חסרי בית רבים סובלים מחובות כבדים, שהופכים למשקולת בניסיון להשתקם ולצאת מהרחוב. חן לוי (44) היא רשמת ההוצאה לפועל הראשונה בישראל שהוכשרה במיוחד לטיפול בתיקי חוב של חסרי בית. "הם לא חשים את הפער שבינם ובין האדם עם הגלימה", היא אומרת ל'דבר' בראיון ראשון, "אנחנו מדברים איתם בגובה העיניים".

חסרי בית יכולים להיכנס לאולם בית המשפט כמו שהם, אחרי ימים ברחוב בלי מקלחת באמצע אוגוסט?
לוי: "בטח. אני נותנת להם להרגיש מאוד נוח באולם בית המשפט. זה אולם מאוד אישי, הרבה פעמים אני מבקשת שמישהו ייתן להם מים, אני אומרת להם 'תהיה רגוע, בוא נעשה את זה בישיבה'. לא תמיד אני אחקור אותם כמו שאני חוקרת כל חייב, ואתה רואה שככל שהדיון מתקדם, ככה החשש שלהם יורד. אני תמיד מתחילה בזה שכל מי שנמצא פה באולם בא לעזור".

סביר שהרבה מהאנשים האלו כבר שמעו את המשפט הזה מהמון גורמים. למה שיאמינו לך?
לוי: "אני לא יודעת אם כולם מאמינים. אני מקווה שאחרי הדיון הם קצת יותר רגועים ביחס למה שקורה ויש להם יותר ודאות".

ממונדיאל חסרי הבית לאולם בית המשפט

הרעיון להכשרה נולד ב-2016 סביב הניסיון לארגן משלחת למונדיאל חסרי הבית – תחרות כדורגל עולמית שנערכת מדי שנה מאז 2001. כשאנשי המשלחת רצו לטפל בכרטיסי הטיסה של השחקנים לגלזגו שם נערכה התחרות, הם גילו שקשה למצוא חסר בית בישראל בלי חובות להוצאה לפועל. "כשהיינו רואים חסרי בית שלא היו להם עיקולים, זה היה כמו לראות חד קרן", נזכר דודו אלבז, סמנכ"ל ורכז פרויקטים בעמותת 'מגרש ביתי' לשיקום חסרי בית. המשלחת הישראלית יצאה מהארץ ושיחקה לצד עשרות נבחרות מרחבי העולם, אבל בעיית החובות והריביות נותרה.  

כשחשבונו של אלבז עצמו עוקל אחרי דו"ח נסיעה בתחבורה הציבורית שכלל לא ידע עליו, משום שהחוק מחייב לשלוח התראות רק בדואר – הוא הבין שעם השיטה הקיימת אנשים נורמטיביים בקושי יכולים להתמודד, ולחסרי בית אין סיכוי כלל. 

בעקבות חוויות אלה, אלבז ועו"ס עמית צור יזמו סדרת מפגשי "שולחן עגול" עם גורמי מקצוע כדי לחשוב איך להקל התמודדות חסרי הבית עם נטל החובות. צור היא דוקטורנטית ומדריכה בעמותת 'מגרש ביתי'. אליהם הצטרפו בין היתר עיריית תל אביב, ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים והרשם יניב דיין מההוצאה לפועל.

"בגלל החוב אנשים לא יכולים להשתקם, נשארים שנים במערכת וכולנו מפסידים", מסביר אלבז, "כשלא מצליחים להגיע להסדרים, נשארים בשאלטרים, עובדים בשחור ונתמכים בידי הרווחה. כמו פעם שהיה אזיק עם שלשלאות שמחובר לאסירים לרגל, זה אותו דבר".

אחרי מחקר ואיסוף נתונים שערכו ב'מגרש ביתי' במשך שנתיים, בקיץ 2022 מינה דיין את הרשמת חן לוי לפיילוט חסרי הבית של ההוצאה לפועל. משם התפתח הפיילוט לפרויקט ארצי של רשמים קהילתיים. אלו רשמים שעברו הכשרה לטיפול בחייבים המתמודדים עם מצוקות ומצבי קצה, בהם חסרי בית, כדי לאפשר מענה מותאם המאפשר שיקום. לוי הייתה הראשונה, וכיום יש רשמים קהילתיים נוספים ברחבי הארץ.

