מהלכי תכנון בטייבה ובאום אל-פחם, לצד תיקון תמ"א 35 ועיכובים בתוכניות מתאר ביישובים ערביים, עומדים במרכז טענות של נציגי רשויות ועמותת סיכוי-אופוק לשינוי במדיניות התכנון בשנים האחרונות. לטענתם, החלטות המתקבלות כיום מצמצמות את אפשרויות הפיתוח של היישובים הערביים ומושפעות יותר משיקולים פוליטיים וביטחוניים.

"תכנון הוא תמיד פוליטי, אך בשנים האחרונות אנו רואים שינוי פרדיגמה", מצהיר גיא נרדי, רכז תחום דיור וקרקע בסיכוי-אופוק. נרדי מסביר כי תמ"א 35, תוכנית המתאר הארצית, מבוססת על שני עקרונות: העצמת המטרופולינים ושמירה על שטחים פתוחים. "יש חזון תכנוני מגובש. אך לאחרונה אנו רואים חיזוק של הישובים הכפריים בעיקר בפריפריה. מאז שבעה באוקטובר הישובים נבנים כחיץ. גושי התיישבות שיעצרו את השתלטות הערבים על האדמה".

תמ"א 35, שהתקבלה ב-2005, היא תוכנית מתאר ארצית. "בבסיס התוכנית שתי מטרות שביניהן קיים מתח מתמיד: מתן מענה לצורכי הפיתוח הצפויים מחד, ושמירה על שטחים פתוחים ועל ערכי טבע, חקלאות, נוף ומורשת מאידך", נכתב בדברי ההסבר לתוכנית. המענה למתח בין שתי המטרות ניתן באמצעות הגדרת שטחים המיועדים לפיתוח עירוני, לצד שטחים המסווגים כשטחים פתוחים.

ביוני 2023 התקבל תיקון 5 לתמ"א 35, המקל על בניית יחידות דיור במרחב הכפרי. במסגרתו נוצר הליך מזורז להקמת יישובים כפריים ופרבריים. לדברי נרדי, התיקון שינה את המגמה של תמ"א 35. "אלו תיקונים להעצמת ההתיישבות היהודית על חשבון היישובים הערביים", הוא מסביר.

נרדי מתאר מגמה הפוכה בשנים שקדמו לכך. מאז החלטת ממשלה 922, תוכנית החומש לשנים 2016–2020, לדבריו, המוסדות "פעלו לקידום הישובים הערביים מתוך החזון הלאומי ומתוך הבנת צרכי האוכלוסיה והנחיצות של הפיתוח". לדבריו, בשנתיים האחרונות מתקיים מהלך לצמצום תוכניות מתאר של יישובים ערביים או לעיכובן. "המהלכים האחרונים מנוגדים לעמדת אנשי המקצוע על צרכי האוכלוסיה. בהחלטות היום נעדרים שיקולים סביבתיים, חברתיים ואורבניים".

לדברי עו"ד שאכר בלעום, יו"ר הוועד המקומי בטייבה, ביטוי נוסף למגמה הוא הגברת שיתוף הפעולה עם ארגון רגבים. "הם מעלים את הרחפנים שלהם כל יום שני וחמישי, על מנת לבדוק את האדמות ואת השינויים שכבר קורים בקרקע, והם מדווחים את זה לוועדות ולאכיפה במוסדות המדינה".

לאחרונה בוטלו תוכניות מתאר לכסייפה ולקיה בנגב, ותוכניות מתאר ליישובים ערביים נוספים מעוכבות. "וועדות התכנון לא מאשרות בזמן את התוכניות, שמכוחן ניתן להוציא היתר בניה, ומצוקת הדיור מאלצת את התושבים, בעלי הקרקעות לבנות ללא היתר", אומר בלעום ומספר כי "תוכנית החדשה אושרה ב-2024, היא הופקדה לראשונה ב-2003".

טייבה: קרקעות לבנייה, מסוף ומחלף

בטייבה, כמו ביישובים ערביים אחרים, נגרעו שטחים המיועדים לבנייה, על אף מצוקת הדיור ביישובים. בלעום מתאר כי ממזרח לטייבה ועד גדר ההפרדה ישנן קרקעות בבעלות תושבי העיר, הרשומות על שמם בטאבו. השטח הוחרם, אך הוחזר לתושבי טייבה. "עדיין לתושבי טייבה אסור לבנות שם. הם משתמשים בהם כאדמה חקלאית".

לדבריו, אם נבנה במקום מחסן, מיד מגיעה דרישה להרוס אותו. "זה על מנת להפסיק את ההתפתחות שלנו, את מימוש הזכות שלנו באדמה שלנו".

דוגמה נוספת שמציג בלעום היא ההחלטה להקים בשטחי העיר מסוף אגרגטים, מסוף לאחסון חומרי בנייה, שישרת את גוש דן. "זה נמצא 300 מטר מקו הבנייה שלנו. מדובר במפגע של אבק, של לכלוך, של רעש משאיות. כל יום צפויות לעבור לא פחות מאלף משאיות".

בלעום מספר כי חלופות אחרות נפסלו בשל קרבתן למגורים. "אצלנו, שזאת האדמה הפרטית שלנו, הם רוצים דווקא להקים את זה". לדבריו, טייבה היא גם החלופה היקרה יותר מבין האפשרויות שעמדו בפני הוועדה.

הוא מסביר כי מתוך 6,000 דונם לפיתוח העיר, 2,000 דונם מופקעים לטובת מסוף האגרגטים ו-1,500 דונם נוספים למחלף בכביש 444. "כבר אין לנו אדמה. זה לרוקן את טייבה מכל אדמותיה, זה ההיגיון? לא יהיה איפה לבנות, לאן נתרחב?".

