טלי בראל טורקניץ הייתה אחת הכוכבות של הכדוריד הישראלי. היא עלתה לבוגרות כבר בגיל 13 וחצי, זכתה בתארים בישראל, יצאה לקריירה מקצוענית בשוודיה וזכתה בתואר מרכזת העונה. אך לצד הנסיקה המטאורית, היא סבלה משלוש פציעות קשות של קרע ברצועה הצולבת, שהובילו בסופו של דבר לסיום הקריירה שלה בגיל 27 בלבד.

כיום, כפיזיותרפיסטית בקבוצת הכדורסל של מכבי עירוני רמת גן, היא מתרגמת את הטראומה האישית לריפוי, למניעת פציעות ולרגישות ייחודית בחדר ההלבשה. "כל מה שאני עושה עכשיו זה לפתח ספורטאים ולמנוע את הפציעה הבאה", היא אומרת בריאיון ל'דבר'.

בראל טורקניץ הצטרפה בשנה שעברה לצוות המקצועי של קבוצת הגברים של מכבי עירוני רמת גן כפיזיותרפיסטית, במסגרת הסטאז' שלה. היא הרשימה את הצוות המקצועי, והשנה הפכה לפיזיותרפיסטית של המועדון. בקריירה החדשה שלה היא מביאה לשחקני מכבי רמת גן את ניסיונה כספורטאית שהקריירה שלה נקטעה בעקבות פציעות קשות.

הפציעה הראשונה היא שגרמה לבראל טורקניץ להתעניין בעולם הרפואה ובתחום רפואת הספורט, בניסיון להבין מדוע נפצעה וכיצד תוכל למנוע פציעות דומות אצל אחרים. "ניסיתי להבין למה זה קרה דווקא לי. מה עשיתי לא בסדר, ואיך אני יכולה לתקן את זה עבור אנשים אחרים, או לפחות לנסות למנוע", היא מספרת. אלא שבמהלך לימודיה נאלצה להתמודד עם שני קרעים נוספים ברצועה הצולבת. "אחרי זה, תוך כדי התואר, לצערי קרעתי כבר בפעם השנייה והשלישית. ואז הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".

"זה עולם אחר לגמרי. כולם מכירים אותך ויודעים מה זה כדוריד"

בראל טורקניץ בת ה-28 התאהבה לראשונה בענף בחוג בכיתה ב', בבית הספר הס בפתח תקווה. "היו חוגים בכדורגל ובכדורסל, אבל בחרתי דווקא בכדוריד. היה לי שיעור ניסיון ומשהו במשחק עצמו, בקצב שלו, מאוד הרשים אותי, וזה ג'וק שנתפס".

הכישרון שלה בלט מהרגע הראשון, והיא הפכה לשחקנית הצעירה ביותר אי פעם בליגת העל, כאשר ערכה את הופעת הבכורה שלה במדי מכבי פתח תקווה בגיל 13 וחצי. בגיל 14 הפכה לשחקנית הצעירה ביותר במדי הנבחרת הבוגרת של ישראל. "זה היה מרגש, אבל זה גם היה מאוד קשה בגיל צעיר כל כך", היא נזכרת.

ב-2019, במהלך משחק הנבחרת מול פינלנד, בראל טורקניץ הרשימה את עוזר מאמן נבחרת פינלנד, שהציע לה להצטרף לקבוצה שאימן בליגה השוודית השנייה, דרוט הלמסטד. אחרי שהרשימה במדיה, היא עברה לקבוצת הייד גטבורג מהליגה הבכירה. "בשוודיה יש שמונה ליגות לנשים. להתקבל לקבוצה בליגה השנייה היה דבר לא פשוט", היא מספרת.

ענף הכדוריד בשוודיה מקצועי יותר מאשר בישראל וזוכה לחשיפה גדולה יותר בתקשורת ולקהל צופים רחב יותר במשחקים. "זה עולם אחר לגמרי. כולם מכירים אותך ויודעים מה זה כדוריד. כדוריד משודר 24/7 וזוכה לסיקור רחב בתקשורת. כמות השחקניות בשוודיה גדולה יותר מבישראל משמעותית".