"הבנתי שהחוב של דרי הרחוב זה אתגר"

לוי, בעלת תואר שני במשפטים, מספרת על עצמה שלא תכננה לעסוק דווקא בתחומים אלו. "אני באה מתחום משפטי של תובענות ייצוגיות, אחרי שנים במשרד גדול" היא מספרת. אחרי מפגש עם דיין, שהותיר בה רושם אדיר, שינתה כיוון ומונתה לרשמת בהוצאה לפועל ב-2021. "ראיתי אותו בדיונים, וזה גרם לי להבין שאני חייבת להיות בתחנה הזאת, כי יש פה ממש עבודת קודש. ככה נכנסתי לעולם הזה".

רשם בהוצאה לפועל הוא בעצם שופט, המנהל ומכריע בהליכי גביית חובות, כלומר בתיקים שבהם חייבים לא החזירו חובות. בחדלות פירעון מדובר בסכום של עד 180,000 שקלים.  תפקידו, בין השאר, לבדוק את היכולת הכלכלית של החייב, לאשר פעולות שנעשות לגביית החוב ולפקח עליהן. 

לוי מתארת את הדינמיקה הנפוצה. "החייב מגיע ואומר 'אני צריך את החסד שנתן המחוקק בכוח חוק חדלות פירעון, ואני צריך פתרון. הנושים יכולים להיות פרטיים, כמו בעל דירה שלא שילמת לו שכירות, או בנקים וחברות אשראי חוץ בנקאיות. ואז בוחנים אם ניתן לסיים את התיק בהסדר מול הנושים, או שהולכים למתווה של צו פתיחת הליכים לחדלות פירעון. במקרה של צו, ממנים נאמן, וקובעים לחייב תוכנית שיקום כלכלית, של בין שלוש לשש שנים".

בתחילה עסקה לוי בתיקי חייב מוגבל: חייבים שכל תיקי ההוצאה לפועל שלהם אוחדו, אבל בשל מצבם הכלכלי פורעים את החוב במנות קטנות מאוד. אחרי שנה של ניסיון בתחום, הוצע לה לקחת על עצמה את ההתמודדות עם דרי הרחוב שלהם תיקי הוצאה לפועל. "כבוד הרשם יניב דיין אמר לי, 'תראי, יש אוכלוסייה מאוד קשה, של דרי רחוב, אנחנו לא יודעים איך לטפל בה'. אמרתי, טוב, זה אתגר, נשמע לי משהו מעניין".

"צריך להבין – אדם שהיה שנים ברחוב איבד אמון במערכת", מציג אלבז את הקושי של חסרי בית, רבים מהם מתמודדים עם תחלואה כפולה או משולשת (מתמודדי נפש ומכורים). צור מסבירה את הקושי של חסרי הבית באולם בית המשפט: "לא מעניין אותם אם זה בית משפט או רווחה, אלו הרשויות, השלטון. כולם רואים אותם כ'תעודת זהות', כ'מספר', והם מרגישים סופר בעייתיים, כמו חשוד מידי שאף אחד לא רוצה להתעסק איתו".

לדברי אלבז, "יצא לי להיות בדיון של הוצאה לפועל, עם כמה אנשים. זו תחושה שונה לחלוטין כשמגיעים לרשמת כמו חן. זה לא כמו בנאדם רגיל שנאשם ומגיע לבית משפט. חן מספקת צד של אמון מהמערכת, ומסתכלת בעיניים טובות. רואה בו בנאדם, ואז המחווה שלה מאפשרת שיקום".

"כל אדם יכול להגיע לרחוב"

לפני שנכנסה לתפקיד, הכרותה של לוי עם דרי רחוב הייתה מצומצמת. "במושב בו גדלתי יש ערבות הדדית, כשמישהו זקוק למשהו המשפחות עוזרות. כשהייתי רואה חסרי בית בת"א, ברמזור, חשבתי שהם מסכנים, ולא ידעתי מה גרם להם להגיע לרחוב. חשתי צער שיש אדם שאין לו בית, רחמים על אנשים כאלה, כמו כולם".

