במבט ראשון נדמה שהתמונה טופלה בפוטושופ. אולי AI: בשמיים, מעל תעלות ונציה, מרחף בגובה רב, בית כנסת קטן בסגנון מזרח אירופי. בית כנסת עשוי מעץ, חלונותיו מוארים בלילה, מזכיר ציור של מארק שאגאל. השמיים בהירים. סביב המבנה, שניצב על מה שנראה כסלע שנעקר מהקרקע, חגות ציפורים, ולמטה, מבנים איקוניים מתקופת הרנסנס האיטלקי, ונציה, סירות שטות. מה עושה בנוף הזה מבנה שכמו נגזר משטייטל בפולין במאה ה־19?

התמונה היא לא תוצר של עיבוד דיגיטלי. זו תמונה של בלון המבקש להעניק צורה מוחשית לרוח הקיום היהודי בתפוצות לאורך הדורות: שייכות שאינה תלויה בקרקע, מקלט שאינו קבוע במקום אחד, וזהות שממשיכה להתקיים תוך כדי תנועה, אי יציבות ואי ודאות.

בלון בית הכנסת המרחף הוא מיצב שיצרה האומנית הרב תחומית היהודייה־אוקראינית, אנה קמישאן (34), המתגוררת כיום בלונדון, עבור הביתן "יידישלנד", שהוצג במסגרת הביאנלה ה-61 בוונציה. המיצב נקרא "נאבאט'לֶה" (Nabatele) , צירוף של המונח הרוסי-אוקראיני "Nabat", שמשמעותו אזעקה, פעמון אזהרה או קריאה לתשומת לב בשעת סכנה, עם הסיומת היידית "ele", שמקטינה ומרככת את קריאת החירום, הופכת אותו מפקודה למשהו שקט ומתמשך, שמצד אחד מבקש להנכיח את מועקת הנרדפות של היהודי, ומצד שני להעניק מעט נחמה.

קמישאן, ילידה לביב שבמערב אוקראינה, למדה בחרקיב ובמוסקבה ועבדה בקייב ("העיר הכי טובה בעולם", לדבריה). במובן מסוים, ה"נאבאט'לה" הוא גם מסע חייה, הרוחני והממשי. "הרעיון פשוט הפציע בי ברגע אחד, כמו הארה", מספרת קמישאן, בראיון ל'דבר', מביתה בלונדון, ימים אחדים לפני נסיעה לוונציה, לעוד סבב תחזוקה שנדרש מאז שהרעיון שלה הפך למציאות.

"במובן מסוים נאבאט'לה היא אני. אני בית הכנסת המעופף הזה. אני לא נטועה במקום. הייתה תקופה שחייתי בישראל, אבל אני לא מרגישה ישראלית, והאמת שגם לא ממש אוקראינית. גם הזהות היהודית שלי לא יציבה במיוחד. הנאבאט'לה היא המקום שממנו אני באה, ואני חושבת שאנשים רבים יכולים להזדהות איתה".

לגרום לבית כנסת לעוף

הביתן היידי (Yiddishland Pavilion) הוא פרויקט אמנות עצמאי, הפועל מאז 2022 כמעין ביתן גרילה לא רשמי במסגרת הביאנלה בוונציה. הוא מאגד ברחבי העיר עבודות של אמנים – יהודים ולא יהודים – העוסקות בתרבות היידיש, בהגירה, בגלות ובפוליטיקה.

ב־2024 פנו יוזמי הפרויקט לקמישאן, שהציעה להם רעיון שהיה אז צנוע בהרבה. "חשבתי שכל המבנה הזה, שמתנשא כיום לעשרות מטרים, יהיה בערך שני מטרים". גם בסדר הגודל הצנוע היא לא הייתה משוכנעת שהרעיון יתקבל. ואכן, יוזמי הביתן החליטו לא להציג אותו, בין היתר בגלל החשש מהתגובות לאחר 7 באוקטובר והמלחמה בעזה. קמישאן סברה שזו טעות. "חשבתי שדווקא אז היינו חייבים להציג, כי הצורך להתבטא דחוף יותר".

לאחר שהמוזיאון היהודי במונטריאול הצטרף למיזם, הוגשה הצעה נוספת, והפעם התקבלה. אלא שאז החל החלק הקשה באמת: לגרום לבית הכנסת לעוף.

הנאבאט'לה היא מבנה מתנפח שאורכו כ־12 מטרים ומשקלו כ־100 קילוגרמים. הוא מורכב משלוש מערכות: בלון עשוי יריעה רב שכבתית שאמורה לכלוא את ההליום; מעטפת בד חיצונית שעליה ציור בית הכנסת; ומערכת מורכבת של קשירה וייצוב, שאמורה להחזיק את המיצב בתנאי רוח משתנים.

