עיריית נצרת לא שילמה משכורות לעובדיה כמעט שנתיים. לא בטעות, לא בעיכוב קל, שנתיים. היו לה חובות לספקים, מצב הנזילות שלה היה בכי רע והיא לא נכנסה לתוכנית הבראה בזמן.

החוק הישראלי קובע סנקציה על עיכוב בתשלום שכר – קוראים לה פיצויי הלנת שכר. בקרב העוסקים בדיני עבודה מקובל לומר שהסנקציה היא "אות מתה"; שהפיצויים האלה כל כך גבוהים עד כי שום מעסיק לא נותן אותם על טעות בתשלום שכר או בשל עיכוב או מחלוקת כנה, כמו שהחוק קובע, על הזכאות לשכר; זה כלי שנשמר למקרים הקשים והקיצוניים ביותר.

אז כנראה שלא עוד – כי מצד אחד, קשה לדמיין מקרה קשה וקיצוני יותר מאי-תשלום שכר למאות עובדים בשכר נמוך, במשך יותר משנתיים. מצד שני, בית הדין לעבודה קבע שהפיצויים המלאים עלולים להכביד על קופת העירייה ופסק פיצוי בשיעור זעום של 10%, בנוסף לשכר ששולם במלואו; גם תשלום הפיצוי הזעום הזה נדחה בכמה חודשים.

אם כן, העובדה שב"קופת העירייה" אין כספים גרמה לכך שעובדיה לא יקבלו שכר. הדאגה לעתידה של "קופת העירייה" הובילה לכך שהעובדים קיבלו בפסק הדין פיצוי זעום על היעדר התשלום, עד כדי כך שניתן לומר שהם מסבסדים את "קופת העירייה" בפער שבין הפיצויים שהם זכאים להם לאלה שקיבלו.

ולמה זה מרגיז?

נדמיין רגע תמונת ראי או מצב הפוך: נגיד ש"קופת העירייה" עולה על גדותיה. האם אז יכולים העובדים ליהנות ממצבה השפיר של מעסיקתם ולקבל שכר גבוה יותר, כמו שמקובל לפעמים במעסיקים פרטיים? התשובה היא כמובן לא.

שורה ארוכה של רגולטורים ופקידים ממשרד האוצר, משרד הפנים ואולי עוד כמה רשויות, מופקדים בדיוק על מניעת ה"בעיה הקשה" הזו: אם חלילה מתגלה שמישהו קיבל שקל יותר מקופת העירייה, גם אם כלל לא ידע או הבחין בכך – הוא עלול לעמוד בפני הליך מאוד מאוד לא נעים, שבמסגרתו ידרשו ממנו את הכסף בחזרה שנים ארוכות אחורה; המנהל שאישר לו את התשלום עלול אפילו לעמוד בפני הליכי משמעת חמורים על הפגיעה שפגע בקופה הציבורית.

כי עם כל הכבוד ל"קופת העירייה" המקומית, הקופה הציבורית היא אחת; והיא ממנה מערכי פיקוח, הסדרה וענישה ופקידים על גבי פקידים שיפקחו וידאגו לכך שהעובדים לא יקבלו שקל אחד מעבר למה שהתחייבה לתת.

אז לאן נעלמת התיזה המאוחדת היפה הזו כשכל הרגולציה כשלה ו"קופת העירייה" לא מסוגלת אפילו לשלם שכר מינימום לעובדים בעיתו? למה הקופה הציבורית הגדולה, המשותפת, לא משלמת את שכרו של מי שתלוי ב"קופת העירייה" הקורסת? לא שכר עודף, חלילה, לא שקל יותר ממה שכתוב בהסכם הארצי ובסולם השכר, רק את המינימום שמגיע כדי שיוכל לשים לחם על שולחן משפחתו?

למה הוא צריך לחכות שנתיים עד ש"קופת העירייה" המקומית תשוקם, וגם אז להידרש לסבסד אותה בפיצויי חסר? איך יכול להיות שמישהו שנשען לפרנסתו על הקופה הציבורית לא מקבל שכר במשך שנתיים? למה המדינה מקימה מנגנונים ששומרים ומפקחים מכל משמר ופיקוח על ה"תקרה" של השכר הציבורי, אבל לא מתעניינים ב"רצפה"? למה העובדים מוצמדים לקופה הציבורית הכללית כשיש כסף אבל רק ל"קופת העירייה" המקומית, כשאין?

עו"ד אלעד מורג הוא שותף מייסד במשרד אלעד מורג עורכי דין, שמייצג ארגוני עובדים, ועדי עובדים ועובדים בכירים.

הבהרה: הכותב לא ייצג בהליך אף אחד מהצדדים. את ההסתדרות ועובדי עיריית נצרת ייצגה עו"ד מור ארזי גלבוע. בהסתדרות המעו"ף הבהירו כי בכוונתם לערער על פסק הדין.