נבחרת הנשים של שוודיה היא חלק מהצמרת העולמית בענף. היא הגיעה לשיאה עם שתי הופעות רצופות במשחקים על מדליית הארד האולימפית, בטוקיו 2020 ובפריז 2024, ומעפילה לרוב לשלבים המתקדמים באליפויות העולם ואירופה. בראל טורקניץ מספרת שגם המעטפת המקצועית רחבה יותר: "הייתה לנו מאמנת לכל עמדה, מאמנת שוערים, מאמן פיתוח יכולות גופניות. המעטפת הייתה הרבה יותר גדולה והאולם בו שיחקנו היה ארנה ענקית".

המעבר לשוודיה היה גם צעד משמעותי במערכת היחסים של בראל טורקניץ עם בן זוגה, שחקן נבחרת ישראל רם טורקניץ. השניים שיחקו קודם לכן במכבי ראשון לציון והיו בזוגיות במשך ארבעה חודשים בלבד כשהחליטו לעבור לגור יחד במדינה זרה. "לא באמת הכרנו אחד את השני עד הסוף, ואז להחליט לעבור לגור ביחד במדינה זרה. זאת הייתה קצת קפיצה למים", היא מספרת. לדבריה, ההתחלה הייתה קשה, אך בהמשך הם נשענו זה על זה, הן בכדוריד והן בחייהם האישיים.

במהלך העונה התפרצה מגפת הקורונה, הליגה בשוודיה נסגרה והשניים חזרו לישראל. בראל טורקניץ מספרת שבתחילת המגפה התנהלו החיים בשוודיה כמעט כרגיל, גם כשמדינות אחרות כבר נכנסו לסגר. לדבריה, בשוודיה לא הבינו בתחילה את גודל האירוע, אף שאנשים מבוגרים רבים מתו מהמחלה. כשהחלו הסגרים, קיבלו השניים שיחת טלפון מהארץ שבה התבקשו לחזור לישראל. "אמרו לנו לחזור לארץ, כי יש פה משהו גדול יותר מהכדוריד".

"אני זוכרת שניסיתי ללכת אחרי הפציעה, ופתאום הברך ברחה לי"

בראל טורקניץ הצטרפה באמצע העונה למכבי ארזים רמת גן. בסיומה עברה לבנות הרצליה, שאותה הובילה לאליפות, ובסיום העונה נבחרה להרכב העונה של הליגה. דווקא אחרי העונה המוצלחת החל רצף הפציעות הקשות שלה.

הפציעה הראשונה התרחשה במהלך משחק אימון בין הרצליה לנבחרת: "הייתי אמורה לשחק מחצית בכל קבוצה. נפצעתי במדי הרצליה. פשוט ניתרתי, זרקתי מעל מישהי שהיא הכי גבוהה בליגה, אפילו ראיתי את עצמי מבקיעה את השער, אבל פשוט מישהי עברה לידי, ולא רציתי לנחות על הרגליים, אז נחתתי על רגל אחת, והברך ברחה".

בראל טורקניץ קרעה את הרצועה הצולבת בברך שמאל בגיל 24, והתמודדה לראשונה עם פציעה שסימנה את תחילת סיומה של הקריירה שלה: "בהתחלה יש בעיקר חוסר הבנה של הסיטואציה. הבנו ישר שקרה משהו שלא קרה לפני. אני זוכרת שניסיתי ללכת אחרי הפציעה, ופתאום הברך ברחה לי. זו תחושה מאוד לא נעימה. עשיתי MRI, אמרו לי שקרעתי את הצולבת, אבל אני לא הבנתי מה זה אומר. לא היו לי בעיות בברכיים לפני וכולם ריחמו עליי. רק כאשר עשיתי את הניתוח ויצאתי ממנו, הבנתי מה זה. תחושות לא פשוטות, כאבים מאוד קשים שלא חוויתי בעבר".

חלק משמעותי מהקושי בשיקום הארוך היה העובדה שבמשך אותה שנה היא כבר לא הייתה שחקנית כדוריד פעילה: "את נהיית לא רלוונטית בשנייה. למשך שנה את לא שחקנית כדוריד יותר. וזו הסיטואציה הכי מבאסת שיש. את רואה את המשחקים מהצד, ובמקביל היה לי מאוד קשה שבנות ביקשו ממני כל מיני דברים: להביא נייר, מגבת או מים. זה לא התפקיד שלי, ולפני שנייה שיחקתי איתן בקבוצה. ובמקביל לבוא כל יום לשיקום, להתמודד עם כאבים ולהילחם בכאבים כדי להצליח יותר ביום אחר, זה היה חתיכת מסע, אבל המסע הזה השתלם".

