הסופרת היהודייה-אמריקאית מג קין (46) כתבה רומן תוך שבעה ימים, בהלם בעקבות טבח 7 באוקטובר. "זו הייתה התגובה שלי", מספרת בראיון ל'דבר' קין, שחיה במדינת קליפורניה, מצפון לסן פרנסיסקו, "הכעס שלי התבטא דרך כתיבה מאוד לא מתנצלת. כתבתי בשבילנו, הקדשתי את הספר לנשים יהודיות".

תוך שישה שבועות קיבלה מסוכנים עשרים בקשות לכתב היד המלא. היא הופתעה. אמנם היא כתבה כבר שני ספרים, מדריכי חתונות פמיניסטיים שהיו לרבי מכר, ובנתה פלטפורמה מוצלחת ברשתות עם מיליוני קוראים ועוקבים. אך לדבריה, בתחום הפרוזה אפילו סופרים מוצלחים רגילים לחכות שנים עד שכתב יד יתקבל. 

ואז הפניות הפסיקו ללא הסבר. העורכת בבית ההוצאה לאור שהוציא את ספריה הקודמים "בעצם העמידה פנים שהיא מתה. חודש שלם היא לא ענתה שום שיחה או מייל. זה היה אות האזהרה הראשונה שמשהו לא בסדר".

לדבריה, סוכנים התחילו להרהר בפניה שאולי היא פוליטית מדי בפומבי, והביעו דאגה מהיותה יהודייה ציונית. סוכנת אחת מצאה עידוד בכך שלפחות הדמויות ברומן לא ציוניות. "ברור שהן ציוניות", אומרת קין, "בעיני קורא שמבין". הסוכנת כנראה התעודדה מכך שהמילה "ציוני" לא מופיעה במפורש בטקסט, הכולל ביקור בתל אביב וביטויי חיבה בעברית.

עוד סוכנת, יהודייה בעצמה, אמרה לקין ישירות כי כדי למכור את הספר לבית הוצאה לאור יידרש ממנה להוריד כל מרכיב יהודי שלא הכרחי לעלילה. זה כולל את שמה של דמות מרכזית, יעל, שהסוכנת הציעה לבחור לה שם שלא נשמע ישראלי, אולי "סו".

הרומן של קין, 'The Swan Dive' (צלילת הברבור),  מגולל את סיפורם של איב קליין ואלי לוי, שני יהודים מהתפוצות (ארה"ב ובריטניה) שנפגשו בצעירותם בטיסה גורלית וחוו קשר קצר ואינטנסיבי שנגדע באיבו. הספר מתאר את פגישתם המחודשת כעבור עשרים ואחת שנים. יעל כהן היא חברתה הטובה של איב. 

בסופו של דבר, אף הוצאת ספרים לא בחרה להוציא לאור את הספר. כיום הוא עובר "מיד ליד" בצורה דיגיטלית. "ראיתי אותו נקרא בחופים של תל אביב", אומרת קין, "נשים יהודיות עפות על זה".

"לא כל 'לא' מבטא גזענות", אומרת קין, "אולי שום 'לא' אינו מבטא גזענות, אין לדעת. אבל היה שינוי. דיברתי בימים ההם עם כל מיני סופרים יהודיים ולכל אחד אותו סיפור. אז בסדר, אולי הספר שלי לא היה נמכר, אולי גם הספר של זה או של זו. אבל של כולנו? כאילו כל היהודים שכחו לכתוב טוב אחרי השביעי באוקטובר".

צניחה של 76% בעסקאות

תכנים הקשורים ליהודים ולישראל נחשבים מאז 2024 "רדיואקטיביים" בתעשיית ההוצאה לאור בארה"ב, כך לפי עדויות שהולכות ומצטברות. התופעה באה לידי ביטוי באופנים מגוונים: צניחה חדה במספר הספרים בעלי תוכן יהודי וישראלי מפורש שיוצאים לאור, דרישות מסופרים למחוק אזכורים לישראל, וסוכנים שנוטשים לקוחות יהודיים בטענה שאינם מסוגלים עוד לקדם את הקריירה שלהם. לעיתים יש מופעים גלויים של "תרבות הביטול": ביטול אירועי סופרים, "הפצצת" ביקורות שליליות ברשת, או פרסום טבלת דירוג צבעונית תחת הכותרת "האם הסופר האהוב עליך הוא ציוני?"

