סקר נוסף שממחיש את המצב שסביבו הפוליטיקה מסתובבת כבר זמן מה: תיקו בין הגושים, התפרסם הבוקר (שלישי) בכאן חדשות. מצב שלא בטוח כיצד ישתנה באופן שיביא להכרעה של אחד הגושים עד 27 באוקטובר. ממוצע הסקרים הוא 54-53 מנדטים לטובת גוש נתניהו אם מחשיבים את סקרי פילבר (ערוץ 14), וללא סקר זה, התוצאה דומה אבל לטובת איזנקוט, כך או כך יש 12 מנדטים למפלגות הערביות, 5-6 מהם לרע"מ, ובסקר כאן חדשות יש גם 4 להנדל וזליכה ב"גוש השלישי". המצב במבוי סתום. ממוצעי המנדטים הם של סקרים שנערכו ממועד סגירת הרשימות עבור 6-8 גופי תקשורת גדולים, בניכוי תוצאות הקצה של ערוץ 14 ושל ערוץ 13.

במצב של תיקו בין הגושים יש שלוש אפשרויות עיקריות: מעבר בין-גושי של מפלגה שיביא להכרעה, בחירות חוזרות, או ממשלת אחדות. קיימת גם אפשרות של ממשלת מיעוט או ממשלה הנשענת על רע״ם, אבל כרגע היא נראית מוגבלת יותר מבחינה פוליטית ולא בהכרח תייצר קואליציה יציבה.

האפשרות של תיקו לא מאוד סבירה, אבל כבר קרתה ב־2021 עם המעבר של בנט. בחירות חוזרות הן כרגע דווקא האפשרות המועדפת על חלק גדול מהציבור במקרה של תיקו, אבל משמעותן עוד חודשים של ממשלת מעבר בזמן מלחמה, כשנדרשות החלטות ארוכות טווח ולעיתים גם התאמות תקציביות משמעותיות. ממשלת אחדות, לכן, היא האפשרות שכל המפלגות הגדולות צריכות לפחות להיערך אליה כבר עכשיו.

לאופציה הזו כל צד רוצה להגיע בצורה מיטבית: נתניהו רוצה להגיע כשהוא בראש המפלגה הגדולה ביותר וכשהדמוקרטים נתפסים כמפלגה לא לגיטימית לממשלת אחדות, ואיזנקוט רוצה את אותו הדבר, כשעוצמה יהודית, ובתקווה שגם וינטר וסמוטריץ' נתפסים כלא לגיטמיים.

כרגע ההובלה במספר המנדטים בממוצע בניכוי סקרי הקצוות (13 ו-14) היא של איזנקוט, אבל הרעל הציבורי שסופגים הדמוקרטים, במיוחד עם העיסוק בסרט נז"א שאותו הם עדיין לא גינו, עשוי להשאיר גם אותם מחוץ לקואליציה, גם במקרה של ממשלת אחדות.

היועצים הפוליטיים פטריק קאדל וסידני בלומנטל אמרו בעבר שפוליטיקאי שרוצה את אמון הציבור חייב להיות תמיד בקמפיין, ונתניהו הוא פוליטיקאי מצויין והקמפיינר המוצלח ביותר שיש בנמצא, גם כשזה מגיע על חשבון מדיניות אמיתית. מבלי להיכנס לסרט ולתוכנו, שלא צפיתי בו, ניכר פה דפוס בקמפיין הליכוד שבו כל ביקורת על דברים שנעשים בצה"ל נגד פלסטינים (מחבלים ושאינם), זוכה שוב ושוב לקמפיין אגרסיבי שמטשטש את הפער שבין הליכוד למי שמימינה.

לרוב, בתקופת מלחמה קשה יותר לבקר את צה"ל, אבל כשבמשך 3 שנים כמעט כל העם צבא וכל הארץ חזית, כל מי שעשה כמה עשרות (או כמה מאות) ימי שירות, יודע שככל שיותר קשה, כך הכסת"ח הולך ותופס יותר מקום. קשה למצוא במסגרות המילואים מי שלא נתקל בהעלמת עין ממעשים לא תקינים, בין אם פגעו במישהו ובין אם לא? אז ביקורת על צה"ל ועל מעשים לא תקינים שנעשים בו יכולה וצריכה להתקיים, וההגנה העיוורת על כל מעשה שנעשה על מדים, לא לוקחת אותנו למקומות טובים כחברה.

אבל במצב שבו הנטייה הציבורית והתקשורתית היא לגינוי של הסרט, השתיקה של הדמוקרטים בתקווה שיעבור זעם, לא בהכרח מיטיבה איתם, ובמקרה של ממשלת אחדות עלולה להותיר אותה כאיבר הבלתי נמנע שיש לכרות מגוש איזנקוט.

נתניהו מעוניין להפוך את הדמוקרטים לשותף שאי אפשר להכניס לממשלת אחדות, ויאיר גולן אומר ממילא שלא ייכנס לממשלה עם נתניהו. אלא שאם הבחירות מסתיימות בתיקו, שתי האסטרטגיות האלה נפגשות באותה נקודה: ארבע שנות אופוזיציה נוספות. במצב כזה גולן חייב להבין איך הוא מפסיק לדמם מנדטים לאזור המרכז.