אחרי עשרות רבות של תיקים, שבהם הגיעו אליה באופן ממוקד חסרי בית בניסיון להסדיר את החובות שלהם, היא כבר במקום אחר. "למדתי לא לפחד מדרי רחוב, אפשר לדבר איתם. הרבה פעמים יוצא לי לפגוש דרי רחוב שמתקשרים איתי ברחוב, הם מבקשים ממני משהו כמו קולה וסיגריות, תוך כדי הליכה לחנות, אני כבר מכירה אותם".

בגין אילו סוגיות דרי רחוב מגיעים להוצאה לפועל?
"הכול. יש להם תיקים מכל הסוגים. למשל פינוי מושכר, אנשים שפעם היה להם בית ופינו אותם. יש חייבים שבעקבות טלטלה משפחתית, כמו גירושים, אין להם יכולת לפרנס את הבית. אין להם יכולת לכלכל גם את דמי המזונות וגם בית בנפרד.

"בסוף, טלטלה של אדם מביאה אותו לחובות מכל מיני סוגים. בדרך כלל רואים אירוע מסוים שבו זה מתחיל, ואז זה מצטבר, ויש לרוב יותר מתיק אחד לחייב כזה".

יש משהו שמחבר בין המקרים?
"כן. קודם כל ברוב המקרים רואים חוסר עורף משפחתי. אבל גם כשיש משפחה יש קושי להחזיק אותם בבית – למשל, מישהו שהידרדר לסמים והוא מזיק לכל יתר בני הבית. לפעמים גם אם המשפחה מאוד רוצה, הם לא מצליחים. אנשים מבית חרדי או ערבי שיצאו לרחוב נפלטו מהבתים כשלא התאימה להם המנטליות, לדוגמה בני הקהילה הלהט"בית. יש הרבה סיבות שגורמת לאדם להגיע לרחוב".

את חושבת שכל אדם יכול להגיע לרחוב?
"כל אדם. בייחוד אם אין לך עורף משפחתי חזק, ומי יודע, עכשיו כל הלומי הקרב. זה סיפור קשה. מאוד קשה".

הייתי מצפה שבית המשפט תמיד יתחשב בנסיבות החיים של מי שהחיים גלגלו אותו לרחוב גם בלי שיש רשמת מיוחדת.
"לא. מי שחייב כסף צריך לשלם אותו. זה נכון שיש מצוקה ויש אוכלוסיות קצה, יש איזושהי אוריינטציה, אבל בסוף יש פה חייב כסף. גם אצלי נקודת המוצא שהם חייבים את הכסף, ההבדל הוא שבאולם שלי אתה תמצא פתרונות".

מבחינתך את חלק מתהליך השיקום?
לוי: "חד משמעית כן. מטרת העל שלנו היא גבייה, אבל אני חושבת שגבייה צריכה להיות נכונה. כלומר, צריך תמיד למצוא את ההליך הכי פחות פוגעני לאדם שיוביל לגבייה. אנחנו צריכים להביא את הכסף לזוכה, אבל אם אפשר להתאים את זה ליכולות של אותו בן אדם, צריך לעשות את זה".

"האדם רוצה להרגיש הוא משלם את החוב, לקבל אחריות"

כחלק מהתהליך הטיפולי-משפטי לוקחת על עצמה לוי גם את גיוס המוטיבציות של האנשים חסרי הבית המגיעים לאולם בית המשפט שאותו היא מנהלת. היא מנסה בכלים שעומדים לרשותה לגרום להם למחויבות פנימית לתשלום החובות.

איך מגייסים דר רחוב?
"קודם אני מבקשת, תספר לי, איך הגעת לזה? זו השאלה הראשונה באולם. כמו שאני שומעת את הסיפור, גם האנשים שחייבים להם את הכסף שומעים, מהמקור".