"עוד לפני שהגשתי את ההצעה היה לי הסדר עם חברת הנדסה בריטית שהייתה אמורה לפתח את האובייקט", מספרת קמישאן. "זה היה יקר מאוד, אבל לפחות הם התחייבו להכין את המיזם כולו, גם את החלק ההנדסי וגם את הייצור. בסוף זה כשל. הם לא הבינו את הפרויקט אומנותית והתקשורת איתם הייתה נוראית".

צוות בריטי אחר הסכים לייעץ לה, אך לא לפתח את המוצר. החיפוש הוביל אותה לגרמניה, שם מצאה את אחת החברות היחידות בעולם, כדבריה, שיודעות לעבוד עם חומר מתאים. "האטום של ההליום קטן ובורח בקלות", היא מסבירה, "בגלל זה חומרים אטומים להליום בדרך כלל כבדים מאוד, ואני הייתי צריכה משהו קל. החברה הגרמנית רגילה לעבוד מול חוזים ממשלתיים ותקציבי עתק. הם היו שולחים לי הצעות אסטרונומיות, בסך רבע מיליון אירו ואומרים: 'רק חשוב לנו שתביני, זה עבור שלב הפיתוח בלבד'. כנראה שהייתי האומנית הראשונה שפנתה אליהם אי פעם". את המעטפת החיצונית ייצרה עבורה חברה בספרד.

גם עם הרשויות בוונציה היא נאלצה להתמודד כשהודיעו לה, לאחר קבלת האישורים, שהיא תצטרך להעביר את הפרויקט למיקום פחות מרכזי, והוא לא יוכל להיות מעל המים. "רבתי איתם חודשיים ללא הצלחה, למרות שבדיעבד המיקום החדש עדיף".

תקלות ותיקונים

יממה לפני טקס הפתיחה, אחרי שבועות של עבודה על האיזון והייצוב של הנאבאט'לה, אירעה טעות אנוש שחייבה תיקון משמעותי, רק שהחברה הספרדית, המחויבת לחוקי העבודה בספרד, בדיוק הוציאה את עובדיה לחופשה. "נאלצתי למצוא במקום אחר מישהו שיוכל לתקן אותו. החיזוק הפך אותו לכבד יותר".

התקלות לא הסתיימו גם לאחר שהנאבאט'לה הייתה מוכנה לעלות סוף סוף לשמיים. המידות של 36 רתמות הקשירה שלה לא היו מדויקות ונמדדו שוב ושוב. מזג האוויר הסוער באוגוסט חייב לרוקן את הבלון מהליום כדי שלא ייפגע, ובדיוק עלה גם מחיר הגז. "כל גיחה לשמיים עולה לי בין 10 ל־12 אלף אירו, ואלה רק הוצאות ההליום".

"כל שלב היה כואב ויקר. כל הזמן היה חסר לי כסף, ועדיין חסר. התקציב ממשיך לעלות, ובכל פעם שאני מגייסת עוד כסף זה עדיין לא מספיק. לא צפיתי דבר מכל מה שקרה לי. במידה מסוימת אני מרגישה משועבדת לחלוטין לחזון של עצמי".

"החופש שמגיע מלהיות לא נטוע"

קמישאן מגדירה את עצמה אישה דתייה, ובמשך תקופה אף התגוררה, כאמור, בישראל, כחלק ממסע חיפוש רוחני. כיום היא לא מרגישה שייכת לאף בית כנסת או זרם. "ניסיתי בחיי דברים שונים כדי למצוא שלווה", היא אומרת, "והיהדות נעשתה עבורי לתשובה שלי לכל בעיה שהייתה לי אי פעם. היא נגעה בי מחדש כשהציעו לי לעבוד במרכז להנצחת השואה בבבי יאר בקייב. כשקיבלתי את ההצעה פשוט בכיתי. ידעתי שמשהו משמעותי מאוד קורה בחיי".

בבי יאר, מבחינה סמלית, זה המקום שבו הסתיים "עולם הנאבאט'לה".
"היסטורית, רוב היהודים התקיימו במצב הרעוע הזה במשך אלפיי שנים. נכון שכיום קיימת ישראל שמעניקה יציבות ושייכות, אבל עבור רבים אחרים היא לא כזו. ישראל יודעת להעניק  שורשים באדמה, אבל הרעיון המרכזי של היותך יהודי הוא קשר עם אלוהים, לא עם אדמה. ברמה האישית, לעיתים קרובות אני מרגישה יותר יהודייה בקרב יהודים החיים מחוץ לישראל מאשר בישראל, וזה לא בהכרח קשור לדת; זה קשור לרוח הקהילה היהודית ולשאלה מה פירוש הדבר הזה להיות יהודי. בישראל אולי כבר לא מתעניינים בשאלה הזו, אבל מבחינתי זו שאלה משמעותית מאוד".

