בית הדין הארצי לעבודה קבע כי אין לראות בעצם היציאה מהארון של מנהל כלפי עובד הכפוף אליו כהטרדה מינית. בפסק הדין שניתן היום (ראשון) קיבל בית הדין הארצי את ערעורו של מנהל לשעבר בחברת סטרט-אפ ישראלית, וביטל חיוב של  100 אלף שקלים שהוטל עליו לשלם לעובדת בגין הטרדה מינית והתנכלות. בית הדין קבע כי העובדת לא הצליחה להוכיח כי המנהל הטריד אותה מינית או התנכל לה על רקע תלונתה.

ההליך עסק בעובדת שהועסקה כמנהלת משאבי אנוש בחברת סייבר, והייתה כפופה ישירות לאחד ממייסדי החברה ששימש כמנהל מרכז הפיתוח בישראל. היא החלה לעבוד בחברה בפברואר 2021, ובחודשים הראשונים התגלעו בין השניים חילוקי דעות מקצועיים. כבר בתחילת אפריל פנה המנהל להנהלת החברה בארצות הברית והודיע כי לדעתו יש להביא לסיום העסקתה.

לאחר התערבות הנהלת החברה הוחלט לתת לעובדת תקופת ניסיון נוספת, שבמהלכה ינסו השניים "ליישר את ההדורים". ב-7 באפריל 2021 הזמין המנהל את העובדת למשרדו בשעות הערב. לאחר יותר משעה של שיחה מקצועית עברו השניים לשוחח על עניינים אישיים. העובדת טענה כי המנהל החל לשתף אותה בפרטים מיניים בוטים על חייו, בעוד שהמנהל טען כי חשף בפניה פרט אינטימי הנוגע לזהותו המינית, התנסות שחווה בעבר במועדון חשפנות וספקות לגבי נטייתו המינית, לאחר שהיא עצמה שאלה אותו שאלות אישיות.

בהמשך טענה העובדת כי המנהל אמר לה במספר הזדמנויות שהוא נמשך אליה ואוהב אותה. היא התלוננה על כך בפני הנהלת החברה, אשר מינתה בודקת חיצונית לבדיקת הטענות. הבודקת החיצונית, השופטת בדימוס דינה אפרתי, קבעה כי חלק מטענות העובדת מוצדקות. בעקבות ממצאי הבירור התפטר המנהל מהחברה.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל חלקית את תביעת העובדת ופסק לה 50 אלף שקלים בגין הטרדה מינית ו-50 אלף שקלים בגין התנכלות. הוא קבע כי המנהל אכן שיתף את העובדת בפרט אינטימי – אך עשה זאת לאחר שהעובדת עצמה שאלה אותו מספר רב של שאלות אישיות והביאה את השיחה לתחום האישי.

עם זאת, בית הדין האזורי קיבל את טענת העובדת כי בשבועיים שלאחר מכן התבטא המנהל מספר פעמים באופן שניתן ללמוד ממנו כי הוא נמשך אליה מינית. זאת, בין היתר, על בסיס הקלטת שיחת עימות בין השניים, אותה הקליטה העובדת ללא ידיעתו. בהקלטה שטחה העובדת באריכות וברצף את טענותיה כלפי המנהל, ובהן הטענה כי אמר לה שהוא נמשך אליה מינית. המנהל לא הכחיש את הטענה במהלך השיחה.

הן המנהל והן העובדת ערערו לבית הדין הארצי לעבודה. בפסק הדין, שנכתב על ידי השופט דורי ספיבק, נקבע כי העובדת לא עמדה בנטל להוכיח את ההטרדה המינית. בין היתר נקבע כי יש להעדיף את גרסת המנהל באשר לאופי השיחה שהתקיימה ב-7 באפריל. בית הדין נתן משקל, בין היתר, לכך שהעובדת כתבה למנהל בהמשך כי יש בידיה הקלטה של אותה שיחה, אך הקלטה כזו לא הוצגה בפני בית הדין האזורי.

השופט ספיבק קבע כי אחד הדברים המחזקים את ההנחה שהשיח בין השניים על נושא הנטייה המינית והמשיכה האישית של שניהם היה הדדי, הוא העובדה שהמנהל סיפר לעובדת על כך שאולי הוא נמשך גם לגברים, הרבה לאחר שהיא סיפרה לו כבר סמוך לתחילת עבודתה, שהייתה לה בעבר התנסות עם אישה.

"משכך הם פני הדברים", כתב ספיבק, "הרי שמדובר בשיחת יציאה מהארון, שהיא מטבעה אינטימית מאוד, מורכבת, ועל נושאים שרגישותם עצומה". לדבריו, "גם אם אדם אחר יכול היה לנהל טוב יותר ומדויק יותר את שיחת היציאה מהארון, הרי שבהתחשב בכלל נסיבות העניין איננו סבורים כי יש לראות בה הטרדה מינית". השופט הוסיף כי הדבר נכון "במיוחד משמדובר באדם נשוי וחובש כיפה, ובהינתן המורכבות הנפשית הכרוכה ביציאה מהארון, אפילו בפני אדם אחד, בסיטואציה שכזו".

גם בנוגע לטענות כי המנהל אמר לעובדת לאחר מכן שהוא נמשך אליה ואוהב אותה, קבע בית הדין הארצי כי התשתית הראייתית אינה מספיקה. השופט ציין כי בכל ההתכתבויות בין השניים לאחר השיחה אין רמז למשיכה מינית מצד המנהל. עוד נקבע כי לא היה מקום לייחס משקל מכריע לכך שהמנהל לא השיב לכל אחת מהטענות שהטיחה בו העובדת בשיחת העימות, שבה הציגה בפניו שורה ארוכה של טענות ברצף, ושאותה לא ידע כי היא מקליטה.

עם זאת, בית הדין הארצי דחה את טענת המנהל כי העובדת פעלה בחוסר תום לב ועשתה שימוש לרעה בחוק כדי לסחוט אותו ולסכל את פיטוריה. "אין במסכת הראיות כדי להצדיק מסקנה מרחיקת לכת שכזו", קבע בית הדין.

השופט ספיבק הדגיש כי החוק למניעת הטרדה מינית אינו אוסר כל שיחה אינטימית או מינית במקום העבודה. לדבריו, יש להבחין בין התנהגות מינית שהיא חלק מקשר אישי ורצוני בין עובדים לבין התנהגות החורגת מהמקובל ופוגעת באדם האחר. לצד זאת, קבע בית הדין כי שיח מיני במסגרת יחסי מרות מחייב זהירות מיוחדת מצד הממונה, וכי ככל שפערי הכוחות בין הצדדים גדולים יותר, כך גובר הנטל להראות כי ההתנהלות לא כללה ניצול של יחסי המרות.

בסופו של דבר קיבל בית הדין הארצי את ערעור המנהל, ביטל את חיובו לשלם לעובדת 50 אלף שקל בגין הטרדה מינית ו-50 אלף שקל בגין התנכלות, ודחה את הערעור שהגישה העובדת. עם זאת, בית הדין החליט שלא לחייב את העובדת בהוצאות, כדי לצמצם ככל הניתן את החשש מפני "אפקט מצנן" על הגשת תביעות בגין הטרדה מינית. את המנהל ייצג עו"ד גיא פלנטר ואת העובדת עו"ד רוני אלוני סדובניק.