אפילו החום הלוהט ששורר בצהרי היום ביישוב הבדואי אבו קרינאת לא מצליח לפגום בשמחת הילדים המתפרצת למראה מופע בלונים. מרינט וקנין, מנהלת המועדונית שבה מתקיים המופע, צופה בסיפוק במתרחש מחלון משרדה. "השנה הזו הייתה השנה הכי מאתגרת", היא אומרת. אולם לא הייתה זאת המלחמה או המצב הקשה של הבדואים בנגב שהפכו את השנה האחרונה לקשה, היא מוסיפה, אלא הפעילות: "פתחנו השנה חוגים שלא היו בעבר – בין היתר רובוטיקה, ציור לילדים, מחול, רכיבה טיפולית, טיפול נפשי בעזרת כלבנות וספורט".

וקנין, סגנית ראש עיריית דימונה והממונה על אגף הרווחה בעיר, הייתה זאת שביקשה לעבוד עם ילדים בסיכון ביישובים בדואים – ולא התביישה לנצל את כל הקשרים שיצרה במהלך הקריירה שלה לטובתם. היא הצטרפה לעמותת  עמותת כפרי הילדים אס או אס המפעילה מסגרות רווחה."התחלנו לפני 14 שנים עם 15 ילדים, צמחנו והתפתחנו בהדרגה. הורה הביא הורה, וכיום יש לי 11 מועדוניות בארבעה ישובים – אבו קרינאת, אבו תלול, קסר א-סר וביר הדאג' – ו-‫165 ילדים", היא מספרת. "‫אם היו מבנים פנויים, ‫היום היו לי עשרים מועדוניות". ‫

המועדונית באבו קרינאת משרתת תלמידים מארבעה בתי-ספר יסודיים במצב חברתי-כלכלי קשה. "אנו אוספים את הילדים כל יום מבית הספר", אומרת וקנין.  "המטרה שלי היא לתת תקווה לעתיד טוב יותר לילדים האלה".

ב-11 המועדוניות שמנהלת וקנין מועסקות 30 נשות צוות, מדריכות, אימהות וארבע עובדות סוציאליות. עמותת 'כפרי ילדים אס.או.אס' משלמת את שכרן ומועצת נווה מדבר בנתה את המבנה. אך הקושי המרכזי לדברי וקנין היה בניית אמון עם המשפחות: "בהתחלה ההורים לא האמינו משום שיש חוסר אמון במדינה. אז אנחנו עושים ביקורי בית. יוצרים קשר אישי. אני נפגשת עם האימהות ומדברת איתן על הילדים וגם על החיים שלהן. בסוף שנה כל הורה מקבל חוברת עם תמונות לסיכום הפעילות במועדונית".

‫קושי נוסף היה כלכלי: "אלה משפחות במצב קשה. ‫ברגע שאמרתי להם לשלם, ‫למחרת איש לא הגיע למועדונית. רובם חיים על ביטוח לאומי, או ‫הבטחת הכנסה. עמותת אס.או.אס משלמת מדי שנה למועצה האזורית בעבור השתתפות הורית ‫שאנחנו לא גובים. לכל ילד כאן יש השמה ממשרד הרווחה".

"המציאות מסביב לא משפיעה"

חשוב לווקנין להדגיש כי בניגוד לדיווחים בתקשורת על האלימות הגואה בחברה הערבית, למועדונית היא לא נכנסת. "אצלנו אין מאבקים, אין אלימות. המציאות מסביב לא משפיעה, והילדים מגיעים. אכפת לי מחלקת האלוהים הקטנה שלי. לי חשוב שהילדים מגיעים רגועים, לא מרביצים, לומדים ומכייפים. יש משמעת חזקה".

גם המודעות ביישובים לחשיבות הלמידה גבוהה, לדבריה. "יש הרבה שהולכים ללמוד. יש מודעות ורצון ללמידה". במועדונית עובדים ארבעה מורים – למחשבים, עברית, מתמטיקה ואנגלית. בנוסף מתקיימים חוגים וסדנאות.

"בפורים", מספרת וקנין, "הבאתי כל מיני תחפושות ושאלתי כל ילד מה הוא רוצה להיות. אחד רצה להיות כבאי, אחר רצה להיות שוטר, אח בקופת חולים. אני מאמינה שמהדור הזה יכול לצמוח משהו אחר. המסגרת הזאת נותנת להם ביטחון והגשמת חלומות.

"יש לנו טיפול שיקומי נפשי פעמיים בשבוע. ברגע שמדריכה מזהה שהילד מופנם, יושב בצד, אנו ניגשים אליו ומחבקים אותו. הילד נפתח ומספר. אנחנו עושים ביקורי בית, אני מזמינה את האמא אלי. הן משוחחות איתי, הפכתי להיות כמו פסיכולוגית שלהם. האם מרגישה שיש מישהו שמקשיב לה, שיש מישהו שעוזר לה. כך נבנה האמון".

וקנין מצביעה בגאווה על תמונה של 84 מילדי המועדונית שקיבלו תעודות הצטיינות מבתי ספרם, גם הודות לפעילות במועדונית. "אנו מבקרים בבתי הספר, יושבים עם מחנך הכיתה כל שלושה חודשים, מכינים עם הילדים את שיעורי הבית".

