גולשת הרוח הצעירה נעה קורן "חיה את הים", פשוטו כמשמעו: היא מתגוררת יחד עם הוריה ואחיה בסירה משפחתית, במרינה בתל אביב. היא משתתפת בתחרויות מקצועיות בארץ ובעולם, תוך כדי לימודים בתיכון. ביולי האחרון זכתה במדליית הארד באליפות העולם עד גיל 17 בדגם ה-iQ FOiL – המדליה הראשונה שלה בתחרות גדולה.

"עבדתי קשה כל השנה וזה השתלם", היא אומרת ל'דבר', "הרגשתי שאני הולכת ומשתפרת במשך כל התחרות. אנחנו טסים ליוון לאליפות אירופה באוקטובר ושם אני מקווה לעלות שוב על הפודיום, ובמקום יותר גבוה".

הסירה שבה היא חיה, באורך כ-16 מטרים, בנויה כך שתענה על כל צורכי המגורים של המשפחה. "תמיד שואלים 'לא צפוף לך עם אח שלך?'", היא מספרת, "אבל בעצם יש לנו הכול: שלושה חדרי שינה, שני שירותים וסלון ענק". אמנם לא צפוף, אבל הסירה בכל זאת מזמנת מפגש משפחתי מוגבר, וקורן שמחה מכך. "כשחברות שלי מגיעות לבית שלהן, הן אולי יושבות קצת בסלון, ואז נסגרות בחדר. אנחנו כל המשפחה ביחד כל הזמן, וזה כיף".

היא מספרת שחבריה צוחקים עליה לפעמים, כי הם רואים אותה מתנדנדת כשהיא עומדת בכיתה, מתוך ההרגל של החיים בסירה. "אבל כשהם טסים לחו"ל, הם צריכים לארוז. אני פשוט מפליגה לאן שבא לי, וכל הבית איתי".

מחוברת לים מגיל שבוע

קורן תמיד הרגישה הכי בנוח בים, אפילו כפעוטה. "שבוע אחרי שנולדתי הייתה סערה בים. ההורים לא היו מוכנים לקחת את הסיכון שיקרה לי משהו, אז ישנו בדירה אצל סבא וסבתא, ולא הצלחתי להירדם במשך יומיים. כשחזרנו לסירה ישנתי יום רצוף".

היא מספרת איך הוריה בחרו בצורת המגורים הייחודית. כשהכירו, לאמה הייתה דירה קטנה בתל אביב, ולאביה – סירה קטנה. "אבא שלי בא לדירה ואמר לה 'כן, נחמד, אבל אני אוהב את הסירה'. אמא שלי אמרה 'טוב, אני אנסה'. היא ניסתה ואמרה לו, 'כן, אני אוהבת, אבל אני צריכה מקום גדול יותר'. אז הוא קנה לה סירה גדולה יותר, ומאז הם משכירים את הדירה ואנחנו גרים בסירה".

האב, שעובד כסקיפר (קברניט של כלי שיט), הנחיל לכל המשפחה את האהבה להפלגות. "פעם בשבועיים אנחנו יוצאים כל המשפחה ביחד לסיבוב, למשל לרודוס", מספרת קורן, "כשהייתי קטנה יותר היינו מפליגים גם לטורקיה, אבל עכשיו זה בעייתי. לפעמים אנחנו עובדים בהעברת סירות ממקום למקום בשביל אנשים אחרים".

שעה ברכבת בעקבות הרוח

קורן בת ה-15 למדה לשחות מגיל צעיר, ובגיל שש אביה לקח אותה למועדון השייט בתל אביב. "לא התחברתי לשייט, אז יום אחר כך ניסיתי גלישת רוח", היא נזכרת, "התחלתי במועדון בתל אביב, שהוא עשר דקות הליכה מהבית שלי, אך בשנה שעברה החלטתי לעבור בעקבות המאמן שלי עומרי חצור למועדון השייט חיפה".

הבחירה להצטרף למועדון בחיפה מחייבת אותה לנסוע בתחבורה ציבורית במשך יותר משעה כדי להגיע לכל אימון. היא מאמינה שזה יקדם אותה ספורטיבית: "בחיפה יש הרבה יותר ימים של רוח טובה, ולכן יותר ימים שבהם ניתן לגלוש". שגרת האימונים אינטנסיבית: "אני מתאמנת לפני ואחרי בית הספר, ובקיץ אנחנו כל הזמן באימונים. לפעמים זה קשה. נגיד בימי שישי, כשהרכבת מפוצצת; או בספטמבר-אוקטובר, כי יש רוחות מוקדם בבוקר, ולפעמים אני צריכה להיות כבר בחמש בבוקר ברכבת. אבל זה שווה את זה לגמרי".

למזלה, בית הספר שבו היא לומדת מסייע לה לשלב בין לימודים לספורט, והמורים שולחים לה סיכומים וחומרי לימוד. "בית הספר נורא גמיש איתי, בשביל שאני אצליח לעשות גם וגם", היא מסבירה, "אני יוצאת קצת יותר מוקדם, ומכינה שיעורי בית ברכבת". היא אומרת שהיא רוצה לעודד נערות נוספות להצטרף לענף.

