הקהילה ההודית בישראל ומשפחתו של עובד הסיעוד ההודי ראג'יב אצ'ראיה (40), שנרצח באכזריות לפני כחודש בבית הקשיש שבו טיפל בירושלים, דורשים להטיל את העונש המקסימלי על הרוצח, ולסייע למשפחה המצויה במצוקה כלכלית. על פי כתב האישום שהוגש לפני שבוע, נאשם אביאור זקן (31) ברצח האכזרי של אצ'ראיה בבית סבו וסבתו בירושלים. באותה עת שימש אצ'ראיה המנוח מטפל לסבו של זקן, והתגורר בביתם.
"אנחנו באבל כבד. זו אבדה נוראה", אומר בן דודו של ראג'יב, פריקשיט אצ'ראיה, בשיחה עם 'דבר' מהבית בכפר קפלאי גאון במחוז קלימפונג שבמערב בנגל, שם מקיימת המשפחה את מנהגי האבלות ההינדים הנמשכים כחודש. אשתו של ראג'יב, שתי בנותיו בנות ה-12 וה-14, אביו ואימו, יושבים על מיטות נמוכות ושרויים בתענית דיבור בהתאם למנהג ההינדי, ופריקשיט לקח על עצמו להעביר את זעקת המשפחה.
"לפני חמש שנים יצא ראג'יב לישראל כדי לספק פרנסה ועתיד בטוח לאשתו ולבנותיו, ולסייע גם לכלכלתם של אביו ואימו המבוגרים", מספר בן דודו, ומוסיף כי ראג'יב חלם לבנות בית מגורים גדול שיבטיח את עתיד המשפחה. הוא כבר רכש קרקע, אבל האירוע קרה בדיוק שבוע לאחר שהתחילו לפתח את השטח. "הוא אחד האנשים מעוררי ההשראה שהכרתי, איש משפחה מסור, ממש מודל לחיקוי מבחינתי. פשוט אדם טוב ואוהב, שדאג תמיד למשפחתו, רצה לעשות אותה גאה ולפתח את החברה שבה הוא חי. תמיד מחייך, נותן תקווה לכולם, עוזר לכל מי שצריך עזרה".
דקר את המטפל, וענה לסבתו: "רעש מהטלוויזיה"
על פי כתב האישום, שהוגש לפני שבוע באמצעות עו"ד ג'ני אבני מפרקליטות מחוז ירושלים, הרצח אירע בעת שזקן הגיע לבית סבו וסבתו בירושלים כדי לאכול עימם ארוחת צוהריים, והתיישב בסלון הבית לבחון חפצים שהיו בתיק שאחותו השאירה עבורו בבית. אחד החפצים היה חגורה, שאותה ניסה לחגור ללא הצלחה משום שהיה דרוש בה תיקון. באותה עת התגורר אצ'ראיה המנוח בבית כמטפלו של הסב. זקן ביקש מאצ'ראיה שיתקן עבורו את החגורה, וזה הביא דבק וניסה לתקנה. לאחר מכן, סייע אצ'ראיה לסב לשבת בכורסה בסלון, והלך לחדרו לנוח ולצפות בטלוויזיה.
כעבור 10 דקות, על פי כתב האישום, נכנס זקן לחדרו של אצ'ראיה לאחר שניסה לחגור שוב את החגורה ללא הצלחה, ושם התפתח ביניהם שיח שתוכנו אינו ידוע. בשלב זה, נכתב, גמלה ההחלטה בליבו של זקן להרוג את אצ'ראיה. הוא אחז בחפץ חד ומושחז והחל לדקור באמצעותו את אצ'ראיה בצווארו תוך שהוא משסף אותו, ופצע אותו בבית החזה, באוזנו ובאפו. אצ'ראיה נאבק בו ברחבי החדר ובחדר האמבטיה הצמוד אליו, זעק זעקות רמות וניסה להגן על גופו.
