
המחזמר "פיטר פן" הוא חלק בלתי נפרד מהילדות שלי. אמנם בזמנו הייתי זאטוט מכדי לשבת בשקט בתיאטרון במשך שעתיים, אבל קלטת הווידאו של המחזמר כיכבה אצלנו בסלון כמעט מדי יום. עד היום אחיי ואני מצטטים בנוסטלגיה דיאלוגים שלמים מההצגה כסוג של הומור פנימי בינינו, ועדיין זוכרים את רוב מילות השירים. 38 שנה אחרי, "פיטר פן" חוזר לבמה – הזדמנות מצוינת להכיר לדור הצעיר את הקסם שעליו גדלנו, ועל הדרך להיעזר באחיינים כתירוץ לצפות בגרסה המחודשת ולסגור מעגל.
חנוך רוזן, שבגרסה המקורית גילם את פיטר פן, עובר הפעם אל מאחורי הקלעים ונכנס לנעלי הבמאי במקום אורי פסטר. את מקומו בתפקיד הילד הנצחי תפס לי בירן. משי קלינשטיין, שביססה את מעמדה על במות מחזות הזמר אחרי תפקידים מוצלחים ב"סיפור הפרברים" ובגרסה הבימתית של הסרט "אפס ביחסי אנוש", נכנסת לנעליים הגדולות שהשאירה חני נחמיאס ומגלמת את וונדי. היחיד מבין חברי הקאסט המקורי שחוזר לבמה הוא ששון גבאי, שמגלם שוב את הפיראט המרושע והאנטגוניסט של הסיפור, קפטן הוק.
"אני חושב שהחליפה שלי יותר יפה משלך", אמר לי בירן בסרטון אינסטגרם שבו הוא וחנוך רוזן מראיינים זה את זה לקידום ההצגה. יש אמת בדבר – השפה החזותית של ההפקה החדשה שונה מאוד מזו של המקור. מי שראה את ההפקה המקורית זוכר במה מוחשכת ברובה, ולכן רבות מהדמויות לבשו לבן או גוונים של אפור בוהק כדי לבלוט בחשיכה היחסית. אפילו התנין היה כסוף, עם עיניים מאירות. בגרסה החדשה הבמה מוארת הרבה יותר, והמעבר הזה מאפשר שימוש רחב ועשיר יותר בצבע, הן בתלבושות והן בתפאורה.