העבודה הקשה השתלמה עם עונת שיא

למרות התחלה מהוססת, לאחר שהחלימה מהפציעה חזרה בראל טורקניץ טובה יותר מאי פעם, הובילה את בנות הרצליה לאליפות נוספת ואף נבחרה למרכזת העונה בליגה.

"בהתחלה נשענתי יותר על הרגל הבריאה. הרגשתי שאני לא מאה אחוז הגנתית וגם התקפית. ראיתי שיש לי הטלות ספציפיות, שאני כבר לא כל כך יכולה. לאט לאט צברתי ביטחון, והרגשתי שאני יכולה לסמוך על הרגל הפצועה, ופשוט התחלתי לשחק בלי פחד".

"כשאנשים אומרים שעבודה קשה משתלמת, זה היה אחד לאחד מה שהרגשתי", היא נזכרת בתחושות לאחר הזכייה באליפות. "הפיזיותרפיסטים שלי ראו אותי, הם היו כל כך גאים בי, ומבחינתי יש להם חלק מהזכייה הזאת. זה היה מרגש יותר מכל אליפות או גביע, או משהו אחר לפני, כי עבדתי יום-יום בשביל להשיג את זה".

בעונה שלאחר מכן פגשה ישראל את פינלנד במוקדמות אליפות העולם. הפעם המשחק מול פינלנד הביא איתו בשורה מרה, כאשר בראל טורקניץ קרעה את הרצועה הצולבת בברך ימין.

"הברך נשאה בעומס במשך שנה וחצי, עד שהיא פשוט קרסה. מישהי דחפה אותי, אפילו לא חזק. קרעתי את הצולבת באותו רגע. הפעם הראשונה הייתה מאוד אגרסיבית, והפעם זה היה מאוד עדין. אנשים לא הבינו למה אני בוכה, אבל אני בפנים ידעתי שקרעתי את הצולבת. זה היה רגע מאוד קשה, כי כולם ראו שאני עוד הולכת, אבל יש משהו בפנים שיודע, ולצערי זו הייתה סטירת לחי לא קטנה".

היא הצליחה לחזור גם מהפציעה השנייה, אך לתקופה קצרה בלבד. כאשר קרעה בעונה שעברה את הרצועה הצולבת בפעם השלישית, היא הבינה שהגוף שלה אומר לה לעצור ולהתחיל לחשוב על שינוי כיוון בקריירה הספורטיבית שלה.

בראל טורקניץ נאלצה לפרוש מהענף שאהבה כל כך, אך האהבה לספורט והניסיון שצברה לאורך הדרך הלא פשוטה שעברה הובילו אותה להתמסר בתשוקה חדשה לתחום השיקום והפיזיותרפיה.

מציאת בית במכבי עירוני רמת גן

במסגרת הסטאז' שלה הגיעה למכבי עירוני רמת גן. כבר מתחילת ההתמחות הרגישה שמצאה בית חדש. "נהניתי מהרגע הראשון, והדברים שם התחברו מאוד מהר", היא מספרת. לדבריה, ולדי ירמשין, הפיזיותרפיסט הקודם של הקבוצה, תמך בה ועודד אותה להחליף אותו בתפקיד.

אף שנהנתה מהעבודה במועדון, היא עדיין התלבטה אם להשתלב בתחום הטיפול בכדוריד, הענף שבו גדלה ושבו כבר הכירו אותה, או להמשיך בכדורסל. לבסוף בחרה בכדורסל. "בכדוריד החיים שלי היו יותר קלים. אבל בסוף בחרתי דווקא ללכת לכדורסל, כי אני לא רוצה שיעשו לי חיים קלים או שיכירו אותי, ואני מרוצה מההחלטה כל רגע".

בראל טורקניץ מספרת על ההנאה מהעבודה עם הצוות והשחקנים ועל שיתוף הפעולה איתם. "יש לנו צוות מעולה ואלו ספורטאים ברמה גבוהה מאוד. כיף כל יום להגיע ולייצר איזשהו פרלמנט של שיחות של ספורטאים". היא נהנית גם מהנכונות של השחקנים לתחזק את גופם ולהבין את דרישותיה, במטרה לשפר את יכולותיהם ולמנוע את הפציעה הבאה.

