הבית של רעות גילוץ (39) ברחובות מלא בפרחי נייר, קטנים, גדולים וענקיים, ובאינספור יצירות שהכינה בעצמה מחומרים שנזרקו, נמסרו או שלא היה להם דורש. בשנה האחרונה היא החליטה להפוך את העיסוק ביצירה מ"קישוט" למרכז חייה, ולהגדיר את עצמה כאמנית.

"משהו בהתגעשות של השנים האחרונות' שהכול פשוט עולה ויוצא ומתפרץ, הבהיר לי שאני חייבת לתת לזה יותר מקום בחיים שלי, ושאני ממש אקמול ואנבול אם אני לא אעשה את זה, כי אני מוציאה הרבה אנרגיה בלהתאים את עצמי למסגרות אחרות שפחות נותנות לי את החופש הזה. החלטתי שאני רעות, ואני אמנית מיחדוש קהילתי".

המושג 'מיחדוש' הוא שילוב של המילים מיחזור וחידוש – לקחת חפץ ישן, וליצור ממנו משהו חדש. בגד ישן יכול להפוך לתיק, או לטלאי לבגד; דף אנציקלופדיה מפעם יכול להפוך לארנק; ומפות ישנות יכולות להפוך לכדור גלובוס אומנותי. הרעיון הזה הוא לא רק אסתטי, אלא גם סביבתי, ומעורר השראה גם לחברה הישראלית של אחרי המלחמה, שמשוועת לתיקון והתחדשות.

"החלטתי שהגיע הזמן לפגוש מחדש את היצירה שבוערת בי"

"היצירה תמיד תמיד היתה חלק מהחיים שלי, וזה כלל גם יצירה ממה שיש", מספרת גילוץ, "הגעתי לעולם כילדה חמישית בבית שיש בו כבר הכול, ואליי עברו כל מיני דברים בתור הילדה הקטנה, וכשהם סיימו אצלי את התפקידים שלהם, אז מה קורה בעצם? ומה שהיה קורה זו יצירה, כי אם הבגד לא מתאים לי אז הוא יכול להפוך לשמלה לבובות, ואם יש ספר יפה שנקרע ויש בו תמונה יפה, אז אפשר למסגר אותה ולשים לברביות בבית.

"את היצירה השארתי בילדות. בעשרים השנים האחרונות התמקדתי ביצירה מעולמות השיקום והטיפול, שקשורה לאנשים שזקוקים לעזרה. אלו עולמות שבהם יצירתיות תמיד עוזרת, בעיקר במערכות שאין להן הרבה מה להציע וצריך לייצר יש מאין. אחרי עשרים שנה במגזר השלישי, בתפקידים ששמו את הצרכים של אנשים אחרים הרבה לפני הצרכים היצירתיים שלי, החלטתי שהגיע הזמן לחזור לדבר הזה ולפגוש אותו מחדש עכשיו, את היצירה שבוערת בי".

הביוגרפיה שלה כוללת שירות לאומי ועבודה במסגרות לאנשים עם אוטיזם, לימודי עבודה סוציאלית, וניהול של מפעל שיקומי למתמודדי נפש. שם, במפעל השיקומי, היא נחשפה לשני היסודות שמלווים את העשייה שלה – הקהילה והמיחדוש. "העבודה בבריאות הנפש היא מאוד פרטנית, ומתייחסת בעיקר לאדם עצמו ולמה שקורה אצלו, ומתוך המקום הזה גיליתי כמה משמעותית הקהילה. הבנתי שאין שום סיכוי שבן אדם יצליח להשתקם ולקבל איכות חיים בלי קהילה שתבחר בזה ביחד איתו".

"העבודה יצרה סקרנות כי אנחנו עובדים עם דף שיש בו דברים מעניינים, וזה מסקרן ויוצר איזשהו שיח" צילום: יונתן בלום)

"בגלל שניהלתי מסגרת בלי יותר מדי תקציב לחומרים או ציוד, וגם כדי להזמין את הקהילה להיות מעורבת, הזמנתי אנשים לתרום לנו ולהביא חומרים של יצירה. גיליתי שלאנשים יש צורך ענק לתת ולמסור דברים. יש דברים שהם ממש חדשים, עם טיקט, אז אותם צריך למסור ולא למחדש. אבל אם היה אטלס יפה, או ספר ילדים נוסטלגי שהיו בלויים מאוד, לקחתי אותם לגלריה למחדוש במפעל המוגן. ובעזרת אמנית פסולת הכנו מהם המון דברים – טלאים, כריות, כיסויי מיטה, כיסוי למחברות, תיקים. העבודה יצרה סקרנות כי אנחנו עובדים עם דף שיש בו דברים מעניינים, וזה מסקרן ויוצר איזשהו שיח".

להעז ליצור אחרי המלחמה

איך הגעת להחלטה להפוך לאמנית?
"אחרי 7 באוקטובר היה לי מאוד קשה להכין אירוע עם הקהילה שקשור ליד שנייה, לסביבה לשיתופיות. אנחנו ניסינו להטמיע את המושג של 'מסיבת החלפות' לבגדים משומשים, אבל איך אפשר עכשיו לעשות מסיבה? האירוע הראשון שהעזתי להרים היה ביוני 2024. וסביב שבועות עשינו אירוע שקראנו לו 'תיקון' – תיקון אופנתי קהילתי שכלל שפע של אפשרויות לשימוש חוזר, למחדוש, ליד שנייה ובעיקר לקהילה להתחבר. אני מאוד נמשכת בשנים האחרונות למושג תיקון בעומק שלו. לא ברמה הקבלית, אלא ברמה הרוחנית של האפשרות לתקן, של המסוגלות לתקן.

