דבר העובדים בארץ ישראל
פסל של מנהיג הדרוזים סולטאן אל-אטרש בחורפיש (צילום: ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי)
מטיילים בארץ ישראל
חומה, מגדל ואגם

רוחות הצפון: טיול רכוב בעקבות סיפור ההתיישבות היהודית בגליל המערבי.

מתחילים בשלומי, דרך חניתה, שומרה, איקרית, נטועה, זרעית, פסוטה, אבירים, עד למעלות תרשיחא | עם היסטוריה יהודית ומוסלמית עניפה, דרך נקודות היישוב נצלול לזמנים של ראשית ההתישבות בגליל המערבי

עדכון אחרון: 26.05.2017, 8:09

המדור לטייל בארץ ישראל מופק בעזרת 'מכון אבשלום' – מכון לידיעת הארץ ע"ש חיים אבשלום, מיסודה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה.

נתחיל את טיולנו בכביש העולה לחניתה מכיוון העירייה שלומי. באחד מעיקולי הדרך נפנה בדרך עפר, המסומנת בסימון שבילים כחול, מזרחה. הדרך תוביל אותנו עד לחניון ולשחזור החומה והמגדל של חניתה תחתית.

פסל אליהו הנביא בפסוטה (צילום: דר אבישי טייכר. מתוך אתר פיקיוויקי).

בשעות הבוקר המוקדמות בי"ח באדר ב' תרצ"ח, 21.3.1938, חצתה שיירת משאיות את הכפר הערבי אל-בסה. להפתעתם של תושבי הכפר, יורדים מהמשאיות כ-500 יהודים המעמיסים על גבם ציוד רב הכולל מים, מזון, נשק ותחמושת, כלי עבודה וחומרי בנייה. במשך כל היום עולים ויורדים האנשים במעלה הרכס התלול של סולם צור ומעבירים את הציוד לגבעה הממוקמת כקילומטר אחד מצפון לכביש. עם רדת הערב עוזבים רוב האנשים ובמקום מתמקמת קבוצת כיבוש בת 100 איש. בלילה מותקפת הנקודה ע"י כנופיות ערביות ושניים מחבריה נופלים חלל. למחרת בבוקר, ובימים שלאחר מכן, חוזרות המשאיות ואיתם תגבורת של אנשים המתחילים בבניית חומת מגן סביב הנקודה ומגדל שמירה במרכזה. במקום מוקמת נקודת יישוב 'חומה ומגדל' בשם 'חניתה תחתית'.

במשך השבועיים הבאים עוסקו האנשים במרץ בפריצת דרך רכב במעלה ההר, עד שבשמיני באפריל מגיעה הדרך לבית האבן שבפסגת ההר, שנקבע כנקודת הקבע של היישוב והמכונה 'חניתה עילית'. לאחר כחצי שנה מוחלפת קבוצת הכיבוש בגרעין שימרון של צעירי נהלל, המקימים במקום את קיבוץ חניתה – נקודת היישוב היהודית הראשונה בגליל המערבי. בעקבותיה של חניתה הוקם, בגליל המערבי יישוב יישוב 'חומה ומגדל' נוסף – קיבוץ איילון בו נפגוש בהמשך המסלול.

העלייה לקרקע של חניתה:

מחניתה תחתית נמשיך לקיבוץ חניתה, לביקור במוזיאון המספר את סיפורו של היישוב. מומלץ לבקש לראות את הסרט שצולם בעת העלייה לקרקע. לאחר הביקור בחניתה נחזור לצומת חניתה וניסע מזרחה על כביש הצפון (מספר 889) וניסע איתו עד למושב יערה. במרכז המושב נמצא מבנה של מצודת משטרה בריטית, מתקופת המרד הערבי הגדול.