בתפיסה הישראלית ריבונות על האדמה היא הזדמנות לחופש.
"נאבאט'לה מאפשרת מבט לסוג אחר של חופש. כזה שמגיע מלהיות לא נטוע. למרות שצריך להגיד, גם בית הכנסת שלי מחפש שורשים. כשמביטים על הצד התחתון שלו, רואים סלע עם שורשים שיוצאים ממנו וצמחים שצומחים מהם. אולי זה עשוי לרמוז שפעם, באיזה עבר, היינו חלק מהאדמה, אבל נתלשנו ממנה והתחלנו לעוף. יש כאן עמימות: האם בית כנסת היה פעם נטוע באדמה, או שתמיד היה עצמאי ואוטונומי? הטלת הספק הזו במי שאנחנו ובתפיסות שלנו היא דבר מאוד יהודי בעיניי ואי הוודאות מובנת פנימה לתוך הפרויקט. כל אחד יכול לפרש את הסוגייה הזאת בדרכו ואני לא מבקשת לספק תשובות".

עוד דברים מסמלים את הניידות והנדודים של היהודים. למה דווקא בית כנסת?
"נאבאט'לה מייצגת עולם שכבר אינו קיים. עולם אבוד. אני תופסת את ה'יידישלנד' כמושג ולא כמקום שהיה קיים במציאות, וזה מאפשר לי לגעת לא רק בעבר אלא גם בעתיד. מבחינתי, המדינה העתידית צריכה להידמות ליידישלנד – ללא גבולות, מבוססת על תרבות ושפה, ומסוגלת להכיל תרבויות רבות ושונות כרבדים בתוך סיפור אחד. ליידישלנד יש, כמובן,  שורשים והקשרים היסטוריים, אבל היא גם חזון למרחב שבו נוכל, אולי, לחיות באופן אוטונומי ולנוע בכל מקום, ובה בעת להישאר מי שאנחנו".

"אנחנו חיים בזמנים אפלים וזקוקים לאור"

בלילה מקבל בית הכנסת מראה שונה. החלונות מוארים מבפנים באור המדמה אור נרות, וכשהמיצב מרחף בחשכה הוא נראה למרחוק.

"אין ספק שאנחנו חיים בזמנים אפלים ואנחנו זקוקים למעט אור", אומרת קמישאן. "ביהדות יש את הרעיון של נר התמיד, שמבקש להזכיר שבכל אחד מאיתנו יש אור פנימי שעלינו לשמור עליו. אני חושבת שזה המסר המרכזי של הפרויקט, לתת עוד קצת אור. בגלל זה, אני חושבת, התגובה אליו הייתה חיובית כל כך".

איזו תגובה תפסה אותך במיוחד?
"יש אנשים שנסעו במיוחד ממקומות אחרים בעולם רק כדי לראות את הנאבאט'לה. לפעמים אלה היו משפחות שהגיעו עם הילדים שלהן, מה שמדגיש בעיניי את חשיבותה. זה פרויקט שמרגש גם לא יהודים. בחור אחד, ללא שום קשר ליהדות, מצא אותי ושאל אם אוכל לשלוח לו תמונה של הפרויקט כדי שהוא יוכל להדפיס אותו בענק ולתלות בחדר שלו. יהודים רבים כתבו לי שחשוב מאוד, במיוחד עכשיו, להרים את היצירה הזאת באוויר. יהודים ברחבי העולם לא מרגישים בנוח וחשים אכזבה מהסביבה שלהם. משמח אותי לדעת שהפרויקט הזה מעניק להם מעט תקווה וגאווה".

היו תגובות שליליות?
"הייתה לי שיחה עם אחת מאוצרות הביאנלה, שאני מכירה זה זמן רב. היא אמרה: 'מה שאת עושה הוא למעשה להניף דגל בשמיים ולהצהיר על העליונות שלך'. כמובן שאין אצלי שום דגל. רק המגן דוד בחלון בית הכנסת. התגובה שלה צרמה לי במיוחד משום שהיא ידועה בספר חשוב על אומנות, שכותרתו 'תשובות מורכבות', ובכל זאת מולי היא הציעה את הפרשנות הפשטנית ביותר. זה היה אירוני ומאכזב מאוד".

לאן נאבאט'לה תמשיך אחרי ונציה?
"אנשים פונים אליי ומתעניינים בהצגת האוביקט במסגרת סבב בארצות הברית, באירופה ובקנדה. אני מקווה שיום אחד הוא יוכל להגיע לישראל, והייתי שמחה מאוד להציג אותו גם בלונדון. זה ידרוש תכנון מחדש ואצטרך לגייס עוד כסף. כרגע זה קשה מאוד. נראה כיצד הדברים יתפתחו".

לתמיכה בנאבאט'לה