בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, דחה בשבוע שעבר עתירות שהוגשו נגד החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל, שלפיה מי שמלאו לו 80 שנה לא יוכל לשמש עוד כחבר צוות שחיטה מטעם הרבנות, בארץ ובחו"ל. העתירות הוגשו לראשונה לאחר שבשנת 2024 החליטה ועדת שחיטת חו"ל של הרבנות להגביל את גיל השוחטים בחו"ל ל-80.
בדיון שהתקיים בנובמבר הסכימה מועצת הרבנות לאמץ מנגנון לבדיקה פרטנית של אנשי צוותי השחיטה, כדי לבחון את התאמתם להמשך התפקיד. בהמשך פרסם הרב הראשי לישראל, המשמש גם נשיא מועצת הרבנות, פסק הלכה שקבע כי אין לאפשר לראש צוות שחיטה שגילו מעל 80 להמשיך בתפקידו.
בפסק ההלכה נקבע כי מטעמים הלכתיים ומקצועיים, ובהסתמך על עמדות הרבנים הראשיים הקודמים ומקורות הלכתיים נוספים, לא ניתן לעמוד מאחורי כשרותה של תוצרת בשר שנשחטה תחת אחריותו. עוד נקבע כי מי שהגיע לגיל זה לא יוכל לשמש גם בתפקיד אחר בצוות שחיטה. בעקבות זאת החליטה המועצה שלא ליצור חריגים למגבלת הגיל, הן לשוחטים בארץ והן לשוחטים בחו"ל.
העותרים טענו כי ההחלטה מפלה אותם מחמת גילם ופוגעת באופן קשה בזכויותיהם לחופש העיסוק, לקניין, לכבוד ולשוויון. לטענתם, ההחלטה התקבלה ללא בחינה פרטנית של כישוריו הגופניים והמקצועיים של כל שוחט ומבלי שנערך להם שימוע. הרבנות הראשית טענה מצדה כי עבודת השחיטה דורשת מאמץ פיזי ומנטלי רב, וכי הגבלת הגיל נגזרת משיקולים מקצועיים והלכתיים מובהקים במסגרת סמכותה כרגולטור המפקח על הכשרות.
השופט אלכס שטיין, שאת פסק דינו אישרו גם השופטים חאלד כבוב ויחיאל כשר, קבע כי דין העתירות להידחות. בפסק הדין הדגיש כי לרבנות הראשית מסור שיקול דעת מקצועי-הלכתי רחב מאוד בנושאי כשרות המזון, וכי אין עילה להתערבות שיפוטית בהחלטה. השופט שטיין פסק כי מגבלת הגיל אינה פוגעת בעקרון השוויון ואינה מהווה אפליה אסורה, משום שהבדלי גיל מהווים שוני רלוונטי בכל הנוגע לכשירות לעסוק בשחיטה, בהתחשב באופי התפקיד.
כמו כן נקבע כי ההגבלה מהווה פגיעה מצומצמת בלבד, המגבילה באופן צר ונקודתי את מימוש העיסוק, ולכן אינה עולה כדי פגיעה חוקתית בחופש העיסוק. בסיום פסק הדין החליטו השופטים, לפנים משורת הדין, שלא להטיל הוצאות משפט על העותרים, תוך הבעת הערכה לפועלם הרב בגילם המתקדם ואיחולי בריאות ואריכות ימים.