נתונים שקין ניתחה מראים צניחה של 76% במספר ההכרזות על עסקאות למכירת ספרי פרוזה מאת סופרים יהודיים שכוללים תכנים יהודיים או ישראליים מובהקים, בין 2023 ל-2024. לפי הנתונים, שפורסמו בסוכנות הידיעות היהודית (JTA), למרות התאוששות קלה ב-2025, הנתונים נותרו נמוכים ב-47% לעומת 2023. בתחילת 2026, בחישוב שנתי, הירידה העמיקה ל-82% בהשוואה ל-2023.

"אמרו שהסיפור שלי הוא רק אנקדוטה ואין נתונים לגבות אותו", מספרת קין, "אז אמרתי – בואו נראה אם הנתונים יגבו אותי. באמצע המחקר הבנתי: אלוהים אדירים, המצב גרוע כל כך הרבה יותר מחשבתי".

במהלך 2026, קין החלה להיות שותפת מחקר לליגה נגד השמצה (ADL). במסגרת זו היא אמונה על כתיבת החלק העוסק בתחום ההוצאה לאור בדו"ח שטרם פורסם, הבוחן אנטישמיות והדרת יהודים וישראלים בעולם האמנות. "חותמת האישור של ה-ADL משמעותית", אומרת קין, "כי הבעיה הזו מוכחשת".

מול ביקורת הטוענת כי סופרים יהודיים ממשיכים לפרסם על תכנים יהודיים במספרים משמעותיים, קין מחדדת את אמת המידה שהגדירה: תוכן יהודי או ישראלי "מובהק", ופרסום בבית הוצאה כללי גדול. לדבריה, בשנים האחרונות בולטות מגמות כמו פרסום ספרים הכוללים תוכן יהודי בידי סופרים לא יהודיים; דמויות יהודיות שאף פעם לא מתייחסות למסורות היהדות או לקשר לישראל; וספרים מאת יהודים על נושאים יהודיים מובהקים, שהמוציאים לאור משווקים אותם ללא רמז לכך, או נמנעים לחלוטין משיווקם.

"הם רוצים שנהיה כולנו 'אָנוּסים'", אומרת קין, "התעשייה סבבה עם זה שאתה יהודי, כל עוד אף פעם לא תזכיר את זה."

יש, לדבריה, חריג בולט אחד: "לאנטי ציונים אין שום בעיה לפרסם". המוציאה לאור ג'ודית' גורוויץ' אמרה, בדו"ח בנושא שפרסם ארגון הכותבים 'פן אמריקה' (PEN America), כי "ישראלי שנוקט בעמדה אנטי ציונית יתקבל מיד".

"נאמרים דברים שאסור להגיד לאף מיעוט אחר"

קין אומרת שלפי שיחותיה עם סופרים יהודים, הנידוי חריף במיוחד בז'אנרים כמו ספרי ילדים ורומנים רומנטיים, שאמורים לשים דגש על אמפתיה וחיבור רגשי לדמויות. אחת העורכות הלא יהודיות כתבה בהערה על כתב היד שהגישה קין כי היא לא מצליחה להרגיש שום רגש כלפי הדמויות היהודיות ברומן.

"אסור להגיד דבר כזה ביחס לאף קבוצת מיעוט אחרת", אומרת קין, "אם היו אומרים: 'אני לא מצליחה להרגיש אמפתיה כלפי הדמויות הלטיניות האלה, ולא הבנתי למה', זה היה נשמע מפלצתי".

במקום להפוך את יעל לסו, מג קין החליטה להפוך את עצמה לאקטיביסטית לטובת "עם הספר". קין הפכה למובילה ביוזמות למחקר וכימות של תופעת הקפאת הטקסטים ה"יהודיים" ובהצגת ביקורת על הממסד הספרותי. ביולי האחרון היא אף השיקה הוצאת-בת חדשה, 'ספרי מג קין' (Meg Keene Books), שתפעל כחלק מההוצאה Wicked Son Press. היא נועדה מבחינתה להוות "תיבת נח" ספרותית – מתוך הבנה שהממסד הליברלי המסורתי חדל לשמש ליהודים בית בטוח.

