עד לפני חודש, מאור הוימן (40) היה עורך חדשות ב'דבר', ולפני זה בדה-מרקר וב-ynet. ב-1 בספטמבר השנה הוא התחיל פרק חדש בחיים, כגנן בגן חובה במרכז תל אביב. "אני מגיע לגן בבוקר מחויך, ומאושר לראות את הילדים ואת הצוות", הוא מספר, "חשבתי שייקח לי זמן להתחבר לילדים, ובהתחלה אסיים את הימים מותש. אבל תוך כמה ימים הגן הפך למקום שאני אוהב להגיע אליו ולהיות בו".

הבחירה בשינוי התגבשה אחרי 12 שנה בעולם התקשורת. "הייתי מאור העיתונאי, או מאור העורך", הוא מספר, "סביב גיל 40 הגעתי לתחושה של מיצוי בעשייה העיתונאית, והחלטתי שאני חוזר לאהבה גדולה שיש לי כל חיי, שהיא ילדים. בעיקר ילדי גן פצפונים, שכמעט כל דבר שהם רואים הוא חדש בשבילם. אני מאוד אוהב את חוויית הגילוי שלהם, את התמימות. בשנה האחרונה עשיתי הסבת אקדמאים להוראה לגיל הרך בסמינר הקיבוצים, ומעכשיו אני אהיה מאור הגנן".

הוימן רואה בגן הילדים מפלט משטף המידע והכאוס שמאפיין את העשייה התקשורתית. "להיות גנן זו בחירה באסקפיזם. בניגוד לחיים הקודמים שלי, שצריך להיות בכל מקום ולדעת הכול, כאן אני צריך להיות במקום אחד, בגן שלי, עם הצוות. להיות בכאן ועכשיו, ושזה כל מה שחשוב. יש בזה משהו מקרקע. לא חשוב לי עכשיו מה קורה בקצה השני של העולם, כי זה לא משפיע עלי ישירות. עכשיו מה שחשוב שהילדה הזו שאלה אותי שאלה והילד הזה בוכה, זה כל העולם שלי. הדברים שאני עושה, הקשר עם הילדים והצוות והחשיבה קדימה זה הכול. זה רוב מה שהחיים שלי יהיו, וזה מספיק. אני לא במרדף, וזה בסדר".

"אני רוצה ללמד את הילדים שלא תמיד הכול קורה כמו שתכננו"

אתה חושש להיכנס באמצע החיים לתחום חדש?
"בכל עבודה שהייתה לי, גם בעיתונות שבה צברתי קילומטראז', תמיד הרגשתי שיש לי עוד מה ללמוד, אז על אחת כמה וכמה בתפקיד חדש לגמרי. אני אומנם מוגדר מנהל הגן, אבל יחד איתי יש תומכת חינוך שנמצאת בגן הזה 19 שנה ומבחינתי היא שותפה לכל דבר. היא מכירה את הילדים, הרבה מהתכנים הפדגוגיים, סדר היום וההתנהלות בגן. אני מתכוון ללמוד ממנה מתוך ידיעה שאני זה שמקבל את ההחלטות החינוכיות, אבל בא עם הרבה צניעות ורצון ללמוד".

מאור הוימן בגן. "הייתי בן אדם שמתוסכל מחוסר ידיעה והפתעות. עכשיו אני רוצה לאפשר לעצמי לחוות את החיים בלי איבוד עשתונות" (צילום: יונתן בלום)

איך תתמודד עם מצבים לא צפויים?
"מההיכרות שלי עם ילדים, אני יודע שלא חשוב כמה אני אתכנן ואדמיין את זה, כמה סימולציות אעשה בראש, בסוף הילדים ייקחו את זה למקום אחר לגמרי ויצרו תרחישים שלא דמיינתי, ואני אצטרך להתמודד איתם. בחינוך, וספציפית בגני ילדים, כל הזמן קורים דברים לא צפויים. גם אם זו שאלה של ילד שאני לא יודע לענות עליה, אני פתאום צריך לחשוב איך אני עונה על זה, איך אני לא מחרטט. למשל, בוא נחקור, נקרא את הספר הזה. ללמד אותם ללמוד, ולפעמים גם לא לדעת.

"בכלל, בתור מאור העיתונאי, הייתי בן אדם שמתוסכל מחוסר ידיעה והפתעות. כל שינוי גרם לי הרבה אי נוחות. עכשיו אני רוצה לאפשר לעצמי לחוות את החיים בלי איבוד עשתונות, ומתוך רצון ללמד את הילדים שלא תמיד הכול קורה כמו שתכננו וכמו שרצינו, להתמודד עם תסכול ועוד גורמים שמשפיעים על החיים. אני מצפה לזה, אני עוד לא שם".

"עניינה אותי המשמעות. לקום בבוקר ולדעת שאני עושה משהו טוב"

מה יש לך לומר למי שמתלבט על כניסה למערכת החינוך?
"מערכת החינוך נמצאת במקום בעייתי, זה לא חדש. אבל מהרגע שנכנסתי אליה אני נתקל באנשים, בעיקר נשים, שזה המקום שלהם. נכון שזה לא תפקיד לכל אחד. אבל מי שמאמין בחינוך, יש לו מקום במערכת הזאת. יותר משעניין אותי להתעשר, עניינה אותי המשמעות. לקום בבוקר ולדעת שאני עושה משהו טוב. וזה מקום שבו אני מקווה להרגיש את זה".

ספר על מפגש משמעותי עם ילד/ה מהימים האחרונים?
"אחת הילדות בכתה ואמרה שהיא מתגעגעת לאימא. לקחתי אותה לשולחן הציור, נתתי לה ענן מנייר ואמרתי לה לצייר מחשבות טובות שעוזרות לה, כמו במפגש שהעברתי על התמודדות וחוסן נפשי. היא ציירה אנשים, אז שאלתי אותה מיהם. היא הסבירה שזו המשפחה שלה: "זה אבא, זאת אמא וכו'… וזה אתה!"