דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

חושניות כדרך התנגדות

אני רק
אני רק רוצה לגעת לך בשׂפתים.
אני לֹא רוצה לשׁמֹע דווחים על המצב או על המצב שׁל המצב, על ה-מ-צב!
כי אני. רוצה.
לגעת לך בשׂפתים.
לֹא ספורי גבורה מלבנון, לֹא על החמאס, לֹא על התיקרות
גבינות, נמאס, הלחם האחיד.
אני רוצה רק
לגעת לך בשׂפתים. לֹא לדבר אתך  יום יום, גם זה נכנס בסוף
לתחשיבים על כסף, על אינכסף עד אינסוף כסף. על הבנק על מה קורה בבנק
אל תשׁלח לי אס אם אס שׁל בנק.
אני לֹא רוצה לחשֹׁב עכשׁו על מחלות, על כאבי רעב. רעב. רעב.

לֹא.
לֹא על קופות הגמל השדודות, לֹא על רפואה פרטית, זקפת ההון ובעליו, לֹא
בבקשׁה, אל תדבר איתי על המצב, רצ"ב ההודעה עם עֹתק למנהל מחלק תפעול
שׂפתיך – הרי את השפה אני רוצה, את המלים הלֹא נאמרות אני רוצה
לך לגעת, בשׂפתים.

***

הרבה פעמים כשחושבים על מאבק לתיקונו של עוול עולה בראש תמונה מייסרת של הפגנות, מאמצים מתמשכים, ישיבות לתוך הלילה, מעצרים, עיסוק בירוקרטי, סחבת משפטית ושאר מרעין בישין. ואכן הערמת קשיים בלתי סבירים על זכותם של האזרחים להתנגד להפעלת הכוח של הממסד היא אסטרטגיה שלטונית פופולרית עם קבלות מוכחות.

אנשים שמובילים מאבקים נתקלים לעיתים בשאלה המתריסה מדוע אינם יכולים פשוט לחיות כמו כולם, או לקחת את המצב בצורה יותר מאוזנת, סטואית או שאר מילים שמטרתן להקטין את ההפרעה לסדר ואת חוסר הנוחות שנגרמת כתוצאה ממנה. היכולת לשאול שאלות כגון אלה שמורה למי שאינם סובלים על בשרם את העוולות הפוליטיות. חיים פרטיים נטולי אג'נדות הם נחלתם הבלעדית של מי שאינו סובל בעצמו מנחת זרועה של מערכת נצלנית.

ומה לעשות אם עוולות היומיום מתדפקות על דלתך כל הזמן? אם החדשות הן לא בחירת קריאה אלא פרטי החיים. אפשר להקדיש את הייאוש לעשייה פוליטית וציבורית, כזו שפעמים רבות האכזבה מהפכפכות התהליך ומיעוט ההישגים דוחקת לקיפאון והסתגרות. ואפשר גם להתנגד בעומקי הדברים. אפשר להתנגד מלהצהיר על העוול ולפרוט אותו לפרטיו. כולם יודעים שיש אי צדק בעולם, אבל להצמיד אותו לתהליכים יומיומיים שמתחפשים ל"טבעיים", כמו הצטמקותן של קרנות הפנסיה, או המחזוריות ה"טבעית" של מלחמות ו"מבצעים" – זה לקרוא לילד בשמו ולשזוף אותו בשמש הציבור. ואל מול הערימה ההולכת ומתגבהת של כאבים מציעה בן יאיר את החושניות כזירת מאבק. את היכולת להיות מודעת, לקרוא לדברים בשמם ולהכיר בעומק עיוותם, ועדיין להיות נאמנים ליצר החיים הרוחש מתחת לדברים. השפה שמצביעה, מתייגת ומגדירה גדרות היא גם השפה שמנשקת את אמיתות החיים המדממות לכדי החלמה ואינטימיות. היא גם השפה שמאפשרת חיבור, שמאפשרת קיום אותנטי, שמאפשרת למצוא את המילים שעדיין לא קיימות אבל ינבעו מעצמן בעזרת החיבור והקשר – בעזרת נשיקה.

שִיר צַו הַמעצר
זהו שיר צו הַמעצר
אם לא תשימו לב, זמנכם יהיה קצר, מִנשוא,
אם לא תּהיו עירניים יבוא שוטר, יבוא שוטר כּמו שור זועם
דוהר מול בּדדוֹם. זהו שיר הַבּד אדום
אם לא תּברח, יקח, רק זמן קצר לפני שיתפּסו אותך
ואל תּאמר שלא אמרנו שלא הייתה פה אזהרה על פּשעך
רק תּנסה להתנגד. לְמה? זו לא המטרה לדעת
שלב בּבקשה את הידיים מאחורי גּבּך
זה שיר אותן ידיים שבּיקשו לשיר מכּלוב זהב
אז אל תאמר שלא הזהרנו, שלא היו כּאן תּמרורים עם פּסדום
זה הפזמון על פּס אדום
עכשיו בּבקשה תשתוק, אין צורך לדבר
עדיף שתהיה בשקט, שקט. תיעַלם
תהיה קטן. תהיה כמו אין

סיגל בן יאיר. צילום: צביה פרידמן
סיגל בן יאיר. צילום: צביה פרידמן

מה הוא רגע הולדת השירים?
"את השיר "אני רק" כתבתי על חתיכת נייר בערב של "רעב" עם ערן צלגוב, אילן בר דוד ואפרת ירדאי בסטודיו נמלה בחיפה. זה היה שילוב של ההתרגשות מהשירה שהוקראה שם וזה שלפני ישב מישהו שהכרתי אבל אף פעם לא דיברתי איתו פנים מול פנים והוא עשה לי שלום מבויש כזה והסתובב, ואז כתבתי את השיר.

"את שיר צו המעצר כתבתי אחרי שבא אלי שוטר הביתה לעצור אותי בגלל חובות של הגרוש שלי ולא רצה להקשיב לי. היה אצלי חבר טוב שהוא זמר (בלי לומר שמות…) שממש ברח מהבית והתחבא בחדר המדרגות כשראינו שניידת מגיעה כדי להימנע מהבלגן."

איזה דברים קרו במפגש בין השירים לקוראותים?
"תמר קפסוטו הלחינה את "אני רק" ושמעתי את זה פעם ראשונה בשידור חי ברדיו משדרות."

איזו משוררותים השפיעו עלייך מבחינת כתיבה על נושאים חברתיים-כלכליים?
"המשוררים ברטולד ברכט וולדימיר מאיאקובסקי השאירו עלי רושם גדול."
____________________________________

סיגל בן יאיר פרסמה שני ספרי שירה, "לא מעודן" 2011 בהוצאת הליקון, "אין עדות" 2014 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. השיר "אני רק" פורסם במעיין 12, "צו המעצר" פורסם במוסף תרבות וספרות.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!