העגבנייה הפכה לפני כשנתיים לסמל של משבר ביטחון המזון בישראל. המלחמה, הפגיעה הקשה בחממות בעוטף עזה, המחסור בעובדים והפסקת הייבוא מטורקיה הובילו לזינוק חד במחירים ולחשש ממחסור על המדפים. שנתיים לאחר מכן, המחירים נמצאים בשפל עונתי, התוצרת המקומית חזרה לשלוט בשוק, ובמשרד החקלאות סבורים שהשינוי אינו מקרי. שילוב של השקעה בייצור המקומי, הרחבת שטחי הגידול, שיקום החממות, תגבור כוח האדם ושימוש מושכל ביבוא הצליח, לדבריהם, להחזיר את השוק למסלול.

מנזקי המלחמה ועד זינוק המחירים

ענף העגבניות היה אחד מענפי הירקות שנפגעו בצורה הקשה ביותר במלחמת 'חרבות ברזל'. הפגיעה בחממות בעוטף עזה, המחסור בכוח אדם והפסקת הייבוא מטורקיה, שהייתה ספקית היבוא המרכזית של ישראל, יצרו משבר אספקה חריף והובילו לזינוק במחירי העגבניות.

לפי נתוני משרד החקלאות, המבוססים על נתוני סטורנקסט, המחיר הממוצע לצרכן עמד על 7.36 שקלים לק"ג ב-2022 וירד מעט ל-6.94 שקלים ב-2023.

המלחמה גרמה לאחד ממשברי האספקה החריפים שידע ענף הירקות. הפגיעה בחממות בעוטף עזה, עצירת הייצוא מטורקיה ופגעי מזג האוויר יצרו מחסור חמור. בתחילת השנה המחירים אומנם נותרו סביב 7 שקלים לק"ג, ובפסח נרשמה עלייה מתונה לכ-7.5 שקלים, אך מאוגוסט ועד נובמבר נרשם הזינוק החד ביותר, כשהמחיר חצה את רף 10 השקלים לק"ג והגיע לכ-11 שקלים.

תוכנית החירום: ייבוא מהיר לצד חיזוק הייצור המקומי

כדי למנוע מחסור חמור עוד יותר, הפעיל משרד החקלאות תוכנית חירום שהתבססה על שני צירים מרכזיים: הגדלת הייבוא בטווח הקצר והרחבת הייצור המקומי בטווח הבינוני.

לדברי חגי שניר, מנהל שירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות וביטחון המזון, המטרה הייתה רחבה יותר מהורדת מחירים נקודתית. "בסופו של דבר אנחנו רוצים שתהיה יותר תוצרת והיבול יהיה טוב יותר. זו תוצאה של השקעה בכמה כיוונים במקביל: הרחבה וגיוון של שטחי הגידול, שיקום החממות והגדלת כושר הייצור. לצרכן פחות משנה אם העגבנייה מגיעה מהנגב, מהערבה או מהמרכז. מה שמעניין אותו הוא שיש שפע על המדף ובמחיר נגיש".

בצד הייבוא נפתחו מכסות זמניות פטורות ממכס של כ-5,000 טונות כל אחת, שנועדו להשלים במהירות את החוסר שנוצר לאחר הפסקת הייבוא מטורקיה. הושלמו גם התאמות רגולטוריות שאפשרו ייבוא עגבניות מ-22 מדינות נוספות, ובכך פוזרו מקורות האספקה והופחתה התלות במדינה אחת.

במקביל להישענות הזמנית על יבוא, השקיע משרד החקלאות בהרחבת הייצור המקומי. כך למשל, בנוהל חירום הוקצו כ-20 מיליון שקלים להעתקת שטחי גידול מאזורים שנפגעו בדרום ובצפון לאזורים בטוחים יותר, בעיקר בערבה, בבקעת הירדן ובאזור ים המלח. כחלק מהמהלך, החקלאים קיבלו תמיכה של עד 2,500 שקלים לדונם עבור שתילה מוקדמת.

נוסף על כך, הוקצו כ-12 מיליון שקלים לעידוד גידול עגבניות בחודשי הקיץ, שבהם הייצור המקומי נמוך בדרך כלל בשל תנאי האקלים. המענקים נועדו להבטיח אספקה גם לקראת חגי תשרי, שבהם נרשמת עלייה בביקוש לעגבניות.

