כלת פרס נובל לכימיה וכלת פרס ישראל, פרופ' עדה יונת ממכון ויצמן למדע, הלכה היום (שני) לעולמה בגיל 87. יונת הייתה מחלוצות הביולוגיה המבנית בעולם, ומחקריה פורצי הדרך אפשרו לפענח את המבנה ואת אופן הפעולה של הריבוזום – המנגנון התאי שאחראי לייצור החלבונים. ב-2009 זכתה על מחקריה בפרס נובל לכימיה, יחד עם ונקטרמן רמאקרישנן ותומס שטייץ.
נשיא מכון ויצמן למדע, פרופ' אלון חן, ספד לה: "עדה הייתה מדענית יוצאת דופן, שלא חששה לבחור בדרך שאחרים חשבו לבלתי אפשרית ולצעוד בה בנחישות, בסקרנות ובאומץ במשך עשרות שנים". לדבריו, פריצת הדרך שלה בחקר הריבוזום שינתה את ההבנה של אחד התהליכים הבסיסיים ביותר בחיים ופתחה אפשרויות חדשות במאבק בעמידות לאנטיביוטיקה. יונת המשיכה לנהל מעבדה פעילה, לפרסם מחקרים ולקיים שיתופי פעולה מדעיים עד ימיה האחרונים.
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד ליונת בפוסט שפרסם בחשבון ה-X שלו. "כל מי שעקב אחר מסעה המדעי ידע כי מדובר באישה פורצת דרך עולמית, חלוצה שהוכיחה כי סקרנות, דבקות במטרה ונחישות בלתי מתפשרת יכולות לפרוץ את גבולות הידע האנושי", כתב. לדבריו, "תגליותיה פורצות הדרך שינו את פני המדע והביאו כבוד אדיר למדינת ישראל".
״אני רוצה לעשות משהו שיתרום לישראל ולאנושות, להגביר את הגישה החיובית למדע״, כך נהגה פרופ’ עדה יונת לומר.
בצער עמוק קיבלתי את הידיעה על פטירתה של פרופ’ עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה, כלת פרס ישראל ומהחוקרות המובילות בתולדות המדע הישראלי. כל מי שעקב אחר מסעה המדעי ידע כי מדובר…
— יצחק הרצוג Isaac Herzog (@Isaac_Herzog) August 31, 2026
הריבוזום הוא למעשה "בית החרושת לחלבונים" של התא. המידע הגנטי המצוי ב-DNA מועתק למולקולת RNA שליח, והריבוזום קורא את המידע הזה ומתרגם אותו לרצף של חומצות אמינו, שממנו נבנים החלבונים החיוניים כמעט לכל תהליך בגוף. כדי להבין כיצד המכונה הזעירה והמורכבת הזאת פועלת, ביקשה יונת לקבוע את המבנה התלת-ממדי שלה ברמת האטום באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני X. באותה תקופה רבים בקהילה המדעית סברו כי הריבוזום גדול, בלתי יציב ומורכב מכדי שניתן יהיה לגבש אותו לגביש ולפענח את מבנהו.
יונת וצוותיה המשיכו בניסיונות במשך שנים. לפי מכון ויצמן, הם ביצעו כ-25 אלף ניסיונות עד שהצליחו ב-1980 לייצר את גבישי הריבוזום הראשונים. יונת פיתחה גם שיטה להקפאה מהירה של גבישים ביולוגיים, שהפחיתה את הנזק שנגרם להם בזמן החשיפה לקרני X. בשנת 2000 הצליחו צוותים בראשותה לקבוע לראשונה את המבנים התלת-ממדיים המלאים של שתי תת-היחידות המרכיבות ריבוזום חיידקי. המגזין המדעי Science כלל אז את ההישג בין עשר פריצות הדרך המדעיות החשובות של השנה.
לפענוח המבנה הייתה גם חשיבות רפואית ישירה. אנטיביוטיקות רבות פוגעות בריבוזומים של חיידקים וכך משבשות את יכולתם לייצר חלבונים ולהתרבות. המחקרים של יונת ועמיתיה הראו ברמת האטום היכן וכיצד תרופות שונות נקשרות לריבוזום, מדוע הן פוגעות בחיידקים יותר מאשר בתאים אנושיים וכיצד שינויים במבנה הריבוזום יכולים להקנות לחיידקים עמידות. הידע הזה סייע לסלול את הדרך לתכנון אנטיביוטיקות חדשות ולשיפור תרופות קיימות – תחום שהפך משמעותי במיוחד לנוכח העלייה העולמית בעמידות חיידקים לאנטיביוטיקה.
יונת נולדה בירושלים ב-1939 למשפחה דלת אמצעים. אביה מת כשהייתה צעירה, והיא החלה לעבוד עוד לפני גיל 12. היא למדה כימיה באוניברסיטה העברית, והשלימה ב-1968 דוקטורט בקריסטלוגרפיה בקרני X במכון ויצמן. לאחר השתלמויות בארה"ב שבה לישראל, וב-1970 הקימה במכון ויצמן את המעבדה הראשונה בארץ לקריסטלוגרפיה של חלבונים.
במהלך הקריירה זכתה יונת בשורה ארוכה של פרסים, בהם פרס ישראל בכימיה ב-2002, פרס וולף בכימיה ב-2007 ופרס לוריאל-אונסק"ו לנשים במדע ב-2008. שנה לאחר מכן הייתה לאישה הראשונה זה 45 שנה שזכתה בפרס נובל לכימיה. ועדת הפרס העניקה לה ולשני עמיתיה את הפרס "על מחקרים במבנה ובתפקוד של הריבוזום".