דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי כ"א באלול תשפ"ו 03.09.26
27.8°תל אביב
  • 21.9°ירושלים
  • 27.8°תל אביב
  • 26.7°חיפה
  • 28.0°אשדוד
  • 26.1°באר שבע
  • 34.9°אילת
  • 26.6°טבריה
  • 21.9°צפת
  • 27.0°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
חינוך ורווחה

טור אורח / השותפות עם הורי הפעוטות צריכה להתחיל בהשקעה בצוותי המעונות

השותפות הקריטית של ההורים והמחנכות־מטפלות לא יכולה להישען רק על אהבה ומסירות. כשהמדינה מסתפקת ב-220 שעות הכשרה בלבד למקצוע כל כך מורכב, ובתקצוב שהוא עשירית מממוצע ה-OECD, היא מפקירה גם את העובדות וגם את הילדים

מחנך-מטפל וילדים במעון (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)
מחנך-מטפל וילדים במעון (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)
קרן אור אורן

הלב פועם על מאתיים והבטן מתהפכת. ב-1 בספטמבר אנחנו עומדים מול דלת המעון, מרפים את האחיזה ומפקידים את הדבר היקר לנו ביותר בידיים של אדם אחר. עבור הורים רבים, אחרי תקופה ארוכה של מלחמה, מילואים ושגרה משפחתית שהתערערה שוב ושוב, הרגע הזה מורכב השנה אפילו יותר. ברגע הזה מתחילה אחת השותפויות החשובות בחייו של הילד: השותפות בין ההורים לבין המחנכות־מטפלות.

לפעמים שיתוף קטן מצד ההורה יכול לעשות הבדל גדול. אם עבר על הילד לילה קשה, אם אבא נמצא במילואים או אם מתרחש שינוי משמעותי בבית, חשוב שהמחנכת תדע על כך. בגיל הרך, ילדים מושפעים מאוד ממה שקורה בסביבתם הקרובה, והמידע הזה יכול לעזור לצוות להבין טוב יותר שינוי בהתנהגות, בכי חריג או צורך מוגבר בקרבה. כך המחנכת יכולה להתאים את המענה שלה למה שהילד עובר באותו יום.

אבל כדי שהשותפות הזאת תעבוד, גם המחנכות צריכות לקבל מהמערכת את הכלים שמגיעים להן. מחנכת־מטפלת נמצאת לצד הפעוט שעות ארוכות בכל יום, בתקופה הקריטית ביותר להתפתחותו. היא זו שמרגיעה, מחבקת, מלמדת, מזהה שינוי בהתנהגות ועשויה להיות הראשונה לשים לב לקושי התפתחותי או למצוקה. זאת עבודה מורכבת, מקצועית ובעלת אחריות עצומה.

למרות זאת, המדינה עדיין לא מתייחסת אליה כך. בישראל נדרשות כיום 220 שעות הכשרה בלבד למחנכות־מטפלות, וכמחצית מהעובדות בתחום עדיין לא עברו הכשרה מקצועית. זו אינה ביקורת על המחנכות, שרבות מהן עושות מדי יום עבודה קשה ומסורה בתנאים לא פשוטים. זו ביקורת על מערכת שלא דאגה במשך שנים להעניק לכל אחת מהן הכשרה מקצועית, הדרכה שוטפת ותנאי עבודה שתואמים את גודל האחריות המוטלת עליה.

אהבה וחיבוק הם בסיס הכרחי, אבל גם המחנכת המסורה ביותר זקוקה לידע מקצועי: להבין את שלבי ההתפתחות, לזהות סימנים מוקדמים לקושי, לקרוא את שפת הגוף של הפעוט ולדעת כיצד ליצור סביבה שמקדמת ביטחון, סקרנות ועצמאות.

אנחנו כבר יודעים ששלוש השנים הראשונות לחיים הן קריטיות להתפתחות הילד. ובכל זאת, ישראל משקיעה באיכות החינוך לגיל הרך פחות מעשירית מהממוצע במדינות המפותחות (ה-OECD). הפער הזה מתבטא במחסור בכוח אדם, בשחיקה ובקושי לשמר לאורך זמן צוותים מקצועיים ומנוסים.

ילד לא נולד בגיל שלוש, ולכן גם האחריות לחינוך שלו לא מתחילה שם. אם אנחנו רוצים שהורים יוכלו לעמוד בפתח המעון ולהרגיש שהילד שלהם נמצא בידיים טובות, צריך להשקיע בידיים האלה: להבטיח הכשרה לכל מחנכת, הדרכה מקצועית קבועה, שכר הולם ותנאי עבודה שיאפשרו לנשים איכותיות להיכנס למקצוע ולהישאר בו.

השותפות בין ההורים למחנכות היא רשת הביטחון של הילד. האחריות של המדינה היא לחזק את מי שמחזיקות אותה מדי יום.

***

הכותבת היא מדריכת הורים וצוותי חינוך בגיל הרך ושותפה במטה "בידיים טובות".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
פעמון

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״

נרשמת!