לצד התמיכות הישירות להעתקת שטחי גידול ולעידוד שתילות, הורחבו מאוד ההשקעות בהקמת חממות, בתי רשת, מערכות בקרת אקלים, מיגון והגנה מפני מזיקים ומחלות ושדרוג תשתיות הייצור במשקים, במטרה לאפשר ייצור יציב לאורך השנה. הענף נהנה גם מתקציבי השיקום של מנהלת תקומה, כחלק מחבילת הסיוע לחקלאות הנגב.

לדברי אחי סיטבון, מגדל עגבניות ממושב דקל בנגב המערבי, ההשקעות הורגשו היטב בשטח. "האזור שלנו קיבל תמיכות להקמת מבנים, בתי רשת וחממות. בחרתי להשתמש בהשקעות לשדרוג המשק הקיים כדי להגדיל את היבול לכל דונם. החלפתי רשתות, שדרגתי מערכות השקיה וטפטוף, קניתי טרקטור חדש ושיפרתי את כל המעטפת הלוגיסטית שמסביב לעגבנייה".

"פתרו את צוואר הבקבוק": העובדים הזרים והיבולים שקפצו

השפעת הצעדים החלה לבוא לידי ביטוי במהלך 2025. החממות החדשות נכנסו לייצור, שטחי הגידול החלופיים הניבו תוצרת ומספר העובדים הזרים גדל. "המבנים כבר היו, הקרקע והמים היו, אבל הגורם המגביל היה כוח האדם", מסביר שניר. "ברגע שהגדלנו את מספר העובדים הזרים, זה פתר לחקלאים את צוואר הבקבוק".

סיטבון מתאר כיצד הורגש השינוי במשק שלו. "בעבר היינו מוגבלים במכסות לעובדים זרים, וזה גם הגביל את הכמות שיכולתי לגדול. השילוב של שדרוג האמצעים במשק והסרת החסם של מספר העובדים בהחלט הגדיל את התפוקה".

לדבריו, בתוך כחצי שנה גדלו היבולים במשק ביותר מ-20%. "הודות למהלכים האלה הייצור המקומי הרבה יותר גבוה השנה, וגם מזג האוויר היה נוח ואפשר אספקה שוטפת. בזכות כל אלה יש עכשיו הרבה יותר סחורה, ההיצע גבוה ולכן גם המחיר לצרכנים נמוך".

התייצבות האספקה על בסיס ייצור מקומי באה לידי ביטוי גם במחירים. בתחילת 2025 נע מחיר העגבניות סביב 8-7 שקלים לק"ג, עם עלייה עונתית קלה לפני פסח. החל ממאי, כשרוב החממות החדשות נכנסו לייצור, שטחי הגידול החלופיים הניבו תוצרת, ומספר העובדים הזרים גדל, החלה ירידה חדה במחיר עד לטווח של 6-5.5 שקלים לק"ג, הרמה הנמוכה ביותר מאז תחילת המשבר. לקראת חגי תשרי נרשמה עלייה מתונה בלבד, והמחיר נותר יציב יחסית.

האתגר הבא: שינויי האקלים ומכת החום

לצד שיקום הענף, במשרד החקלאות מזהים את שינויי האקלים כאיום המרכזי על יציבות השוק. "בעיית החום היא כיום האתגר המרכזי של גידול העגבניות", אומר שניר. "כל אירוע חום משנה את תפוקת העגבניות ומייצר שוק תנודתי. לכן אנחנו משקיעים בשיפור החממות, באוורור, בצינון, בערפול, באמצעים לקירור הצמח, וגם במחקר על זנים עמידים יותר לחום ולמחלות".

לדבריו, לצד שיפור מבני הגידול, מקדם המשרד מחקרים יישומיים במשקים בנגב ובחבל תקומה, שמתמקדים בהשקיה במים קרים וצינון הגידולים ובהדברה משולבת, בפיתוח זנים חדשים ובפרוטוקולים להתמודדות עם מחלות קרקע ומזיקים שמתרבים עם העלייה בטמפרטורות. "אנחנו רוצים לתת לחקלאי הישראלי כלים שיאפשרו לו לגדול גם בתנאי חום קיצוניים, עם כמה שפחות השפעות של מזג האוויר. ככל שנצליח להתמודד עם אתגרי האקלים, נוכל לייצר עגבניות ברציפות לאורך כל השנה".

