תוכנית הדגל הכלכלית של ממשלת מקסיקו מבקשת להשיג מטרות כמו הגדלת הצמיחה, העלאת השכר וצמצום העוני באמצעות שיתוף פעולה עם המגזר העסקי. במסגרת שקידמה נשיאת מקסיקו קלאודיה שיינבאום, שהוכרזה בינואר 2025 תחת השם 'תוכנית מקסיקו', הוקם "מסלול מהיר" להשקעות שתואמות ליעדים לאומיים. ארגון הגג המרכזי של מגזר העסקי במקסיקו (CCE) דיווח בשבוע שעבר כי פרויקטי השקעה פרטיים בסך 3.5 מיליארד דולר כבר אושרו תחת המסלול.

התוכנית מציעה מענה אפשרי לבעיות שמעיקות על כלכלת מקסיקו, כמו פריון נמוך. עם זאת, חלק מהיבטי התוכנית ספגו גם ביקורת. דו"ח חדש של הכלכלניות מריאנה מצוקאטו ולארה מרלינג מציג את התוכנית כהזדמנות חשובה עבור כלכלת מקסיקו, אך מזהיר כי הממשלה מצמצמת את ההשקעה הציבורית, שאמורה להיות אחד המנועים למשיכת השקעות מן המגזר הפרטי, ובכך מסכנת את הצלחת התוכנית.

התוכנית: עידוד השקעות פרטיות לטובת יעדים לאומיים

לפי חוסה מדינה מורה, נשיא ה-CCE, ההשקעות שאושרו כוללות גם הון מקומי וגם הון זר. היקפן מעיד על האטרקטיביות של המסלול המהיר, שבו ניתן לקבל אישור להתחיל בקידום פרויקט תוך 30 ימי עבודה לכל היותר.

קבלה למסלול המהיר מותנית בעמידה במספר קריטריונים הקושרים בין ההשקעות ליעדי התוכנית. בין השאר, החברה המשקיעה מתחייבת לייעד לפחות 20% מסכום ההשקעה לרכש מספקים מקומיים. נוסף על כך, הפרויקט צריך לעמוד באחד משלושה תנאים: השקעה באחד מאזורי הפיתוח הכלכלי שהגדירה הממשלה; השקעה בענף המוגדר כאסטרטגי, כמו מוליכים למחצה; או השקעה בהיקף של לפחות 2 מיליארד פסו (מקביל לכ-117 מיליון דולר).

כדי להיכלל במסלול המהיר יש לפרט על מספר המשרות הצפוי בזכות ההשקעה, וכן על צורכי החשמל, הגז והמים של הפרויקט, לצד פליטות ופסולת. התנאים האלו ממחישים את ההיגיון הרחב של 'תוכנית מקסיקו'. הממשלה לא מסתפקת בהסרת חסמים ובניסיון למשוך השקעות פרטיות, אלא מבקשת לכוון אותן כך שיחזקו את הייצור המקומי, ייצרו תעסוקה ויתרמו ליעדים לאומיים נוספים.

המצב הנוכחי: ייצוא נרחב, פריון נמוך

'תוכנית מקסיקו' מבקשת להתמודד עם אתגרים שמלווים את הכלכלה המקסיקנית כבר שנים. הייצור והייצוא במדינה נרחבים, אך הם לא תורגמו במידה מספקת לעלייה בפריון, להתפתחות טכנולוגית, לצמיחה במשק ולמשרות איכותיות. חלק משמעותי בתעשייה נשען על רכיבים, מכונות וטכנולוגיה מיובאים. חברות מקומיות רבות מתמקדות בשלבי ההרכבה ובחלקים הפחות מורכבים של שרשראות הייצור.

הייצוא התעשייתי של מקסיקו גדל יותר מפי 3 בין 2000 ל-2024, אך פריון העבודה נותר כמעט ללא שינוי, ובסוף התקופה אף היה נמוך מרמתו בתחילתה. בשנים האחרונות הצטרפה לכך גם האטה חדה בצמיחה. התמ"ג צמח ב-3.7% ב-2022, אך קצב הצמיחה ירד ל-1.5% ב-2024 ול-0.8% בלבד ב-2025 (הדו"ח הביא אומדן מוקדם יותר של 0.5% צמיחה ב-2025).

לכן, 'תוכנית מקסיקו' מבקשת להשתמש במדיניות תעשייתית כדי לשנות את מבנה הכלכלה, ולא רק להגדיל את היקף הפעילות הכלכלית. אחד היעדים המרכזיים הוא העלאת שיעור ההשקעה במשק ליותר מ-25% מהתמ"ג, עם דגש על ענפים בעלי חשיבות אסטרטגית, ועל פעילויות שמפתחות יכולות מקומיות בתחומי הטכנולוגיה, החדשנות והייצור המתקדם. הגדלת השימוש בספקים מקומיים, פיתוח שרשראות אספקה מקסיקניות והרחבת הגישה למימון נועדו לסייע לחברות המקומיות להשתלב בחלקים מתקדמים ובעלי ערך מוסף גבוה יותר.

