בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק למעלה מ-273 אלף שקלים בגין שעות נוספות לטובת איש מכירות ושיווק בינלאומי שעבד בחברת אס. טי. אינטרנשיונל. פסק הדין מחדד כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל גם על עובד שעבודתו כוללת עצמאות מקצועית רחבה.

העובד הועסק בחברה, העוסקת ביבוא, יצוא ושיווק סיטונאי של מוצרי אופטיקה ועדשות, מ-2014 ועד 2020 בתחום המכירות והשיווק הבינלאומי, והיה אחראי על פעילותה בדרום אמריקה.

עיקר המחלוקת בתיק הייתה השאלה אם חל על העובד חוק שעות עבודה ומנוחה, המגדיר בין היתר את הזכאות לתגמול בגין ביצוע שעות נוספות. סעיף 30 בחוק קובע כי הוא אינו חל על עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, וכן על עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.

הנהלת החברה טענה כי תפקידו של העובד היה בכיר וכי במסגרת תפקידו היה מעורב בהחלטות עסקיות ואף בגיוסו ובניהולו של עובד בדרום אמריקה. לשיטתה, מידת העצמאות והאמון המיוחדת שניתנה לו הוציאה את העסקתו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה.

בפסק הדין הבהיר השופט כאמל אבו קאעוד כי עצמאות מקצועית ואמון אישי הנובעים ממומחיותו של עובד אינם שקולים בהכרח ל"מידה מיוחדת של אמון אישי", המחריגה מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה. "אחרת, כל עובד בעל מומחיות ייחודית או האחראי לבדו על תחום מקצועי מסויים היה מוצא מתחולת החוק", הבהיר, והוסיף: "החריג דורש מידה מיוחדת של עצמאות ניהולית, בכירות וסמכות, מעבר לאחריות המקצועית הרגילה".

השופט הדגיש כי אמנם העובד, כדובר הספרדית המרכזי בחברה, קבע בעצמו חלק ניכר מפגישותיו, נסע לכנסים מקצועיים בחו"ל, העלה יוזמות עסקיות ואף הייתה לו שליטה מסוימת על שעות עבודתו, אך לדבריו, הדבר נעשה רק לאחר קבלת אישור ממנהלו. ההחלטה לגייס עובד שיעבוד תחתיו בחו"ל התקבלה רק בכפוף לאישור מוקדם של מנכ"ל החברה. נוסף על כך, הוא לא החזיק בכרטיס אשראי של החברה, אלא קיבל כרטיס של אחד המנהלים, לאחר אישור, לצורך הזמנת כרטיסי טיסה או בתי מלון.

השופט אף ציין כי בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים צוין במפורש שזכויותיו הסוציאליות של העובד יהיו בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, דבר המהווה אינדיקציה לאופן שבו ראו הצדדים את מתכונת ההעסקה בזמן אמת.

באשר לשכרו של העובד, שעמד על 22 אלף שקלים בחודש, נוסף על עמלות ורכב, ציין השופט כי מדובר בשכר שאינו נמוך ויש בו סממן מסוים לבכירות, אך הוא אינו יכול לעמוד לבדו כאשר יתר מאפייני התפקיד אינם מלמדים על מעמד ניהולי בכיר או על מידה מיוחדת של אמון אישי.

"מכלול הדברים מלמד אפוא כי התובע היה עובד מקצועי ומנוסה, בעל אחריות משמעותית וחופש פעולה מסויים בתחום המכירות בדרום אמריקה, ואף מילא תפקיד מרכזי בפעילות הנתבעת באזור זה", כתב השופט. "עם זאת, לא הוכח כי היה חלק מן השדרה הניהולית הבכירה, כי הייתה לו סמכות עצמאית לקבוע את מדיניות החברה, כי החזיק בסמכות כלכלית נרחבת או כי הוענק לו חופש פעולה ניהולי מן הסוג שאליו מכוון החריג שבסעיף 30".

החברה ידעה שהעובד נדרש לעבוד בשעות הערב, אך לא שילמה לו על שעות נוספות

בשלב הבא בחן בית הדין את היקף השעות הנוספות שביצע העובד. רישומי הנוכחות הראו, בין היתר, 239.85 שעות נוספות החל מינואר 2017. עם זאת, בית הדין קבע כי הרישומים לא שיקפו את מלוא העבודה שביצע העובד מביתו ובשעות הערב, שנדרשה בין היתר בשל פערי השעות מול לקוחות בדרום אמריקה. בקביעתו התבסס בית הדין, בין היתר, על התכתבויות מקצועיות שנשלחו בשעות הערב והלילה, לעיתים אחרי 22:00, אשר חיזקו את המסקנה שהעובד ביצע עבודה ממשית מחוץ לשעות העבודה הרגילות.

בית הדין דחה את טענת החברה שלפיה העובד לא קיבל אישור מראש ובכתב לביצוע שעות נוספות, כפי שנדרש בהסכם העבודה. הוא ציין כי מהראיות עולה שהחברה הייתה מודעת לכך שעבודתו מול דרום אמריקה מחייבת עבודה בשעות הערב, ואף שילמה לו רכיב ייעודי בסך 500 שקלים בחודש בשל עבודה מהבית. בית הדין קבע כי רכיב זה מהווה חלק משכר הבסיס של העובד. "לא ניתן, בנסיבות אלה, להסתמך על הדרישה החוזית לקבלת אישור כתוב כדי לשלול בדיעבד גמול בגין עבודה שהנתבעת ידעה כי מבוצעת כחלק מתפקידו", קבע השופט.

מאחר שהוכח כי העובד עבד בשעות נוספות, אך לא ניתן היה לקבוע את היקפן המדויק בשל היעדר רישום מלא, עבר הנטל לחברה להוכיח כי הוא לא עבד בשעות שבמחלוקת. בית הדין קבע כי החברה לא עמדה בנטל, ופסק לטובת העובד תשלום לפי 41 שעות נוספות בחודש, בשיעור של 125% משכר הבסיס – ההיקף שהתובע עצמו דרש בכתב התביעה.

מלבד 273,381 שקלים שנפסקו לטובת העובד בגין שעות עבודה נוספות, נפסקו לטובתו עוד 7,253 שקלים בגין פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה והפרשים בהפקדות לפיצויי פיטורים. רכיבים נוספים שתבע העובד, שתביעתו עמדה תחילה על למעלה מ-874 אלף שקלים, נדחו. לפיכך, נמנע בית הדין מלפסוק לטובתו הוצאות משפט.

בית הדין אף מצא לנכון לציין כי לא התרשם שהחברה פעלה מתוך כוונה לקפח את העובד או לשלול ממנו ביודעין זכויות המגיעות לו, וכי יחסי העבודה התנהלו ככלל באופן הגון. עוד ציין כי סברתה של החברה שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העובד הייתה בתום לב. העובד יוצג בהליך על ידי עורכי הדין ליאת פייגל ומאור שלום.