חסמים בכל תחנה בדרך לפרסום

יש מקרים שבהם החרם התרבותי המאורגן נגד ישראל ותומכיה (BDS) מאומץ בגלוי, כמו באיגוד העובדים של ארגון 'פן אמריקה'. יש סוכנים ספרותיים שמפרסמים ב"רשימת המשאלות" שלהם לכתבי יד הצהרות כמו "בלי נאצים ובלי ציונים". עם זאת, לרוב המגמה האנטי-יהודית משפיעה באופן סמוי ומבוזר, מה שמאתגר את הניסיונות לאימותה ולכימותה.

כדי להגיע עד לקורא, כל ספר צריך לעבור מספר תחנות – ולפי דיווחים, יותר ויותר ספרים של יהודים נחסמים בכל אחת מהתחנות. "בעולם ההוצאה לאור יש שמועות כל כך נפוצות, שאנשים פועלים לפיהן", מסבירה קין, "ובמובן מסוים, זה מה שחשוב". לדבריה, "שמעתי מאנשים שלא יכולים להיחשף בשמם שהרבה סוכנים ועורכים, במיוחד צעירים, עושים 'Control-F' בחיפוש אחר המילה 'ישראל' בכל כתב יד של מי שנתפס בעיניהם כיהודי – ואם היא מופיעה, זה דחייה אוטומטית".

היא אומרת כי בדרך כלל הסוכנים היהודיים הם דווקא אלה שנוטים להציע הסרת סממנים יהודיים וישראליים, מתוך רצון שהספרים יתפרסמו. "הסוכנים היהודיים לא נגדנו. להזהיר אותנו זה מעשה אנושי".

עדויות מצד כותבים שונים פורסמו בדו"ח של 'פן אמריקה'. דבורה הריס, סוכנת ספרותית ישראלית המייצגת לרוב ישראלים, סיפרה שהתחילה לקבל בקשות רבות לייצוג מסופרים יהודיים בארה"ב שחושדים בהטיה נגדם. היא התייחסה גם לשלב העריכה: עורכים שעבדה איתם שנים דוחים על הסף ספרים שהיא מגישה, וכמה מהם ביקשו ממנה ישירות לא להגיש סופרים ישראליים בעתיד. "הגענו למצב שבו אף אחד אפילו לא יעיף מבט, אף אחד לא מאמין שהוא יכול 'להעביר' ספר שהוא אוהב".

הסופרת היהודייה אליסה וולד הצטרפה לתיאור. היא אמרה כי היא "מוקפת" בחברים שנפרדו מהם לאחרונה עורכים ומוציאים לאור שעבדו עמם בעבר. "לעיתים קרובות מנתקים איתם קשר לא בגלל עמדות כלשהן לגבי ישראל או הציונות, הם פשוט אומרים ש'זה לא הזמן הנכון לספר יהודי'".

ג'ונת'ן רוזן, סופר יהודי וסוכן ספרותי לשעבר, תיאר דחייה שקיבל עם טענה מפורשת כי "כבר קיבלנו החודש סיפור יהודי". לדבריו, "אחרי שביעי באוקטובר, זה הפך למכוער ובזוי עם מבחני טוהר יומיים. תוקיע את בני עמך, או שתהפוך למנודה ותעמוד בפני חרם".

רפאל מדוף, היסטוריון של השואה ושל יהדות אמריקה, סיפר בשיחה עם 'דבר' על דינמיקה דומה שחווה. הוצאת Dark horse, שפרסם בה שני ספרים כבר קבעה לוח זמנים לפרסום ספרו החדש, אך העורך שלו דרש ממנו לדבריו "להוסיף טקסט שמאשים את ישראל ברצח עם". כאשר מדוף סירב לדרישה, והגדיר אותה כ"עיוות גרוטסקי של השואה", המוציא לאור ביטל את הספר. היועץ המשפטי של ההוצאה טען בתגובה לטענות כי הספר לא יצא לאור בשל שיקולים כלכליים ועיכובים בלוח הזמנים.

לדברי מדוף, "השימוש בספר שלי כהזדמנות להחדיר אנטי ציונות ולאלץ אותי לגנות את ישראל הוא מתקפה נגד היבט ליבתי בזהות היהודית שלי. זו אנטישמיות. אילוץ יהודים להתנער מהזיקה שלהם לישראל מזכיר את האופן שבו נאלצו יהודים להתנער מהיבטים אחרים של זהותם היהודית כדי להתקבל לחברה הכללית. העציב אותי לראות שעורך בהוצאה לאור מובילה בוחר להשתמש בטקטיקה כזו.

