רן סבח זוכר היטב את היום בו הזמין את חבריו לעבודה במפעל 'אלביט ערד' להתאגד בהסתדרות. "במפעל יש שולחן ארוך שעובדים עליו", הוא מספר, "נכנסנו עם השקיות של ההסתדרות, והשותפים שלי, רפאל ואמיר, שואלים – מה עושים עכשיו? אמרתי להם: תראו מה עושים. נתתי פיצוץ עם היד על השולחן וצעקתי בחיוך: 'חברים! הקמנו ועד! זה הזמן לחתום!'. הייתה התרגשות באוויר, העובדות היו ממש בעניין".

זה קרה שבוע וחצי לפני ראש השנה שעברה. תוך יום אחד, לאחר תקופה של גישושים ושיחות, הצטרפו להתאגדות קרוב ל-70% מעובדי המפעל. המהלך שהוביל סבח עם קבוצה של עובדים צעירים החל מאחורי הקלעים, והבשיל תוך פחות משנה לחתימת הסכם קיבוצי ראשון ששיפר משמעותית את תנאי העבודה במפעל. אבל לא רק תנאי העבודה השתנו: גם חברי הוועד הפכו מעובדים מן המניין למנהיגים שמחוללים שינוי במציאות.

מפעל אלביט בערד מייצר מערכות תקשורת עבור מערכת הביטחון. מועסקים בו כ-100 עובדים תושבי הדרום, רובם מערד, באר שבע ודימונה, רבים מהם עובדים ותיקים ומבוגרים. רפאל בן מוחה, הנדסאי אלקטרוניקה העובד במפעל כשנה וחצי, מספר שהרצון  להקים התארגנות עובדים נולד מהיכרות עם חברות אחרות בקבוצת אלביט, שבהן העובדים מאוגדים: "ראיתי שבלי ועד עובדים אי אפשר לדאוג לעובדים ולקדם אותם".

בן מוחה וסבח חברו לשי נגן ואמיר נדאוקר, כולם הנדסאי אלקטרוניקה צעירים שהצטרפו לעבודה במפעל בשנים האחרונות, ויחד הם החליטו להרים את הכפפה. "התחלנו לדבר עם החבר'ה הצעירים במפעל באופן דיסקרטי, כי בהתחלה לא ידענו עד כמה תהיה תמיכה בהתארגנות בקרב הקולגות המבוגרים שלנו" הם מספרים, "נפגשנו עם דנה בר-לב מהאגף להתאגדות עובדים בהסתדרות, ויחד בנינו תוכנית: יום אחד מאורגן היטב, שבו מחתימים את כל העובדים להסתדרות. ממש מבצע".

"מהר מאוד החששות התחלפו בתחושה שסוף סוף קורה משהו טוב"

"זה היה גם מגניב וגם קצת מפחיד. לא ידענו איך ההנהלה תגיב", מספרת נטליה קרטניקוב, שעובדת באלביט ערד כבר שמונה שנים והצטרפה למהלך באותו היום. מאז – לקחה צעד נוסף קדימה והצטרפה לוועד הפעולה ולמשא ומתן, כנציגה של הדור הוותיק יותר במפעל. "מהר מאוד החששות התחלפו בתחושה שסוף סוף קורה משהו טוב".

ספטמבר 2025: חברי ועד הפעולה ביום ההתאגדות. "יחד בנינו תוכנית: יום אחד מאורגן היטב, שבו מחתימים את כל העובדים להסתדרות. ממש מבצע" (צילום: דוברות ההסתדרות)

ההתאגדות הייתה רק תחילתו של התהליך. חברי הוועד נדרשו להתמודד לא רק עם החששות של העובדים, אלא גם עם משא ומתן מול הנהלת המפעל והנהלת החטיבה, בליווי מנהל האיגוד המקצועי במרחב נגב מרכזי תומר מרציאנו. הצטרפותה של קרטניקוב, שהכירה היטב את המפעל ואת העובדים הוותיקים לצוות המו"מ, חיזקה את את האמון במהלך. "כשהצטרפתי הרגשתי שזו המון אחריות – לעמוד מול החברים שלי, הקולגות", היא מספרת, "זה ממש לדאוג לאנשים. כשאתה חבר ועד אתה מייצג אחרים וצריך להיות ראוי לאמון, לשבת מול ההנהלה, להציף דרישות, לדבר בשם החברים".