זה משפיע על הנושים ברמה של 'אני משחרר'?
"יש כאלה שמשחררים. יש כאלה שאומרים 'אני מבין את הסיפור עכשיו, ולכן לא אתנגד להפחתה של חוב'. הסיפור משפיע. יש המון קשיים בעולם, ובדרך כלל מדובר בסיפורים עם רקע מאוד קשה".

למה לא לפטור את חסר הבית מכל החוב?
"קודם כל, כי זה לא עוזר לחייב. לדעתי, לפטור אותו פוגע הרבה פעמים בשיקום. הבנאדם רוצה להרגיש שהוא שילם את החוב, גם אם הוא לא באמת משלם אותו במלואו, הוא רוצה להרגיש חלק. אני חושבת שדווקא בתוך הפרויקט הזה הם לומדים לקבל אחריות על החובות, להכיר בזה שהמערכת לא נגדם, להכיר בזה שהם משלמים את החוב, ולא אדם אחר או שפותרים אותו".

גם עו"ס צור, האוחזת בעמדה נוקשה פחות ביחס לחוב של חסרי בית למוסדות פיננסיים, מאמינה שביטול חוב לא צריך להיות ברירת מחדל. "יש מקרים שבהם אפשר ממש למחוק את החוב, להגיע להפטר, זה קורה. אני מאמינה באיזון, לא חושבת שאוטומטית צריך למחוק חוב לכולם, צריך להפעיל שיקול דעת. בגלל זה טוב שהמקרה מגיע לבית המשפט".

איך מתמודדים עם החשש שמפעילים עליך מניפולציות?
לוי: "באופן טבעי כרשמים, יש לנו את המסננת הזאת. אנחנו חיים את העולם הזה, רוכשים ניסיון חיים וניסיון מקצועי. אני יכולה להגיד שבתחילת הדרך נורות האזהרה פחות עבדו אצלי, החמלה עבדה יותר. ככל שאתה בתפקיד הזה יותר, ככה אתה מזהה יותר מהר מהנתונים בתיק ומהחקירה מתי מדובר בחייב שיש לו ולא רוצה לתת, ומתי מדובר בחייב שאין לו וצריך למצוא לו מתווה".

"דווקא בעולם של דרי הרחוב אני פחות מרגישה את המניפולציות. לא כי אין לגמרי, אלא כי הם באים אליי בשלב בו הם רוצים מאוד לשקם את החיים. הם יוצאים לעבוד, הם בטיפול, וכל הזמן מדברים איתם על שיקום. אצלם אני עושה את המדרגות בצורה הפוכה, בהתחלה יותר ואחרי זה פחות. כשהם בהוסטל הם משלמים מעט כסף כל חודש ומקבלים את כל השירותים. אם יצאו לדירת בוגרים, ואחריה לדירה עצמאית לגמרי, הם לא יוכלו לשלם את הסכום הגבוה. אתה יודע להתאים את המדרגות יותר נכון כשאתה מכיר אותם".

"כשמעקלים את השכר לא שווה לצאת לעבוד"

ניכר שהסיפורים שלוי שומעת נשארים איתה, ובייחוד אלו שלא הצליחה להביא לפתרון או הקלה בהם. לוי מספרת על חסרת בית צעירה עם תיק של 11 אלף ש"ח שתפח בגלל הריביות. תוך כדי הדיון לוי הבינה שאותה אישה משתמשת בגופה כדי לא לחיות ברחוב. "היא סיפרה שהיא עוברת מבית לבית אצל חברים, אין לה בית קבוע", מספרת לוי, "אני מבינה תוך כדי שזה בעצם גברים שנותנים לה לישון בבית, והיא מספקת להם דברים אחרים".

"הבעיה הייתה שכל פעם שהיא מצליחה טיפה להרים את הראש, טיפה ללכת לעבוד, מעקלים לה את השכר. לא שווה לצאת לעבוד ככה. זה משהו שחייבים אומרים הרבה פעמים באולם, 'לא שווה לי לצאת לעבוד, יש לי עיקול שכר'".