צוותי משפיענים מאיימים על ההוצאות

קין מתארת מנגנון נוסף שפוגע ביהודים בהוצאות הגדולות: צוותי משפיענים, שפועלים כיום בהוצאות הגדולות. "שמעתי סיפורים שלא לציטוט על צוותי משפיענים שאמרו לבכירים שיסרבו לעבוד על ספר כי נכתב בידי 'ציוני רוצח עמים'. הם אף איימו שלא יעבדו על אף ספר של ההוצאה אם היא תחתים מחבר כזה".

"אפקט הצינון משמעותי", אומרת קין, "יש יתרון בבחירת בספר של סופרת לא יהודייה, גם אם יימכר פחות. הספר שלי עשוי למכור מיליון עותקים, אבל לגרום לנזק כלכלי לכל ספרי ההוצאה".

החרם השקט מתבטא גם בקרב מוכרי הספרים. חלק מחנויות הספרים העצמאיות מסרבות להציג או למכור את ספריהם של יהודים שאינם אנטי ציוניים, לעומת מדפים גדושים בכרכים פלסטיניים ואנטי ציוניים – כך לפי מאמר של שתי מחברות יהודיות משיקגו, תמי רינג וסוזן בלומברג-קאסון, שפורסם באפריל.

רינג ובלומברג-קאסון מספרות על אירוע שבו חנות ביטלה את הבחירה שלה למועדון הספרים, ספר זוכה פרסים מאת גבריאל זבין, מתוך הנחה שהיא ציונית. סגן מנהל החנות כתב לכאורה: "אני לא מרגיש בנוח בידיעה שאנשים יקנו מהחנות והיא תזכה לתמיכה כספית מאיתנו". כל זאת על בסיס העובדה שזבין הופיעה פעם באירוע של ארגון 'הדסה'. במאמר דווח כי "חנויות ספרים בניו יורק, שיקגו ולוס אנג'לס ביטלו שוב ושוב, או סירבו מראש, לארח סופרים ישראלים וסופרים שהביעו תמיכה פומבית בישראל".

קין אומרת כי בעולם ההוצאה לאור לוקח בערך שנתיים לספר שיעבור את המסע מכתב יד למדפי החנויות. לדבריה, תחילת הקפאת המכירות לבתי ההוצאה ב-2024 גרמה למצב שבו "פשוט אין על המדפים ספרים יהודיים חדשים שנכתבו בידי יהודים". בעיני קין, סביר שמכך תגיע ההכרה במשבר: "חיכיתי לרגע הזה, לא מתוך שמחה".

הסערה בארגון הסופרים

הסערה סביב הנושא הובילה ביולי האחרון למשבר בארגון זכויות הכותבים 'פן אמריקה', שאחת ממטרותיו החשובות היא קידום חופש הביטוי. מסמך מטעם הארגון שתיעד את הדרת היהודים, על סמך יותר משלושים ראיונות, עורר התנגדות עזה והביא להתפטרות הנשיא.  

ב'פן אמריקה' אספו במהלך מחצית השנה הראשונה עדויות ממחברים ואנשי ההוצאה יהודיים, הכוללים את מג קין, דבורה הריס ואחרים רבים. ב-9 ביולי פרסמו ליסה טולין, ג'רלדין באום ומלכה מרגוליס דו"ח המתאר את המשבר הניצב בפני יהודים שאינם אנטי ציוניים בעולם הספרות, תחת הכותרת "הקפאה שקטה" (A Silent Moratorium).

התחקיר הוצג לדירקטוריון 'פן' רק יומיים לקראת פרסומו, לדברי קין, כנראה כדי למנוע התנגדות מבפנים. בעקבות פרסומו, נשיא 'פן', הסופר דינאו מנגסטו, התפטר מיד במחאה. מנגסטו הסתייג מטשטוש ההבדל, לדבריו, בין ציונות לזהות יהודית, וטען שבכך התיאור בדו"ח מחזק את התחמושת המשפטית נגד משתתפי BDS. "היה אפשר להניח שארגון חופש הביטוי יגן במרץ על הזכות לחרם", כתב.

