החלום של אנדרה בקיס (28) הוא לאחד את העולם, והדרך שבחר לעשות את זה היא לגרום לכל העולם למחוא כפיים, באותה השנייה בדיוק, ביום ראשון ה-16/8, בשעה 17:00, שעון ישראל. "כבר שני מליון אנשים אישרו את ההשתתפות שלהם בכל מיני דרכים, ואני מקווה ומאמין שזה יהיה הרבה יותר", הוא מספר בראיון ראשון לאתר חדשות ישראלי. "יש הרבה ימים בינלאומיים שהתחילו בעקבות אירועים קשים ורעים כמו מלחמות. החלום שלי הוא לייסד יום עולמי שמוקדש כולו לאנושות".
בקיס התחיל להגשים את היוזמה שלו בדצמבר האחרון, ודרך האתר שהקים והרשתות החברתיות המשימה הרבה יותר אפשרית מפעם. אמנם אין ידוענים או חברות מסחריות שנרתמו לטובת היוזמה, אפילו לא האו"ם, אבל משפיענים עם מיליוני עוקבים כבר הודיעו שייקחו חלק. בקיס מספר שבכל מדינה בעולם, מלבד בצפון קוריאה, יש לפחות אדם אחד שהודיע שישתתף במיזם. בקיס מספר שהרבה משפחות, משרדים ושווקים פנו אליו בתקופה האחרונה וסיפרו שיהפכו את מחיאת הכף הבינלאומית לחגיגה במסגרת המצומצמת שלהם.
בקיס נולד בטורינו שבאיטליה ומתגורר בשנים האחרונות בלונדון, הוא מאמן כושר אישי ומספר שהמוטיבציה לייסד את מחיאת הכף העולמית נולדה בסטודיו, "כל המתאמנים שלי סיפרו לי שהם מודאגים ממלחמות ומהמצב בעולם. כשהייתי ילד, כמו כולם אני מאמין, דמיינתי מה יקרה אם כל העולם יעשה את אותו הדבר באותו הזמן, ומחיאת כף זו חווה אנושית בכל העולם, חשבתי שזו תהיה דרך מעולה לחגוג את האנושיות שלנו, ליצור משהו חיובי שכולנו מצפים לו, מחווה והערכה אחד לשני".
"אני לא מצפה שהעולם יתאחד בגלל המחיאות כפיים", מבהיר בקיס, "תמיד יהיו הבדלים, אני לא מצפה שכולנו נאהב אחד את השני, כי אנחנו שונים, אבל אין שום צורך לשנוא או להלחם או להגיע לאלימות, וזו דרך להתחבר. לכולנו צבע עור שונה ומנהגים שונים,אבל לכולנו יש אותם צרכים – כולנו רוצים לאהוב ולהיות נאהבים".
היוזמה של בקיס נולדה אמנם באינטרנט אבל הוא מתנגד למסגר אותה כטרנד או אתגר טיקטוק. "זה נולד באינטרנט אבל זה הופך למשהו בעולם האמיתי, אנחנו פה להשאר והיום הזה יחזור על עצמו בשנה הבאה ובשנה שלאחר מכן".
בשונה מלא מעט צעירים המצהירים על עצמם כשוחרי שלום ואחדות, אבל מסרבים להיות בקשר עם ישראל או עם ישראלים, בקיס שמח שהיוזמה הבינלאומית שלו מקבלת במה במדינת היהודים, ויש לו מסר לקהל הישראלי, "בסופו של יום כולנו בני אדם, ואנחנו יכולים להוכיח שהאנושות יכולה להסכים, אפילו אם זה לשנייה אחת של הכרת תודה".