בלעום משווה את המצב לזה של כוכב יאיר הסמוכה. "יש פה הפלייה מובהקת, יש פה מדיניות שמתנהלת כנגד הערבים".

ממינהל התכנון נמסר בתגובה: "התוכנית נדונה במועצה הארצית לתכנון ולבנייה, והחלופה באזור טייבה נבחרה לאחר בחינה מעמיקה של חלופות רבות, וניתוח מעמיק של המידע ושקלול פרמטרים רבים. בוודאי שלא עלה השיקול חסימת העיר. לאחר בחירת החלופה צוות התכנון מקדם את התכנון כולל הכנת תסקיר, כך שיתקיים דיון בהפקדת התוכנית והיא תופקד להערות והשגות הציבור".

אום אל-פחם: "בשנים האחרונות השותפות הרבה יותר קשה"

בשנה האחרונה עלו טענות שלפיהן רשויות ערביות מנפחות את מספר התושבים ואת צפי גידול האוכלוסייה כדי לזכות בשטחים נוספים. עופר תודר, מנכ"ל עיריית אום אל-פחם, דוחה את הטענה. "אני לא חושב שיש לנו איזו מוטיבציה לנפח את מספר התושבים, כי זה גורר הוצאות נוספות".

גם תודר מתאר קשיים מול מוסדות התכנון. "לצערי בשנים האחרונות השותפות הרבה יותר קשה. יש לנו קשיים שלא היה לנו בעבר מול רמ"י (רשות מקרקעי ישראל – י.ש.) במסגרת הסכם הגג עוד חצי שנה אנשים יכולים להוציא היתרי בנייה. אני לא מצליח לקבל הסכמי פיתוח כדי שאוכל לבנות בית ספר".

לדבריו, לאחרונה צומצם השיווק לבני המקום בשכונת עראק אל-שבאב ל-35% מהקרקע, לעומת סיכום קודם על 70%. דוגמה נוספת למעורבות של שיקול ביטחוני בתכנון היא המחלוקת עם היישוב מי עמי על רצועת ההפרדה בין היישוב לבין שכונה שעתידה להיבנות באום אל-פחם.

תוכנית 1077 משתרעת על 2,300 דונם, משכונת אל-עראיש ועד שכונת אל ג'ראר בדרום העיר. "זו תוכנית מאוד חשובה לעירייה, משפיעה על אלפי יחידות דיור, כולל היכולת שלהם להוציא היתרים, ולהסדיר בנייה. התוכנית אושרה בוועדות התכנון. במהלך הדיונים עלתה הדרישה של מועצת מי עמי לרצועת חיץ של 80 מטר. הדרישה נדחתה, אבל משרד הביטחון העלה דרישה לרצועת חיץ של 80 מטר. זה בדיוק מה שמועצת מי עמי ביקשה".

תודר מסביר כי הדרישה לרצועת החיץ מחייבת, לדבריו, הריסה של 19 מבנים ומונעת הקמת מרכז אזרחי לעיר. "אנחנו רוצים מקום למכללות, לפעילויות אזרחיות, שאין לנו במקום אחר". הוא מדגיש כי העירייה קיבלה את אישור גורמי הביטחון לתוכנית בשלבים הראשונים של אישורה. העירייה ביקשה לדעת מהו הנימוק לדרישת משרד הביטחון לרצועת החיץ, אך לא נענתה. היישוב מי עמי נמצא מעל אום אל-פחם, הגולשת במדרון עד לכביש 65.

"אנחנו רוצים לאפשר לכל תושב באום אל פחם, לנהל חיים נורמליים, ולבנות בהיתר. אנחנו עושים מאמץ מאוד גדול, כדי שברוב המכריע של האזורים, אפשר יהיה לבנות באופן חוקי. אבל בשנים האחרונות, זה מאוד קשה לנו", אומר תודר. לדבריו, ברוב המקרים הבעיות עם המדינה, שנסוגה מסיכומים בתוכנית המתאר, נפתרות מחוץ לכותלי בית המשפט. "אנחנו מאוד פתוחים לכל שותפות, לכל דבר, ואם צריך אנחנו נלחמים".

מערכת הביטחון מסרה בתגובה: "מערכת הביטחון הציגה את ההיבטים הביטחוניים הכרוכים בקידומה של התוכנית, בהם שמירה על גישה ליישובים אום אל־פחם ומי עמי ולאזור כולו, כדרך בטוחה ונגישה הן לתנועות כוחות הביטחון והן לתנועת אזרחים בעת אירוע ביטחוני. זאת, באמצעות שמירה על מרחב חיץ שיבטיח את שלומם של משתמשי הדרך".

"מערכת התכנון אמורה לקבל החלטות מקצועיות על בסיס הצרכים של התושבים, ולא להפוך לכלי לקידום תפיסות פוליטיות ואידיאולוגיות", אומרת רגד ג'ראיסי, מנכ"לית שותפה בעמותת סיכוי-אופוק. "מדובר במגמה מכוונת ושיטתית לצמצום מרחב החיים וההתפתחות של היישובים הערביים בישראל, באופן הפוגע בזכויות אזרחיות יסודיות, מחמיר מצוקת דיור קשה ממילא ומוריד לטמיון השקעה רבת שנים של הרשויות והמדינה. אנו מצפים ממוסדות התכנון לעצור את המגמה הזו ולבחון באופן מקצועי ושוויוני את צורכי הפיתוח של כלל היישובים במדינה, ובהם גם היישובים הערביים".