מזה כחודש יותר מ-430 עובדי הלוגיסטיקה במחסן חברת השילוח DHL במטרופולין מנילה שבפיליפינים שובתים, בעקבות כוונת ההנהלה לסגור את המחסן לאחר שעובדיו התאגדו.

עובדי המחסן התאגדו בסוף מאי האחרון במטרה לשפר את שכרם ולהתמודד עם הלנות שכר חוזרות ונשנות. לאחר ההתאגדות, הודיעה ההנהלה כי בכוונתה לסגור את המחסן בטענה כי החוזה שלה עם רשת סופרמרקטים גדולה לא חודש. עם זאת, איגוד העובדים DHL United Workers Union, חלק מפדרציית האיגודים SENTRO שמאגדת יותר מ-85 אלף עובדים בפיליפינים, טוען כי סגירת המחסן אינה נובעת מצרכים עסקיים גרידא, אלא טקטיקה אגרסיבית לשבירת ההתאגדות, במטרה להימנע מחתימת הסכם קיבוצי ולדכא ניסיונות התאגדות עתידיים של עובדי החברה. בעקבות הודעת ההנהלה על סגירת המחסן, שובתים העובדים מאז 17 באוגוסט ואף מקיימים משמרות מחאה במקום כדי למנוע את החלפתם.

מזכ"ל קונפדרציית האיגודים המקצועיים הבינלאומית (ITUC), לוק טריאנגל, אמר כי "עובדי DHL התגברו על מכשולים אדירים כדי להתארגן בהצלחה ולזכות בהכרה במדינה שבה זכויות אלו נמצאות תחת איום מתמיד. זה בלתי מתקבל על הדעת שחברה רב לאומית כמו DHL תורשה להתעלם מחובותיה". עוד הדגיש כי ITUC תומך בעובדים השובתים. גם אתר LabourStart, המרכז פעילות של אנשי איגודים מקצועיים ברחבי העולם, פתח בקמפיין סולידריות בתמיכה בעובדי DHL בפיליפינים במסגרתו פעילים מכל העולם יכולים לשלוח מכתבים לבוואן ויליאמס, מנהל השלוחה המקומית של DHL בפיליפנים, בדרישה שהחברה תחדל מפעולותיה לשבירת ההתארגנות.

אף שהחוק בפיליפינים מאפשר התארגנות בארגון עובדים, המדינה מגבילה את זכות השביתה. עובדים רשאים לשבות רק בשל עילות ספציפיות כגון 'נוהג עבודה בלתי הוגן' או 'מבוי סתום במו"מ' – וגם זאת רק לאחר תהליך ביורוקרטי המחליש באופן משמעותי את יכולתם לנקוט צעדים ארגוניים. התהליך כולל הכרזה על סכסוך עבודה, 15-30 ימי צינון ראשונים, דרישה לאישור השביתה בהצבעה חשאית בקרב העובדים, ואז שבעה ימי צינון נוספים. דרישות אלו מקשות במיוחד על עובדים במקרים של פגיעה מתמשכת בהתארגנות, כגון איום בסגירת מקום העבודה.

בנוסף, גם במקרים בהם הוכרזה שביתה כחוק, סעיף בקוד העבודה הפיליפיני שנותר עוד מימי הדיקטטורה של פרדיננד מרקוס מאפשר לממשלה להוציא לעובדי צווי חזרה מיידית לעבודה, המגובים באכיפה של המשטרה. בשלב זה אמנם לא נקטה הממשלה בצעד כזה נגד עובדי DHL השובתים, אך עצם האפשרות הזו מרחפת מעל ראשיהם ומקשה על התארגנויות ומאבקים לשיפור הזכויות במדינה.