"התחלתי לא טוב, ואז עשיתי קסמים"

באליפות העולם עד גיל 17, שנערכה בחודש שעבר בקוסטה ברווה בספרד, התמודדו הגולשות עם רוחות חלשות, מה שדרש מאמץ פיזי רב יותר. "התנאים במשך כל התחרות לא היו חזקים בכלל", היא אומרת, "ואז בגמר פתאום באה אלינו הרוח". היא מקבלת בברכה את כל מצבי הרוח. "אני אוהבת הכול. ברור שברוח חלשה אתה צריך לעבוד יותר, אז זה פחות כיף, אבל באמת מה שבא".

בשל חולשת הרוחות המתחרות חולקו לשלוש קבוצות, במקום שתיים, והמסלול שבו התחרו קוצר. קורן לא פגשה במוקדמות את שתי המתחרות המרכזיות שלה, ששובצו בשתי הקבוצות האחרות: "היה מוזר שלא התחריתי באף יום מול שתי הבנות שהיו במקומות הראשונים. רק בגמר עשיתי מולן שיוט אחד".

בשלושה עשר שיוטי המוקדמות קורן הציגה עקביות יוצאת דופן, עם עשרה שיוטים שסיימה בשלושת המקומות הראשונים, כולל ארבעה במקום הראשון. היא סיימה את שלב המוקדמות במקום הרביעי ועלתה אוטומטית לחצי הגמר, שבו ביצעה קאמבק מרשים בדרך לניצחון. "התחלתי לא טוב את המקצה", היא מספרת, "אבל אז הצלחתי לעשות קסמים, ניצחתי את המקצה ועליתי לגמר".

חמש דקות להתכונן לגמר

ההפסקה בין חצי הגמר לגמר נמשכה חמש דקות בלבד, והייתה תוך כדי גמר הבנים. "הייתי צריכה לעלות מהר, לשתות מים עם המאמן שלי, לשאול מה הוא ראה מהצד שלא ראיתי, וישר לחשוב על אסטרטגיה מחודשת ומעודכנת לשיוט הבא".

כדי להתמודד עם סערת הרגשות והלחץ של מעמד הגמר, קורן ערכה טקס קבוע, שאותו היא מבצעת בכל תחרות. "מה שאני אוהבת לעשות תמיד, אליפות עולם או לא, זה לקפוץ למים אחרי כל שיוט, להתאפס רגע, ואז להתחיל נקי וחדש. אני מדמיינת כאילו אני בסתם אימון שגרתי והמטרה היא לבוא ולעשות את הכי טוב שלי, בתחושה שאין לי מה להפסיד".

בגמר חיכו לה המובילות מהמוקדמות, פרלה קבסקל מטורקיה ומישל אורזיקובסקי מפולין. שתיהן נהנו מיתרון נקודת בונוס, שקיבלו בעקבות הסיום בשני המקומות הראשונים במוקדמות, ונדרשו לניצחון בודד בלבד כדי לזכות בזהב. קורן נדרשה לנצח בשני שיוטים כדי לזכות בתחרות.

קורן פתחה היטב את המקצה והובילה אותו, אך בשלב מסוים הגולשת הטורקייה עקפה אותה וסיימה ראשונה בשיוט הגמר, מה שהקנה לה את מדליית הזהב. קורן סיימה את השיוט במקום השני, אך יתרון נקודות הבונוס של הפולניה הכריע את חלוקת המדליות.

העמידה על הפודיום לוותה ברגשות מעורבים, לצד גאווה גדולה. "היה ממש מרגש", היא אומרת, "אבל בעיקרון ציפיתי ליותר. לא הייתה לי תחרות הכי טובה כמו שרציתי, אבל היה ממש כיף, כי זאת המדליה הראשונה שלי בתחרות גדולה".

"צריך איפשהו חופש, לשחרר קצת"

נוסף על הקריירה התחרותית בדגם ה-IQFoil, קורן היא גם אלופת ישראל בדגם הווינג פויל (Wing Foil), שבו המפרש אינו מחובר לגלשן, מה שמאפשר לבצע פעלולים באוויר. "ה-iQFOiL זה תחרותי, והווינג זה פשוט פאן. אפשר לקפוץ ולעשות מלא פעלולים באוויר, לגלוש ופשוט ליהנות. אי אפשר להיות כל הזמן במעגל הזה של אימונים, לישון, אימונים, לישון. את נשחקת, ואת צריכה איפשהו את החופש וקצת לשחרר".

קורן תשתתף בסוף אוקטובר באליפות אירופה עד גיל 17 ביוון. "אני מתכננת להיות אלופת אירופה, או לפחות על הפודיום באליפות", היא אומרת. בהמשך העונה היא צפויה  להתחרות במיונים לנבחרת ישראל עד גיל 19, לעלות להתחרות בקטגוריית עד גיל 19, וכנהוג בקטגוריית הגיל הזו, לעבור למפרש גדול יותר. "בינתיים אני מתאמנת עליו", היא אומרת, "וזה נראה ממש טוב".