כשאותה אישה החלה לספר את הסיפור שלה באולם בית המשפט, ואמרה שאביה אנס אותה, אמה שהייתה באולם החלה לצעוק שהיא שקרנית, לוי הוציאה אותה מהאולם. "בדרך כלל כשהורים באים זה כדי לעזור כלכלית לילד שלהם, אבל זה לא היה המצב", היא נזכרת, "כשהאמא יצאה אמרתי לה, 'אני מאמינה לך, ילד לא ישקר בדבר כזה, ואני מצטערת שעברת את זה'".

לוי רואה עצמה חלק מתהליך הריפוי והטיפול בחסרי הבית, וגם מתוקף תפקידה כרשמת, לאזן בין הכספים המגיעים לנושים ובין חוסר היכולת של החייבים, בממוקד חסרי הבית, לוי שמה לעצמה מטרה להביא את החייבים למצב חדש.  

"יש משהו בזה שהיא שילמה", אומרת לוי על אותה חסרת בית שתיארה התעללות שעברה. "התשלום הזה יוצר אחריות, הוא יוצר את השיקום הכלכלי. הוא גורם לחסר הבית להבין שהוא בעצמו פתר את הבעיה, ולא אנחנו פתרנו לו את הבעיה".

הלם קרב: "הסיפור שלא הצלחתי לפתור"

כשחושבים על חסרי בית בישראל לא חושבים לרוב על הלומי קרב, אבל הרשמת לוי יודעת שנפש שקרועה מאימי המלחמה עלולה להביא אנשים גם למצבי קצה. "זה אחד הסיפורים הכי קשים שלי", היא מספרת בכאב, "סיפור שלא הצלחתי לפתור".

גבר בן שלושים ושש, חסר בית, הגיע לאולם בית המשפט שלה עם אביו. מחזה לא שכיח, ובתחילה היא לא הבינה שהוא דר רחוב. "הוא אמנם כתב את זה בבקשה, אבל אני לא מצליחה להבין, כי אני שואלת אותו, איפה אתה? איפה אתה מתגורר? והוא אומר לי, אני מתגורר אצל חברים שלי. אז אני אומרת לו, זאת אומרת, אתה גר עם חבר, יש לך שותף? אז הוא אומר לי, לא שותף, אני מתגורר עם חברים שלי".

לקח ללוי כמה דקות להבין. היא רואה שהאבא ניסה לומר משהו, וכשהיא נתנה לו את זכות הדיבור אמר: "הוא ישן ליד חברים שלו בבית קברות, שם הוא ישן". ואז היא הבינה. "הוא רצה לצאת מהארץ, הוא לא מסוגל לחיות פה, אין לו אוויר לנשימה. אבל הנושים התנגדו, כי יש לו חובות".

אותו חסר בית, הלום קרב, הראה ללוי תמונה שלו. "שלוש שנים לפני כן היה לו עסק, הוא היה אדם רגיל. המצב הנפשי שלו התדרדר בעקבות טלטלה שהוא עבר במצב המשפחתי,  יחד עם הזיכרונות מהצבא".

לוי מתייסרת על אותו בחור, שלא רצה הסדר או מתווה. "הוא לא רצה ללכת למצות זכויות מביטוח לאומי. זה אדם שלא לקח כלום, את סלי המזון ודברים שהביאו לו הוא נתן לאבא שלו, שגם היה במצב קשה. ובסוף שניהם לא אוכלים. האוכל מתייבש כי אף אחד לא רוצה לאכול לשני את האוכל".

"אני לא יכולה לטפל במכור"

הכלים שעומדים לרשותה של רשמת המתמודדת עם חובות של חסרי בית הם מוגבלים. לוי משתדלת להפנות את החייבים לעמותות השונות, אבל לא תמיד עצתה מתקבלת, ובוודאי שלא מייתרת את החוב. "אני יכולה להסביר לו מה הוא צריך לעשות, לאיזה גורמי הרווחה לגשת, לקבל סיוע בשכר דירה, סלי מזון, עמותות. אבל אני לא יכולה להגיד לו 'אתה צריך לקבל טיפול רפואי, אתה הולך לטיפול רפואי, זה חלק מהחובה שלך', אני יכולה להציע לו שבמצב שבו הוא נמצא, אולי כדאי שיפנה לגורם רפואי".