שפע על המדפים ב-2026 – אבל במחיר שהחקלאים מתקשים לספוג

בקיץ 2026 נשען שוק העגבניות הישראלי בעיקר על תוצרת מקומית. היבולים הגבוהים הורידו את המחירים הסיטונאיים לשפל עונתי, והמחיר לצרכן נע סביב 4 שקלים לק"ג, אם כי עדיין קיימים פערים בין רשתות דיסקאונט לבין חנויות עירוניות.

משלוח היבוא הראשון של השנה, כ-17 טון עגבניות מירדן, הגיע רק בסוף יולי. היקפו המצומצם ממחיש שהיבוא משמש, בשלב זה, השלמה נקודתית להיצע, ולא מקור אספקה מרכזי. לדברי שניר, למרות האפשרות לייבא עגבניות מירדן במחיר נמוך, מרבית המשווקים ממשיכים להעדיף את התוצרת המקומית. "כשהחקלאי הישראלי שומר על רציפות אספקה, כמות ואיכות לאורך כל השנה, יש לזה ערך, גם אם האפשרות לייבוא קיימת כל הזמן".

אלא שמנקודת מבטם של המגדלים, הצלחת המהלך יוצרת גם אתגר חדש. "המצב הזה מצוין לצרכנים", אומר סיטבון, "אבל עלויות הגידול שלנו עדיין גבוהות ויש שאלה לגבי הכדאיות הכלכלית. המחיר שאני מקבל על כל ק"ג עגבניות ירד בכ-50% בגלל ההיצע הגדול, אבל עלויות הייצור עלו, במיוחד העסקת עובדים מתאילנד ועלויות חומרי הדברה ומים".

לדבריו, כדי שהמהלך יצליח לאורך זמן, נדרש גם טיפול בעלויות הייצור. "אני בעד לייצר בכמות גדולה ובמחיר נמוך, כל עוד החקלאי יוכל להתפרנס בכבוד והצרכנים ייהנו ממחיר נמוך ומאספקה שוטפת. איכות המים ומחיר המים חייבים להשתפר".

המבחן האמיתי: יציבות לאורך זמן וביטחון מזון

משרד החקלאות שינה את תפיסת הפעולה שלו. עם הפיכתו ל'משרד החקלאות וביטחון המזון' הוקמה מנהלת לאומית לביטחון המזון, שמטרתה לחזק את הייצור המקומי ולהפחית את התלות ביבוא. לדברי שניר, האסטרטגיה מכוונת לשמור על מדפים מלאים, והיבוא משמש שסתום ביטחון, ולא שואפים להגיע ל'אפס יבוא' בכל מחיר.

עם זאת, במשרד מדגישים שהצלחת המדיניות לא תימדד במחיר הנמוך של הקיץ בלבד. "אם נדע לייצר קצת יותר מ-15 אלף טון עגבניות בכל חודש", אומר שניר, "נקבל גם מחירים יציבים לצרכנים וגם ודאות לחקלאים".

גם סיטבון סבור שהכיוון נכון, אך מזהיר מפני עצירה באמצע הדרך. "המהלך האסטרטגי שהובילו במשרד החקלאות נתן לנו את האפשרות לייצר יותר והמדפים מלאים. החלק הזה הצליח. עכשיו צריך לדאוג שגם ישתלם להמשיך לגדול. אם לא יטפלו בעלויות המים וביתר התשומות, יהיו חקלאים שיעברו לגידולים אחרים. אני מאמין שפעולה להוזלת התשומות תעזור לגשר על הפער. אם יפתרו גם את החוליה הזאת, נוכל להמשיך להגדיל את הייצור ולהבטיח אספקה יציבה לאורך זמן".

זה גם יהיה המבחן האמיתי של המדיניות. מחיר של 4 שקלים לק"ג בשיא הקיץ אינו בהכרח המדד להצלחה, ואף עלול להעיד על עודף היצע שפוגע במגדלים. ההצלחה תימדד דווקא בחודשי ספטמבר עד נובמבר, שבהם שוק העגבניות סובל באופן מסורתי ממחסור. אם גם בתקופה הזו תישמר אספקה סדירה, תוך שימוש נקודתי בלבד ביבוא בעת הצורך, והמחירים יישארו יציבים יחסית, יוכלו לומר בענף שהצעדים שננקטו בעקבות משבר 2024 לא רק פתרו משבר זמני, אלא יצרו שוק עמיד יותר, שמיטיב הן עם הצרכנים והן עם החקלאים, שינו את מבנה השוק וחיזקו את ביטחון המזון של ישראל.