כשהסבתא שאלה מהסלון מה פשר הזעקות, השיב לה הנאשם שמדובר ברעש מהטלוויזיה. על פי כתב האישום, אצ'ראיה ניסה לברוח לסלון. זקן יצא אחריו, ואמר לסבו ולסבתו כי אצ'ראיה "התאבד". תוך שהוא מתבוסס בשלולית הולכת וגדולה של דם ונאבק על חייו, ניגש אליו זקן, הזיז את השטיח שעליו נפל וכן הזיז את גופו של אצ'ראיה על מנת שדמו לא יכתים את השטיח. תוך זמן קצר מת אצ'ראיה מאיבוד דם מצווארו. זקן החליף חולצה, שטף את ידיו המגואלות בדם בחדר השירותים, וכחמש דקות בלבד לאחר הרצח עזב את הבית, לאחר שנשק לשלום לסבו ולסבתו שעוד ישבו בסלון. על פי כתב האישום לקח עימו בשקית את החולצה המגואלת בדם, ואת החפץ החד שדקר בו את אצ'ראיה.
"ישראל מסייעת בכל מקום, רוצים להאמין שלא ישאירו אותנו מאחור"
"ראג'יב נרצח באלימות שהיא פשוט בלתי נתפסת, לא אנושית, וללא כל סיבה", אומר בן דודו פריקשיט. "חשוב לנו מאוד שיעשה כאן צדק. אנחנו דורשים שיוטל על הרוצח העונש המקסימלי הקבוע בחוק". לצד זאת, הוא מדגיש כי כדי לעשות צדק אמיתי חייב להילקח בחשבון גם עתידה של המשפחה שנותרה ללא מפרנס. "המשפחה של ראג'יב נמצאת כעת במצב הומניטרי וכלכלי קשה ביותר. זו משפחה שאיבדה את עמוד התווך שלה, ואת כל ביטחונה ועתידה הכלכלי. את האדם שמביא לחם הביתה. מדינת ישראל חייבת לסייע לה, ונדרש כאן גם צדק כלכלי. יש לנו אמון מלא במערכת המשפט הישראלית. אנחנו יודעים שישראל מסייעת בעולם בכל מקום שיש בו אסון, ואנחנו רוצים להאמין שלא ישאירו אותנו מאחור".
ראג'יב, לדבריו, אהב לעבוד בישראל, ובמשפחה לא דאגו לו גם בתקופת המלחמה. רבים מבני המשפחה עבדו ועובדים גם כעת בישראל לאורך שנים רבות. "תמיד האמנו שישראל היא המקום הבטוח ביותר בשבילנו", אומר פריקשיט. לדבריו, את הקשר הראשוני עם המשפחה לאחר הרצח יצרה המשטרה, ומאז נמצאת איתם בקשר גם עורכת הדין מהפרקליטות, וכן שגרירות הודו בישראל. עם זאת, זכויותיהם עדיין אינן ברורות להם לגמרי, ועדיין לא ברור האם המשפחה תקבל סיוע כלכלי כזה או אחר, או פיצויים. "אנחנו כותבים בנושא הזה גם לשגרירות וגם לממשלה ולצערי עדיין אף אחד לא יצר איתנו קשר בכל מה שנוגע למצב ההומניטרי שהמשפחה נמצאת בו".
גם IGCI Care Foundation, ארגון קהילתי של עובדי סיעוד הודים בישראל, שיגר מכתב לממשלה ולשגרירות הודו ובו נכתב: "צדק לראג'יב אינו רק צדק לאדם בודד, אלא גם מסר לכל עובד זר בישראל שהחוק מגן על חייו, כבודו וזכויות האדם הבסיסיות שלו, ללא תלות בלאומיותו או במקצועו. טרגדיה זו יצרה פחד ודאגה עמוקה בקרב עובדים הודים ועובדים זרים אחרים בישראל. אלפי אזרחים זרים חיים ועובדים כאן בעודם מופרדים ממשפחותיהם במרחק רב. הם עובדים בתחומי הסיעוד, הבנייה, החקלאות, האירוח ובמגזרים אחרים, לעתים קרובות בנסיבות קשות. כל עובד ראוי להרגיש שכאשר הוא עוזב את מדינת מולדתו כדי לעבוד בישראל, חייו וכבודו יכובדו ויוגנו. אף עובד זר לא צריך לחשוש מלהפוך לקורבן של אלימות רק משום שהוא עובד רחוק מהבית".