במהלך המרד הערבי, בשנים 1936-1939, (מאורעות 36-39) חדרו כנופיות ערביות מכיוון לבנון לשטחה של ארץ ישראל. על מנת למנוע חדירות אלה, החליטו הבריטים לסלול כביש לאורך הגבול, מהכפר הערבי אל-בסה ועד לעמק החולה. לאורך הכביש הוקמו עשר מצדיות בטון ששימשו כמגדלי שמירה וכונו 'פילבוקס' (כנראה קיצור של המילים 'פילד בוקס' – ארגזי שדה). סלילת הכביש, שכונה 'כביש הצפון' הסתיימה בשנת 1937. כעבור שנה, כאשר ראו הבריטים שהכביש והמצדיות אינן מונעות את חדירת הכנופיות, החליטו שלטונות המנדט לפנות לעזרתו של סיר צ'רלס טיגרט. טיגרט, ששירת  כקצין משטרה בהודו והתמחה שם במלחמה בטרור, המליץ להקים לאורך הגבול גדר ולהקים לאורכה, בנקודות אסטרטגיות תחנות משטרה מבוצרות. חברת 'סולל בונה' לקחה על עצמה את משימת בניית הגדר, שכונתה 'גדר הצפון', וסיימה את המלאכה תוך כשלושה חודשים. במקביל הוקמו תחנות המשטרה, שכונו 'משטרות טיגרט', כדוגמת זו שבמרכז המושב. סביב המשטרה התיישבו, עם השנים, מספר משפחות בדואיות מהשבט 'אל ערמשה'. ולאחר הקמת מדינת ישראל שימשה המשטרה את כוחות הביטחון הישראלים וסביב המצודה הוקם מושב יערה, שהוקם ע"י עולים מצפון אפריקה. במסגרת התיישבות העולים בגבולות הוקמו מאה ועשרים מושבים ועשרים קיבוצים, שהתפרסו לאורך כל גבולות המדינה ויצרו חגורה התיישבותית – ביטחונית.

נחזור לכביש הצפון ונמשיך מזרחה. בדרך נעבור את קיבוץ אילון שהוקם כיישוב חומה ומגדל, את מושב גורן שהוקם כמושב עולים ואת המרכז האזורי גרנות. נמשיך בכביש עד למושב שומרה. נעצור בצומת הכניסה למושב ונעלה על הגבעה הדרומית שעל פסגתה נמצאת כנסיית הכפר איקרית.

ראשיתו של היישוב בתקופה הכנענית כיישוב בשם איקר, המוזכר בתאור מסע המלחמה של המלך תחותימס בהשלישי. במקום שכן בתקופת המשנה והתלמוד כפר יהודי בשם 'יוקרת' ואילו ערב מלחמת העצמאות שכן במקום כפר ערבי בשם איקרית שתושביו נוצרים-מרוניים. במסגרת מבצע 'חירם' נכבש הכפר ותושביו נדרשו לפנותו, תוך התחייבות להשיבם עם השגת שקט בגבול הצפון. לאחר המלחמה, עתרו תושבי הכפר לבג"ץ במטרה להחזירם לכפרם, אך הצבא הרס את הכפר, ואדמותיו חולקו ליישובי הסביבה. עד היום נאבקים תושבי איקרית לחזור לכפרם – ללא הצלחה.

מאיקרית נחזור למכונית, ונמשיך בנסיעה בדרך המתפתלת בין המושבים 'שומרה' שנוסד בשנת 1949 ו'אבן מנחם' עד למושב 'נטועה' ובסיס 'בירנית' שנבנו בשנות הששים במסגרת מבצע "סו"ס".

בשנות הששים, בעקבות התגברות חדירות המחבלים מכיוון לבנון ומתוך הבנה שהיות וגבולה הצפוני של ישראל אינו גבול טבעי המאפשר מענה הגנתי נוח לחדירות, הוחלט במוסדות המיישבים לצאת במבצע ל"יישוב הגליל ההררי ופיתוחו". מבצע זה זכה לכינוי מבצע "סוס". לשם המבצע קיימות שתי גרסאות, הגרסא הראשונה טוענת שלפני המבצע ופריצת הדרכים במהלכו, הדרך היחידה להגיע למקומות בו תוכננה ההתיישבות הייתה על גבי סוסים בלבד. הגרסא השנייה רואה ב"סוס" ראשי תיבות של "סוף סוף – הגיע הזמן ליישב את הגליל". במסגרת מבצע סו"ס הוקמו ב'גוש בירנית' היישובים 'זרעית', 'שתולה' ו'נטועה' שהוקמו ע"י בני המושבים באזור ו'בירנית' שהוקמה כהיאחזות נח"ל.

