ממשלת ישראל הגדילה את הוצאותיה, במספרים מוחלטים וכאחוז מכלל ההוצאות, בשלושת תחומי ההוצאה החברתית – בריאות, חינוך ורווחה, אך למרות זאת, רמות העוני ואי השוויון בישראל נותרו בין הגבוהות בעולם המפותח, כך על פי דוח "תמונת מצב המדינה 2017" של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל שפורסם היום (ראשון).
מנתוני הדוח, הסוקר מגמות כלכליות-חברתיות בישראל, עולה כי ההוצאה החברתית -המורכבת מההוצאה הממשלתית על תחומי החינוך, הבריאות והרווחה יחד – עמדה בשנת 2015 על כ-192 מיליארד שקלים. חלקה של ההוצאה החברתית מתוך סך ההוצאות הממשלתיות, הוא הגבוה מאז תחילת המאה. ההוצאה הכוללת על רווחה הייתה ב-2015 כ-94 מיליארד שקלים, שהם כ-21% מסך ההוצאה הממשלתית כולה וכמחצית מסך ההוצאה החברתית.
ההוצאה הכוללת על רווחה מתחלקת לשני אופני פעולה מרכזיים: תכניות ביטחון סוציאלי – בעיקר דרך קצבאות – ושירותי רווחה חברתית, הכוללים שירותים כגון טיפול מוסדי לאנשים עם מוגבלות ומערך שירותי רווחה בקהילה, המיועד לילדים או לקשישים. בחינת שיעור ההוצאה על שני רכיבים אלו מהתמ"ג, מגלה מגמת יציבות בשנים האחרונות, וב-2015 עמד שיעור ההוצאה על כ-9%. על פי הדוח, התקציב המוקדש לתכניות ביטחון סוציאלי גבוה בהרבה מזה של הרווחה החברתית – יותר מ-80% אחוז מסך ההוצאה על רווחה הוקדשו לתכניות ביטחון סוציאלי.
ההבדל בין שני אופני הפעולה מתבטא גם במגמות הרב שנתיות של התקציב. בעוד שההוצאה על ביטחון סוציאלי רשמה גידול, ההוצאה על השירותים החברתיים נותרה ללא שינוי. בשנת 2005 נרשמה עלייה בהוצאה לביטחון סוציאלי, זאת אחרי הקיצוצים הנרחבים בקצבאות בשנים 2004-2003 במסגרת "התכנית להבראת כלכלת ישראל" שהנהיג שר האוצר דאז, וראש הממשלה כיום, בנימין נתניהו. את עלייה זו בהוצאה על ביטחון סוציאלי, מייחס הדוח לשינויים דמוגרפיים ומהרחבת ההוצאה על אוכלוסיות יעד ספציפיות – במיוחד קשישים ואנשים עם מוגבלות. ההוצאה על שירותים חברתיים, לעומת זאת, ירדה מעט ונותרה נמוכה. עם זאת, יש לציין כי על אף העלייה בהוצאה, רמת הקצבאות לא חזרה למצבה לפני הקיצוץ.
על פי הדוח, כ-90% מההוצאה על ביטחון סוציאלי היא בדמות קצבאות שמעניק המוסד לביטוח לאומי. חלק מהקצבאות הללו הן אוניברסליות, וחלקן מיועדות לבעלי הכנסה נמוכה. אין כמעט אדם שאינו זכאי לקצבאות, כאלו או אחרות, במהלך חייו.
תחום נוסף הנכלל בהוצאה על ביטחון סוציאלי הוא תשלומי מס הכנסה שלילי, הידוע גם כ"מענק עבודה", המונהג בישראל משנת 2007. המענק משולם לבעלי הכנסה נמוכה מעבודה, ובמיוחד לבעלי משפחות, והוא נועד לצמצם את העוני ולסייע כלכלית לבעלי הכנסות נמוכות בלי לפגוע בתמריץ של הזכאים לעבוד. בשנת 2014 עמד מספר הזכאים למענק העבודה על 275,500 ,ושיעור המיצוי הגיע ל-70%. ההוצאה על תחום זה גדלה עם השנים אך נותרה קטנה למדי, ועמדה בשנת 2015 על כ-1.3 מיליארד שקלים – 1.6% מסך ההוצאה על תחומי ביטחון סוציאלי. מס הכנסה שלילי הוא האופן בו בחרה בחרה המדינה להגדיל את ההוצאה על רווחה מבלי להגדיל את קצבאות הביטוח הלאומי.
העובדה שרבים יאבדו את ההטבות הסוציאליות באם יועסקו, הופכת את תכנית מענק העבודה ללא רלוונטית עבורם, כך שהם ממשיכים להסתמך על קצבאות נמוכות מהביטוח הלאומי. נתוני הדוח, מהם עולה כי חלקו של מענק העבודה בהוצאה הממשלתית עולה, אינם סימן טוב עבור אוכלוסיית היעד של תכנית זו.