"בסופו של דבר, כל אחד מחברי הועד הביא משהו מעצמו לשולחן המו"מ", מספר סבח, "נטליה הביאה את זה שהיא מכירה את המפעל, יודעת רוסית ויודעת להביא את הצרכים של העובדים המבוגרים. אמיר הביא ידע טכנולוגי, שי ידע להוציא תועלת מכל שיחה, למצוא את דרך המלך בתוך הוויכוחים. ואני ידעתי גם למתוח קווים אדומים כשצריך, וגם לתת חיוך ומילה טובה כשצריך. ההסכם הזה הוא תוצר של סינרגיה, של שיתוף פעולה".

תוך כדי מפגשי המו"מ נוצר אמון בין חברי הוועד להנהלת המפעל. "לזכותה של ההנהלה באלביט צריך להגיד שהיא מכירה עבודה מאורגנת ויודעת לעבוד איתה", אומר בן מוחה, "זה לאו דווקא היה פשוט להנהלה המקומית לקבל את זה, אבל בסוף השנה הזו, אני חושב שזה ברור שוועד והנהלה זה לא שני צדדים מנוגדים, אלא אחריות משותפת. זה היה תהליך למידה משותף שלהם ושלנו".

"אתה יודע שהבאת דברים שאין להם תחליף"

ב-23 ביולי הגיע התהליך לסיומו עם חתימת ההסכם הקיבוצי. ההסכם קבע שכר מינימום מפעלי של 6,800 שקל, וכן רף של 10,000 שקל בהתאם לתפקיד; עיגן תוספות שכר, כולל תוספת מיוחדת לעובדים בעלי שכר נמוך; אפשר תוספת של עד 9% לעובדים מצטיינים; והגדיל את ההפרשות לפנסיה. בנוסף נקבעו תקציבי נופש ורווחה של אלפי שקלים לעובד, מנגנון בונוס ושיפורים בתגמול עבור נסיעות, ארוחות ופעילויות לעובדים.

יולי 2026: חתימה על ההסכם הקיבוצי. רפאל בן מוחה: "בסוף השנה הזו, אני חושב שזה ברור שוועד והנהלה זה לא שני צדדים מנוגדים, אלא אחריות משותפת" (צילום: דוברות ההסתדרות)

עבור חברי הוועד, ההישג לא מתמצה בסעיפי ההסכם, אלא בעצם החתימה עליו, שמבטאת שינוי ביחסי העבודה במפעל. "בסוף אתה הולך לעובדים ומראה להם מה השגנו ביחד", מספר בן מוחה. "אתה יודע שהבאת העלאות שכר לאנשים. אופק התקדמות. דברים שבאמת אין להם תחליף". לדבריו, גם עובדים שבתחילת הדרך חששו מההתאגדות הגיעו אליו לאחר חתימת ההסכם, לחצו ידיים והודו לחברי הוועד.

לעובדים אחרים ששוקלים להתאגד, יש להם מסר חד וברור: "לכו על זה", אומר בן מוחה, "יחד משיגים דברים שאי אפשר להשיג לבד". וסבח מוסיף: "תעשו את זה חכם. תפנו להסתדרות, שיהיה מי שרץ איתכם ומלווה אתכם. לבנות את התוכנית חכם וביחד".

ומה התוכניות לשנה החדשה שבפתח? "אנחנו מאחלים לעצמנו שנדע לצמוח יחד, כוועד, כחברים, כמפעל עם שיתוף פעולה", אומרת קרטניקוב. "שנוכל להמשיך לצמוח ולהוביל את המפעל והאנשים למקומות הרבה יותר טובים".