כשעה וחצי לפני ששחקני מכבי עירוני רמת גן עולים על פרקט הכדורסל לאימון היומי, לוח הזמנים בחדר הטיפולים של המועדון כבר מתוכנן לפרטי פרטים.

"אני ממש כותבת להם לו"ז של מי שרוצה להיכנס כל עשר דקות, ואז השחקנים בעצם בוחרים את הלו"ז שלהם. הם בוחרים במידה והם צריכים איזשהו עיסוי לשריר, טיפול, טייפינג או חבישת קרסול כזו או אחרת. ואז לקראת סוף החימום, לפני האימון, אני יוצאת החוצה ואני עובדת עם השחקנים להתחמם לקראת האימון עצמו, דברים ספציפיים שהם צריכים".

במסגרת עבודתה היא מטפלת גם בשיקום השחקנים הפצועים של הקבוצה. בימים אלה היא מלווה את תהליך השיקום של חואקין שוכמן, שמתמודד עם פציעה לא פשוטה בברך. לדבריה, הוא מקבל טיפול מיוחד הכולל זריקות ועבודת שיקום יומיומית איתה, שבמסגרתה הם מבצעים תרגילים המותאמים לצורכי הברך שלו. "כרגע הוא במצב טוב והוא בדרך לחזרה למגרשים".

במקביל לעבודתה ברמת גן, בראל טורקניץ עובדת בוורטקס ספורט סנטר בפתח תקווה ומתמחה בעבודה עם ספורטאים מענפי הכדוריד והכדורסל. עבודתה מתמקדת בפיתוח ספורטאים ובמניעת פציעות, באמצעות מבדקי מעבדה הכוללים מבחני כוח וניתור.

"המטרה היא לפתח ספורטאים ולמנוע פציעות. זה אומר, אנחנו עובדים לפי מבדקי המעבדה. אנחנו לוקחים את הספורטאי, בודקים לו מבחני כוח, מבחני ניתור. ורואים בעצם אסימטריה, מחפשים אסימטריה בין שרירים, בין הרגליים. אופנים כאלה, ובעצם משפרים את הספורטאים לפי סיכון הפציעה. אם יש לו אסימטריה בשריר כזה, אז אנחנו מחזקים את השריר הזה ספציפית".

הניסיון האישי שהפך לכלי טיפולי

ההשתלבות של בראל טורקניץ כאישה בצוות המקצועי, בחדר הלבשה גברי, הוא לא דבר מובן מאליו בספורט הגברים הישראלי "יש מלא רגעים מאוד מצחיקים", בראל משתפת. "היו כל מיני מקרים מצחיקים, שמדברים על דברים, ואז פתאום הם נזכרים שאני גם שם. אבל בסופו של דבר הם מקבלים אותי בצורה מדהימה. ובאמת, הם כל כך איכותיים, לא משנה אם אני אישה או לא, הם פשוט אנשים טובים".

הניסיון שלה כספורטאית בינלאומית, זוכת תארים וכמי שנשמה את אווירת חדרי ההלבשה מגיל צעיר, שחוותה פציעות קשות במהלך הקריירה, וכאישה מאפשרות לה להביא פרספקטיבה אחרת: "בתחום הטיפול אני מצליחה להביא חשיבה קצת אחרת. בעולם שכולו מלא גברים בחשיבה גברית, אז דווקא אני יכולה להכיל את כל הפן הפסיכולוגי של פציעה, או פן פסיכולוגי של שחקן שלא משחק הרגע. אני יודעת להקשיב ויודעת לתרום מה שאני יכולה לתרום, גם כספורטאית וגם כאישה".

"אני יכולה להגיד שהיתרון שלי, זה שאני מרגישה שאני יכולה לעזור לשחקנים מהצד הנשי שלי יותר. אני יכולה להגיד שהרבה מהשחקנים חווים איזושהי פציעה, וכנראה זו פציעה שאני כבר עברתי. אז אני יכולה להבין איך הם מרגישים באותו רגע. אני מסבירה להם איך לפעול כדי שזה לא יקרה בפעם הבאה".