האיגוד המייצג את עובדי 'פן אמריקה', שאימץ רשמית תמיכה ב-BDS ב-2024, שיבח את מנגסטו על התפטרותו וגינה את הדו"ח על "חוסר הלימה עם ערכי ומשימת הארגון". באותה הצהרה האיגוד התייחס לכך שבמהלך 2024 בוטלו אירועי דגל של 'פן', מה שלדברי האיגוד פגע בעבודת חבריו, אך לא ציין שהביטולים התרחשו בשל חרם בידי כותבים משתתפי BDS.

מצידה, קין פרסמה ב'וול סטריט ג'ורנל' מאמר שלפיו הדו"ח של 'פן' מנוסח באופן המצניע את ממצאי המחקר. "הם כמעט לעולם לא יגידו שהתרחשה פגיעה ביהודים", טענה, אלא יגידו שסופרים "מרגישים" מודרים. "הם עשו תחקיר טוב, ואז נסוגו מהמסקנות שעולות ממנו כמובנות מאליהן".

"אני לא אוציא לאור ספרות אידיאולוגית"

מול המציאות הקשה בתעשיית ההוצאה לאור מאז 2024, יהודים נוטלים כיום יוזמה. מלבד הוצאת-הבת של קין, הוכרז ביולי האחרון גם על הקמת ההוצאה 'פרסומי הקנרית' (Canary Publishing) בידי העורך והסופר היהודי הווארד לובי. לובי מסביר את השם: "קולות יהודיים היו במשך זמן רב הקנרית במכרה – השיר שמסמן אם האוויר עדיין בטוח לנשימה. כשמשתיקים אותנו, כולם צריכים לדאוג".

קין: "יש גופים בקהילה שלנו, כמו הליגה נגד השמצה, שהתפקיד שלהם הוא המאבק המשפטי. ליהודים שפוטרו בעולם ההוצאה לאור מגיעים תמיכה ופיצויים. אבל הדבר הכי קונסטרוקטיבי הוא ליצור דברים משלנו".

בהובלתה של קין, ההוצאה החדשה מתעתדת לפרסם בשנה הראשונה ארבעה עד שישה רומנים במגוון ז'אנרים – כולל מתח, רומנטיקה וספרות יפה – לצד יצירות מתורגמות מעברית. משימתה העיקרית היא, לדברי קין, "להוכיח שספרים מעולים של סופרים יהודים נשארים מחוץ למדפים". בתגובה לשאלה מה ההוצאה לא תפרסם, היא משיבה: "אני לא אוציא לאור סיפורת אידיאולוגית, בעיקר כי מאמר דעה בתחפושת סיפורת זה ז'אנר איום ונורא. סיפורת טובה עוסקת בחוויה הפנימית". עם זאת, אמרה, "אני לא אוציא לאור ספרים יהודיים מאת יהודים אנטי ציוניים. הם לא צריכים את עזרתנו, וגם לא נראה לי שירצו אותה".

"אנחנו היהודים אוהבים את הניואנסים שלנו", היא אומרת, "אנחנו רגילים שאפשר להתווכח על הכול כל הזמן, בזמן שהעולם מבקש מאיתנו לומר רק דבר אחד, בקול רם מאוד. בתחילת הרומן שלי מוצגים גבר ואישה שמתווכחים על ספרים. כל עורך יהודי אמר שזה לוהט, וכל קורא לא יהודי שאל, 'למה שתמשיך לדבר עם מישהי שרוצה להתווכח איתך'. חשבתי: אין דבר יותר סקסי. ברור שהגבר מעוניין.

"אני רוצה שיהיה מבאס לשנוא יהודים. אני רוצה להרים מסיבות השקה בניו יורק ובמיאמי, ושאנשים יהיו עצובים שהם לא ברשימת המוזמנים. אם הבחירה היא בין להיות בגטו לבין לא להוציא ספרים בכלל – נוציא לאור, ונהפוך את ספרינו לכל כך טובים עד שנפסיק להיות מודרים. הרי יהודים יצרו את התעשייה בהוליווד, וכולם מיהרו פנימה. רבות מההוצאות לאור הגדולות, שלא מוכנות לפרסם אותנו כיום, הוקמו במקור בידי יהודים. אנחנו יכולים לעשות את זה שוב".