בארגון קוראים לממשלת ישראל ולרשויות לחזק את מנגנוני הדיווח וההגנה על עובדים זרים, במיוחד אלו העובדים בבתים פרטיים ובסביבות אחרות שבהן הם עלולים להיות פגיעים ומבודדים. "לעובדים זרים צריכים להיות ערוצים נגישים שדרכם יוכלו לדווח על איומים, אלימות, התעללות או תנאים לא בטוחים ללא חשש. יש גם להגביר את מודעותם של מעסיקים, משפחות המקבלות שירותי סיעוד, סוכנויות ועובדים לאחריותם ולחשיבות הדיווח המיידי על איומים חמורים או אלימות". עוד מבקשים בארגון מהרשויות בישראל לבחון ולקדם פיצוי כלכלי, סיוע וקצבאות למשפחתו של אצ'ראיה, לרבות הוריו הקשישים, זוגתו ובנותיו.
הפרקליטות: "ההתנהלות ממחישה את הקלות המצמררת שבה ניטלו חייו"
זקן מואשם על ידי הפרקליטות ב'רצח בכוונה' – עבירה שהעונש המרבי עליה הוא מאסר עולם, אף שהחוק מותיר לבית המשפט שיקול דעת לגזור גם עונש של שנות מאסר קצובות. מעבר לרכיב המאסר, אם יורשע הנאשם, מוסמך בית המשפט לפסוק במסגרת גזר הדין הפלילי גם פיצויים כספיים לזכות משפחת הקורבן, בסכום שיכול להגיע עד לתקרה של כ–258 אלף שקלים. בפרקליטות מחוז ירושלים ביקשו מבית המשפט המחוזי בירושלים להאריך את מעצרו של זקן עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
החקירה נוהלה באמצעות היחידה המרכזית (ימ״ר) של מחוז ירושלים במשטרה. עו"ד ג'ני אבני מפרקליטות מחוז ירושלים מסרה: ״המנוח הגיע לישראל כדי לעבוד כמטפל באדם מבוגר, כשהוא משאיר מאחוריו את משפחתו. דווקא בתוך הבית שבו עבד, מקום שבו היה אמור להרגיש בטוח, הוא מצא את מותו באלימות קשה, ללא מניע ידוע. מעשה הרצח התרחש בצוהרי היום, בבית סבו וסבתו של אביאור זקן, שאירחו אותו לארוחת צוהריים, כמעט לנגד עיניהם. לחומרת המעשה מצטרפת התנהלותו קרת הרוח של זקן מיד לאחר מכן – השקרים שהשמיע באוזני סבו וסבתו בנוגע לזעקות שנשמעו מהחדר, טענת השווא שלפיה המנוח התאבד, ולאחר מכן יציאתו מהדירה בנחת. התנהלות זו ממחישה בעינינו את הקלות המצמררת שבה ניטלו חייו של המנוח ואת חומרת המעשה. אנו משתתפים בצערה הכבד של משפחת המנוח, שאיבדה את יקירה לאחר שנסע הרחק מביתו וממשפחתו כדי לעבוד בישראל – ולא שב אליהם״.
ברשות האוכלוסין וההגירה השיבו ל'דבר' כי העובד הועסק על ידי המשפחה באמצעות לשכה פרטית, אך לא השיבו אם הם עומדים בקשר עם המשפחה. בביטוח הלאומי השיבו ל'דבר' כי רצח עובד במקום עבודתו עשוי להיחשב כתאונת עבודה, ובלבד שבוצע עקב עבודתו ולא על רקע אחר – אך לא התייחסו לפרטי המקרה הספציפיים. לדבריהם, לא נשלחה תביעה בעניינו של העובד לביטוח הלאומי.