בית הדין האזורי לעבודה בנוף הגליל קבע כי עיריית נצרת תשלם לעובדיה ולגמלאיה פיצויי הלנת שכר בגין האיחורים בתשלום השכר והגמלאות בשנים 2024–2025. עם זאת, בשל מצבה הכלכלי של העירייה, הפחית בית הדין באופן משמעותי את גובה הפיצוי, כך שיעמוד על 10% לשנה בלבד, במקום שיעורי פיצויי ההלנה המרביים הקבועים בחוק.

ההליך הוגש על ידי ההסתדרות, שביקשה באמצעות עו"ד מור ארזי גילבוע לחייב את העירייה בפיצויי הלנה בגין איחורים חוזרים ונשנים בתשלום שכרם של כ-1,400 העובדים וכ-300 גמלאי העירייה. לטענת ההסתדרות, בתקופה הרלוונטית הולן שכר העובדים במשך 762 ימים בסך הכול, למעט עובדי החינוך ששכרם הולן במשך 55 ימים, ואילו גמלאות הגמלאים הולנו במשך 854 ימים. ההסתדרות טענה כי בשיא המשבר הגיע העיכוב בתשלום השכר ליותר מחמישה חודשים.

עוד טענה ההסתדרות כי הלנת השכר פגעה קשות בעובדים ובגמלאים, וכי חלקם נאלצו להסתמך על הלוואות בריביות גבוהות, לעיתים בשוק האפור, לוותר על רכישות בסיסיות ואף להתמודד עם פגיעה בהפרשות הפנסיוניות. חלק מהעובדים, הדגישה ההסתדרות, נאלצו בתקופת הלנת השכר לאסוף בקבוקים לפיקדון כדי להביא אוכל למשפחתם.

העירייה, מנגד, טענה כי השכר והגמלאות שולמו בסופו של דבר במלואם, וכי היא אף שילמה מקדמות ומפרעות לעובדים. לטענתה, עד נובמבר 2025 הצטברו המפרעות ששולמו על חשבון השכר לכ-2.42 מיליון שקלים. העירייה דחתה את הטענה כי הפקירה את עובדיה וטענה כי עיכובי השכר נבעו ממצוקת תזרים חריפה, מחובות כבדים ומגירעון שהגיע בשלב מסוים ליותר מ-330 מיליון שקלים.

חוק הגנת השכר קובע כי ברירת המחדל היא ששיעור הפיצויים בגין הלנת שכר יעמוד על 500% לשנה מהשכר הנומינלי, או על 20% לחודש מגובה השכר המולן כשהוא צמוד למדד, הגבוה מביניהם. עם זאת, החוק מקנה לבית הדין סמכות להפחית את גובה הפיצויים ואף לבטלם בנסיבות שבהן הלנת השכר לא הייתה בשליטת המעסיק.

בפסק הדין קיבל בית הדין את התמונה הכלכלית הקשה שהציגה העירייה, וציין כי היא התמודדה גם עם עשרות תיקי הוצאה לפועל ותביעות אזרחיות בהיקף של יותר מ-120 מיליון שקלים. בנוסף, חובותיה הפנסיוניים לעובדים, על רקע שנים ארוכות שבהן לא הפרישה עבורם הפרשות חובה לפנסיה כנדרש בחוק, נדונים בתביעה נפרדת שהגישה ההסתדרות ונאמדים בכ-170 מיליון שקלים.

בית הדין קבע כי מצבה הכלכלי הקיצוני של העירייה נגרם, בין היתר, כתוצאה מהשפעה ואחיזה של ארגוני פשיעה חיצוניים, לצד עימותים פוליטיים במועצת העיר שמנעו אישור של הליכי הבראה והסכמי הלוואה חיוניים. עוד ציין כי חיוב בפיצויי הלנה גבוהים עלול לפגוע דווקא בעובדים, משום שהם תלויים בהמשך יכולתה של העירייה לפעול ולשלם את שכרם.

יו"ר הסתדרות המעוף, עו"ד גיל בר-טל (צילום: יח"צ הסתדרות המעוף)

בית הדין ציין כי מאז נובמבר 2025 העירייה משלמת את השכר והגמלאות במלואם ובמועד, וכי מאז יוני 2025 פועלת בעיר ועדה קרואה, שהעבירה תוכנית הבראה תחת פיקוחו של חשב מלווה. "הטלת נטל כספי נוסף בדמות פיצויי הלנה משמעותיים עלולה להוביל לתוצאה הרת אסון הן לתושבי העיר והן לעובדיה ולגמלאיה", נכתב בפסק הדין.

לפיכך, נקבע כי העירייה תשלם פיצויי הלנה בשיעור שנתי של 10% בלבד על רכיבי השכר והגמלה נטו. זאת, אף שעובדים רבים נקלעו לאורך התקופה למצוקה כלכלית ונאלצו לקחת הלוואות, כשהריביות הממוצעות במשק עמדו על 16%–17% בתקופה זו. הפיצוי לא יחול על רכיבים נלווים, החזרי הוצאות או איחורים של עד עשרה ימים.

בית הדין קבע גם כי תשלום הפיצויים לא יבוצע באופן מיידי. כדי שלא לפגוע בהמשך תוכנית ההבראה של העירייה, תשלום הפיצויים יידחה בחצי שנה ממועד פסק הדין וייפרס על פני ארבעה תשלומים חודשיים שווים, הראשון שבעה חודשים לאחר מתן פסק הדין, והאחרון עשרה חודשים לאחריו.

יו"ר הסתדרות המעו"ף, עו"ד גיל בר-טל, מסר כי בהסתדרות בוחנים את פסק הדין ושוקלים לערער עליו, לנוכח קביעת שיעור פיצוי הנמוך משמעותית מגובה הריביות הממוצעות במשק בתקופת ההלנה וההשלכות החמורות על העובדים. "לא ייתכן שעובדים ברשות מקומית בישראל, שביצעו עבודתם נאמנה לאורך כל התקופה, ימצאו עצמם מול שוקת שבורה משך חודשים ללא כל תגמול, אף לא בגובה שכר המינימום, יתדרדרו לפת לחם ויהפכו בעלי חוב – ובסופו של דבר העירייה לא תשלם אפילו את גובה הריביות בגין ההלוואות שנאלצו לקחת בשל רשלנותה לשלם להם את שכרם במועדו".