש מתמשך אחרי משמעות, אחרי מקומות של הגשמה עצמית. הספורט הוא אחד מהם, אבל גם העולם של הטיולים. פשוט רציתי לחזור להיות ילדה רגילה".

כאשר חזרה לישראל, היא החליטה ללכת ולנסות את ענף החתירה. מילפלדר סווגה בקטגורית המוגבלות PR2, כמו סאלח שאהין והצטרפה אליו בסירה הזוגית. השניים החלו לחתור ביחד רק באוקטובר 2022, פחות משנתיים לפני המשחקים הפראלימפיים בפריז.

"אני מאמינה שמה שחשוב באמת זה שאנחנו ממשיכים ללמוד מכל תחרות", היא מספרת מתוך מחנה האימונים לקראת אליפות העולם. "תמיד יש את הבחירה מה לעשות עם כל תחרות ותחרות. כשדברים לא הולכים, תמיד אפשר להגיד 'זה לא בשבילנו, אנחנו לא מספיק טובים'. אבל אני מאוד שמחה שגם כשלא הולך לנו, אנחנו לעולם לא מרימים ידיים".

בניית הדור הבא של הספורט הפראלימפי

מילפלדר מקווה שההישגים שלה ושל שאהין יעזרו לקדם ולפתח את הספורט הפראלימפי בישראל "כששומעים בארץ שהצמד הישראלי הביא מדליה, מבחינתנו אנחנו עשינו את שלנו. אחת המטרות המרכזיות היא לשים את ישראל במקומות הגבוהים ביותר על הבמות הכי גדולות. עולם הספורט, בעיניי, הוא העולם הכי טהור שקיים. הוא נקי מפוליטיקה. מי שמשקיע–מצליח להגיע להישגים ואני מאוד גאה בנו שאנחנו מצליחים לשמור על הרף הזה".

היא מספרת שבתקופה האחרונה מעגל המתאמנים בחתירה פראלימפית מתרחב עם הצטרפות של פצועי מלחמת חרבות ברזל. "יש חבר'ה חדשים שנפצעו, ואני מאוד מקווה שיצליחו לייצר סירות חדשות", היא משתפת. "זה לא קל. כמי שעברה את הפציעה שלה בגיל הנעורים, למדתי להכיר כל כך הרבה ספורטאים שעברו את המשבר הזה בגילאים שונים. בסוף, יש תהליך שבן אדם צריך לעבור עם עצמו, וזה לוקח זמן. לכן אני מבינה למה לא כולם נפצעים וישר הולכים לספורט תחרותי".

היא מאמינה שהתהליך יבשיל בחתירה ובענפים נוספים לקראת המשחקים בבריסביין 2032 "באוסטרליה, זה כבר ייראה אחרת. עבורי, אחת הסיבות שאני מתראיינת, היא תחושת השליחות. אני מרגישה שאני מסמלת משהו עבור החבר'ה החדשים, שאולי יזכו במה שאני זכיתי. הבית הפראלימפי והספורט הפראלימפי שינו לי את החיים, והלוואי שזה ישנה גם לאחרים".

מילפלדר מציינת את כל מי שעוזר להם במהלך הדרך "תודה ענקית למשפחות שלנו, ולמעטפת התומכת שלנו! תודה לוועד הפראלימפי ולהתאחדות הספורט לנכים, לקרן אור קיסריה ולחברת בז"ן, שכל הישג שלנו הוא בזכותם!".