את לא יכולה לחייב איזשהו תהליך שיקום?
"בדרך כלל באים אליי עם סיוע משפטי (שירות שמקבלים מהמדינה י.פ) אחרי שכבר קיבלו מיטה באחד מההוסטלים והם מטופלים נפשית. אני בעצם הנקודה האחרונה, עוזרת לאדם לפתור את הדבר האחרון שמכביד עליו.

"יש לו את בסיס הפירמידה, שזה מיטה לישון במקום כלשהו, אוכל מדי יום ואוזן קשבת. כשהגיע אליי מישהו שעדיין לא טיפל בהתמכרות שלו לסמים אמרתי לו, 'יש לך חצי שנה, תטפל קודם כל בהתמכרות, אחרי זה תחזור אליי'. הכרתי לו תוכנית, אבל אני לא יכולה לטפל בו כשהוא מכור. הוא יחזור לסמים, לרחוב, לאותן התנהגויות, והוא גם לא יעמוד בהסדר".

אבל רבים מחסרי הבית מכורים. מה הכלים שיש לך כרשמת לסייע להם?
"בשלב ראשון לבטל ולעכב הליכים מסוימים. הכי נפוץ זה ביטול עיכוב שכר וביטול עיכוב חשבונות. יכול להיות שהוא כבר רוצה לעבוד כשוטף כלים באיזו מסעדה, והוא לא הולך כדי שלא יתפסו לו את השכר".

מה עוד?
"הפחתת ריביות. כלומר להחזיר את גובה החוב כמעט למה שהיה במקור. ויש הסדר, הפטר, שזה ממש חיתוך, גם בקרנות החוב. בדרך כלל צריך את הסכמת הגובים לדבר הזה, והרבה פעמים מותירים את ההחלטה לשיקול דעתי".

יש כלים שחסרים?
"בהליכי חדלות פירעון יש לי את התוכנית להכשרה כלכלית. זו תוכנית מצוינת שמלמדת איך מתמודדים עם הכנסות והוצאות, כך שההוצאות שלך לא גבוהות מהכנסות. אם היה לי את זה בפרויקט הקהילתי זה היה חלום".

"המודעות עולה. מקווה שרק תלך ותעלה"

'מגרש ביתי' מפעילה פרויקטים שמטרתם לתת לחסרי הבית מרחבים שבהם האנושיות שלהם באה לידי ביטוי: במקהלה, במגרש הכדורגל, בקבוצות חברתיות. אלבז וצור מבינים משהו על הדינמיקה הפתלתלה של שיקום, המורכבת מהרבה עמודי תמך אנושיים וסיוע מערכתי. אחרי שנים של התנכרות, יחס שולי במקרה הטוב והפניית עורף, נראה שסוף סוף המערכות מתחילות להבין שחסרות בית אינה בחירה אוטונומית, אלא מצרף עצום של סיפורי חיים. מבנה חברתי וכלכלי ומערכת בירוקרטית שעד כה לא סייעה לאנשים האלו להחלץ ממצבם.

"יש אנשים טובים בתוך המערכות האלו שנראות מסואבות ומנותקות", אומר אלבז, "הוצאה לפועל נתפסת כשם נרדף לאנשים שבאים לעקל לך את הבית, אבל ברגע שיש שיתופי פעולה, אפשר לעשות שינויים מרחיקי לכת. צריך למצוא את האנשים הנכונים. מי היה מאמין, כשאתה מסתכל על אנשים כבני אדם, זה פשוט עובד. מאפשר ליצור אמון מחדש במערכת ומאפשר שיקום".

"אני בטוחה שלא כיף להיות אדם שקוף", אומרת לוי. "המודעות עולה אצל הרבה מאוד גורמים, אני מקווה מאוד שרק תעלה ותעלה, שנוכל לשלב את חסרי הבית במרקם החיים הנורמטיבי, ולהציל כמה שיותר אנשים".