רעות גילוץ יוצרת פרחים. "אני מאוד נמשכת בשנים האחרונות למושג תיקון בעומק שלו. לא ברמה הקבלית, אלא ברמה הרוחנית של האפשרות לתקן, של המסוגלות לתקן" (צילום: יונתן בלום)

"באירוע התיקון ההוא העזתי אני, רעות, ליצור לכבוד המאורע הזה פרחי ענק מנייר, מחוברות תווים, מאטלסים, וגם הכנסנו לשם את הצבע הצהוב כדי להיות קשורים למה שקורה, ולא לחיות לחלוטין בעולם פנטזיונרי מקביל. ליצור את הפרחים האלה זה היה ממש רגע שהבנתי שיש פה משהו שאני חייבת להישאר בו, לבדוק אותו עוד עוד ועוד. גם בגלל התגובה של אנשים לפרחים. הזמנתי אנשים להכין איתי פרחים עוד לפני האירוע החגיגי, וכך הפרחים שהיו באירוע היו של הקהילה. אנשים הגיעו וראו את הפרחים שהם הכינו בתור התפאורה המרגשת והממוחדשת שהיתה. ומאז אני מחפשת כל הזמן איך לחזור לזה עוד."

"החיים קצרים מדי, ואני רוצה לתת לאמנות לתפוס מקום בחיים שלי"

ומה זה אומר בעצם שאת אמנית? איך נראה היום-יום שלך?
"אני יוצרת אמנות ממוחדשת ואני מעבירה סדנאות ומדריכה אנשים איך לעשות את זה, ליצור עם זה, ובתקווה ליהנות מזה ולהסתקרן מזה כמוני. אני עושה הרצאות או הכשרות סביב השימוש החוזר, הקהילה השיתופית, האפשרות ליצור ממה שיש עם מי שיש, עם מה שכבר כאן עכשיו, מתוך מחשבה על מה יהיה אחר כך, וגם מתוך הרבה כבוד למה שהיה. הקמתי אתר אינטרנט שמזמין אנשים להיחשף לעבודה שלי וליצור קשר".

מפות ישנות הופכות לפרח (צילום: יונתן בלום)

ואיך את מרגישה אחרי ההחלטה?
"הדבר הגדול החדש מבחינתי זה לתפוס מקום. לתת לאמנות שלי לתפוס מקום. זה משהו שהוא לא טבעי לי, הוא לא טבעי לנשים לתפוס מקום. הרבה פעמים המקום שמשאירים לנו זה אולי המקום שניקח, גם אם לפעמים לא נעים לנו וצפוף לנו ואולי חלילה כואב לנו. ואני מרגישה שהחיים קצרים מדי, ואני רוצה לתת לאמנות לתפוס מקום בחיים שלי. אני רואה מה זה עושה לאנשים שאני יוצרת איתם, ליצירתיות למחשבה."

את חוששת מהפרנסה?
"אני מנסה להביא פרחים למכולת למטה ושהוא ייתן לי לקנות דברים, נראה אם זה יעבוד. אבל מעבר לליצור את האמנות ולהתפרנס ממנה, אני רוצה להתפרס, להעניק עוד מהרעיון, מההשראה, מהאפשרות, זה הדבר מבחינתי. אני משתדלת שהאיכויות האלה יהיו נוכחות בכל דבר שאני עושה. במקביל אני עושה עוד דברים שמאפשרים לי את החופש ליצור, מאפשרים לי גם לקנות את הדבק שאני זקוקה לו, ליצירה ולחיים. כרגע אני עוזרת מחקר ושומרת על תינוקת. כשאתה מקבל על עצמך את המבט של האמן, אז זה לא ממש משנה מה אתה עושה, כי הכול זה אמנות".

"בשנים האחרונות אני זקוקה ליותר רגעים קטנים של שמחה. והפרחים מעניקים לי אותם" (צילום: יונתן בלום)

מה את מתכננת לשנה הבאה?
"השנה אני מתרגשת במיוחד, כי אנחנו הולכות לייסד את יום הזבל העולמי. החלטנו שב-21.10 יתקיים יום הזבל העולמי, שבו אמנים בארץ, ובתקווה גם בעולם, יזמינו אנשים לפעילויות שקשורות לזבל. זבל זה איזשהו טאבו, ונחשב לדבר שאנחנו צריכים להרחיק מעצמנו. בעיניי צריך לשנות את איך שמתייחסים אליו. זו הזדמנות לפתוח את הראש לדבר שבדרך כלל אנחנו מעדיפים לזרוק אותו, להטמין אותו, לשרוף אותו. ואם לא נעשה משהו מהר, אנחנו נטבע בזבל. כל שביתת עובדי תברואה אנחנו מגלים את זה".

ומה מביא אותך ליצור כל כך הרבה פרחים?
"כילידת אביב אני תמיד אוהבת ושמחה מפרחים. בשנים האחרונות אני זקוקה ליותר רגעים קטנים של שמחה. והפרחים מעניקים לי אותם".