לצד היעדים התעשייתיים, התוכנית קובעת שורה רחבה של מטרות נוספות: הגדלת השכר וצמצום העוני והאי שוויון; פיתוח אזורים שנותרו מאחור; חיזוק ביטחון המים והמזון; הרחבת ייצור האנרגיה הנקייה; ופיתוח ייצור מקומי של תרופות וחיסונים. לשם כך היא משלבת השקעה בתשתיות, רכש ציבורי, מימון לעסקים, מדיניות אנרגיה ומים והקלות רגולטוריות למשקיעים.

המנופים הממשלתיים: השקעות ורכש 

'תוכנית מקסיקו' נשענת על מספר מנופים ממשלתיים כדי להגיע ליעדיה. הראשון הוא השקעה ציבורית בתשתיות, בתחבורה, אנרגיה, מים ואזורים תעשייתיים. ההשקעה הזו נועדה למשוך בעקבותיה השקעות פרטיות: היא יוצרת ביקוש, מפחיתה את האי וודאות ומאותתת למשקיעים לאילו תחומים הממשלה מתכוונת לכוון את הצמיחה.

כלי נוסף הוא רכש ציבורי, המספק ביקוש קבוע למוצרים שמיוצרים במדינה. בין יעדי התוכנית נקבע שמחצית מהרכש הציבורי תגיע מייצור מקומי. בתעשיית התרופות, למשל, הממשלה משתמשת ברכש המרוכז של מערכת הבריאות כדי לעודד ייצור ומחקר מקומיים. במסגרת מדיניות זו הוכרזו במהלך 2025–2026 השקעות בהיקף של עשרות מיליארדי פסו בענף. לצד אלה עומדים מימון ציבורי באמצעות בנקי הפיתוח, תמריצים למשקיעים והכוונת פעילותם של גופים ממשלתיים בתחומי האנרגיה, המים והתשתיות.

חלק מהכלים כבר מיושמים. חוק הרכש שאושר ב-2025 מוסיף שיקולים אפשריים לתהליך הרכש כמו תרומה לצמיחה, לתעסוקה, לחיסכון באנרגיה ולשימוש אחראי במים, ומרחיב את האפשרות להעדיף ייצור מקומי. הממשלה מקדמת גם אזורי פיתוח כלכלי שבהם היא מרכזת תשתיות ותמריצים למשקיעים, וב-2026 הוקמו גופים חדשים לתיאום השקעות בתשתיות ולהאצת פרויקטים אסטרטגיים. המסלול המהיר להשקעות, שבמסגרתו אושרו עד כה פרויקטים בהיקף 3.5 מיליארד דולר, הוא חלק מאותו מערך.

הביקורת: בתוכנית חסרה ראייה רוחבית

דו"ח חדש שפרסמו הכלכלניות מריאנה מצוקאטו האיטלקית ולארה מרלינג הרומנית-אמריקאית מציג את התוכנית כהזדמנות חשובה לשינוי בכיוון הצמיחה ובמבנה המשק במקסיקו, תוך ביקורת על היבטים מסוימים בה.

מצוקאטו ומרלינג טוענות שכדי להפוך את הכיוון החיובי לתוצאות, הממשלה נדרשת לאמץ גישה רוחבית ולפתח יכולות מתאימות. מכיוון שיעדי התוכנית חוצים תחומים ומוסדות ממשלתיים, לא ניתן להשיגם בגישה אנכית, כאשר כל משרד וגוף מנהל בנפרד את הכלים שבאחריותו.

ביטחון מים, למשל, אינו תלוי רק ברשות המים, אלא גם בתשתיות, אנרגיה, חקלאות, מימון, רגולציה ורשויות מקומיות. לכן, לדעת מצוקאטו ומרלינג, גם היישום צריך להיות רוחבי: סביב כל יעד יש לתאם את התקציבים, ההשקעות, הרכש, המימון והרגולציה בין הגופים השונים. הן טוענות שהממשל המקסיקני עדיין פועל במידה רבה באופן אנכי, ומציעות להקים מנגנוני תיאום וניהול בין-משרדיים בעלי סמכות לקבוע סדרי עדיפויות, לחבר בין הכלים ולפתור חסמים בדרך להשגת היעד המשותף.

הכלכלניות מבקרות גם את הקיצוץ בהשקעה הציבורית. ב-2025 ירדה ההשקעה היצרנית של הממשלה ב-28.4% במונחים ריאליים, לכ-2.2% מהתמ"ג. התוכנית נשענת על כך שהשקעה ממשלתית מושכת בעקבותיה השקעות פרטיות, כך שצמצומה חותר תחת סיכויי ההצלחה של התוכנית, בפרט בהשגת המטרה של הגדלת הצמיחה.

הפגיעה האפשרית בצמיחה מערערת גם את ההיגיון הפיסקלי של קיצוץ ההשקעה. צמיחה חלשה יותר מקטינה את בסיס המס ופוגעת בתוצר, ולכן עלולה להקשות על הורדת יחס חוב-תוצר ויחס גירעון-תוצר. מצד שני, לטענת הכותבות, השקעה ציבורית שמאיצה את הצמיחה ומושכת בעקבותיה השקעה פרטית מגדילה את התוצר ואת בסיס המס. לכן, השקעה כזו יכולה לשפר לאורך זמן גם את מצבה הפיסקלי של המדינה. מכאן טענתן שקיצוץ בהשקעה הציבורית, שנועד לשפר את המאזן בטווח הקצר, עלול להיות מהלך שמסכל את מטרתו.