"בזכותך עשיתי צבא"

אך הדבר המרגש ביותר מבחינתה הוא השינוי בהתנהגות של הילדים: "בהתחלה היו מריבות. אך במשך השנים הילדים החלו לקבל את הבסיס. הם כבר לא מסתגרים, מתלבשים טוב, יפה ונקי".

וקנין מספרת על מפגש מקרי ומרגש שהיה לה: "הלכתי לשטוף את המכונית לפני ארבעה חודשים. ראיתי בחור, נראה בן חמש עשרה. הוא מסתכל ואומר לי, 'את מרינט? אני יוסוף. הייתי אצלך חמש שנים. אני וארבעה אחים שלי. למדתי לכתוב, למדתי לדבר. בזכותך עשיתי צבא'. הוא בדיוק חזר אחרי שנתיים ששירת בעזה".

נג'לה אבו קרינאת עובדת במועדונית כמדריכה כבר ארבע עשרה שנים. "הייתי בת שירות לאומי, התנדבתי כאן. מרינט אמרה לי, 'את צריכה להיות מדריכה', אז התחלתי לעבוד כאן".

היא נולדה וגדלה ביישוב ומספרת כי לחלק מהילדים שמגיעים למועדונית "אין מי שיחבק אותם. כשפתחו את המועדונית ההורים לא ידעו מה זה. עכשיו כולם רוצים לרשום אצלנו את הילדים. יש לנו 60 ילדים באבו קרינאת, וחבל שאין עוד מקומות".

לדבריה, במועדונית למדה להדריך, אך בעיקר להבין את הילדים: "הייתה לנו ילדה שלא דיברה כשהגיעה אלינו, לא כאן ולא בבית. ילדה ללא ביטחון עצמי. אחרי שניסינו לדבר איתה ושיחקנו איתה מטפלת נפשית נכנסה לתמונה, ואז היא התחילה לדבר".

העזרה חוצה את גבולות המועדונית, אומרת אבו קרינאת: "במלחמה חילקנו 700 חבילות מזון. יש ילדים שלא יוצאים לטיולי כיתה כי הם צריכים לשלם ואין להם. כאן הוצאנו אותם לטיולים".

בעתות מלחמה, כשהלימודים הפיזיים הושבתו מסיבות ביטחוניות, המועדוניות פעלו בשביל נשות היישובים. בשיתוף עם אגף הפריפריה של ההסתדרות, האימהות השתתפו בסדנאות ובטיולים ברחבי הארץ. "לימדתי אותן למשל להכין עוגות בסדנת השוקולד", מספרת אבו קרינאת. "עשינו גם סדנאות של עזרה ראשונה ובטיחות בבית ובחצר". הנשים עברו גם קורס קונדיטוריה שמאפשר להן כעת להתפרנס ממעשה ידיהן.

וקנין מוסיפה כי בהתחלה לא האמינו לה שהנשים יגיעו לפעילות, "לבסוף הוצאתי 45 נשים לסיור בעכו. ביום האם יצאו מאה נשים לפעילות".

סדנת הבלונים במועדונית הסתיימה. הילדים עושים דרכם בקבוצות מסודרות לארוחת הצהריים. מדי פעם עובר ילד ומציץ בסקרנות לתוך המשרד, היכן שתמיד מחכה מילה טובה או חיוך: "אני כבר ארבעים שנה בפוליטיקה. לפני כן כיהנתי כ-25 שנים כיושבת ראש נעמת במחוז נגב. כיום כשאני רואה את הילדים האלה ואת ההתלהבות שלהם", היא עוצרת רגע כדי למחות דמעת התרגשות, "זאת השליחות שלי. הניצוץ בעיניים שלהם עושה אותי מאושרת יותר".

"המועדוניות הן לא רק מקום שבו הילדים יכולים לשהות בשעות אחר הצהרים, עבור ילדים רבים הן המקום שבו רואים אותם באמת" אומרת נלי גבע, מנכ"לית עמותת כפרי ילדים אס או אס, "עבור ילד שמתמודד עם מציאות מורכבת, הידיעה שיש מסגרת קבועה, מבוגר שמחכה לו, מאמין בו ומלווה אותו לאורך זמן יכולה להיות משמעותית מאוד. הקשר הזה מעניק לילדים תחושת ביטחון ושייכות, מחזק את האמונה שלהם בעצמם ומאפשר להם לגלות את הכוחות והיכולות שיש בהם.
אנחנו רואים מדי יום כיצד מעטפת יציבה ועקבית יכולה לחולל שינוי של ממש, לא רק ברגע הנוכחי, אלא גם באופן שבו ילד תופס את עצמו ואת העתיד שלו. המטרה שלנו היא שכל ילד וילדה יש מי שרואה אותם וצועד לצידם, ושנקודת הפתיחה שלהם לא חייבת לקבוע לאן יוכלו להגיע".

"אנו מאמינים כי שיתופי פעולה בין קהילות הם המפתח לחיזוק תחושת השייכות ולבניית חברה חזקה ומלוכדת " אומרת לילי סופר ,מנהלת פרויקטים באגף לקידום פריפריה והמגזר השלישי בהסתדרות. "האגף בראשות סמי שושן ,פועל לקידום אוכלוסיות במקומות מוחלשים בין היתר תומך בצוות העובדים של עמותת s.o.s בפעילות קהילתית עבור הילדים בסיכון במועדוניות מהישובים אבו קרינת, אבו תלול ,קסר א-סר וביר הדאג'".