מבירנית נמשיך בנסיעה, דרך כביש 8944 לכיוון מושב אלקוש. נפנה מערבה, לפני הכניסה לאלקוש, לכיוון הכפר הערבי-נוצרי פסוטה, המזוהה כיישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד בשם מפשטה. נמשיך בדרך עד למפגש הכביש עם דרך עפר המסומנת באדום עם הכביש, כאן נמצאים שרידיו של מצד אבירים, שהיה מבנה של חווה חקלאית מבוצרת מהתקופה הצלבנית. ממצד אבירים נמשיך ליישוב הקהילתי 'אבירים' שהוקם בשנת 1979 במסגרת 'תוכנית המצפים'.

בשנים 1979-1980, במטרה להגדיל את היישוב היהודי בגליל, ולשמור על אדמות המדינה מהשתלטות בלתי חוקית, החליטו ממשלת ישראל והסוכנות היהודית על הקמת מהירה של יישובים קטנים (בשלב הראשון מנה כל יישוב בין 10-15 משפחות) ברחבי הגליל, בד"כ בסמיכות ליישובים הערביים. יישובים אלה כונו 'מצפים', והם נועדו לאיכלוס בעיקר ע"י בני האזור ותושבים שיעברו ממרכז הארץ לגליל. בשנתיים הראשונות הוקמו במסגרת תוכנית המצפים 26 נקודות יישוב ברחבי הגליל. בשנים הראשונות, בהעדר דרכי גישה ומקורות פרנסה מקומים, נחשבו רוב המצפים ככישלונות, אך בשנים האחרונות, עם פיתוח תשתית הכבישים ופיתוח ענפי תעסוקה מקומיים שעיקר סביב ענפי התיירות, הפכו רוב המצפים לסיפורי הצלחה המושכים אליהם אוכלוסיה איכותית המחפשת איכות חיים.

אגם המונפורט במעלות

ממצפה אבירים נחזור לכביש 8944 ונדרים בו, בדרך העוברת בין כרמי הזיתים של הכפר הדרוזי 'חורפיש' ודרך מושב 'צוריאל' עד למפגש עם כביש 89 בו נפנה מערבה לכיוון 'מעלות-תרשיחא'.

מעלות-תרשיחא הינה הרשות המקומית היחידה בישראל המאגדת ישוב יהודי ויישוב ערבי תחת קורת גג אחת, המשלבת שתי רשויות אוטונומיות. תרשיחא הנה כפר ערבי מעורב, נוצרי ומוסלמי, הידוע ממקורות היסטוריים החל מהתקופה הצלבנית. עדויות ארכיאולוגיות, כדוגמת פיסת זכוכית עליה מצוירת מנורה, מרמזות שהיישוב קדום יותר. במרכז הכפר מסגד שנבנה ע"י עבדאלה פאשה, מושל הגליל, בתחילת המאה ה-19. ראשיתה של מעלות כעיירת פיתוח בשנת 1957, עת הגיעו למקום עולים ממרוקו ורומניה שהתיישבו ב'באב אל הוא' ('שער הרוחות') – גבעה נישאה המשקיפה על נחל כזיב (כיום מכונה המקום 'הר רקפות'). החל משנות השמונים הייתה מעלות מוקד משיכה לעולים ממדינות חבר העמים, וכיום הם מהווים חלק משמעותי מתושבי העיר. בשנים האחרונות פיתחה מעלות תשתית תיירותית ובמרכזה 'אגם המונפורט' והיא מקיימת כל שנה אירוע פיסולי גדול, המרכז אמנים רבים המשאירים בעיר את יצירותיהם, והופכים את העיר למוזיאון פיסול פתוח.

לסיום הטיול אנו ממליצים על נסיעה איטית ומהנה ברחבי העיר להתרשם משפע הפסלים הפזורים בה. במעלות מסתיים טיולנו. ניתן להמשיך ממעלות בכביש 854 לכיוון כפר ורדים, גוש תפן וכרמיאל.

שי רוזן הוא רכז קורס מורי דרך ב'מכון אבשלום'

נושאים קשורים:  טיול, הגליל המערבי, מעלות-תרשיחא, איקרית, שתולה, חומה ומגדל, בארץ
תגובות
×