מאות בני משפחות שכולות, משפחות חטופים, שורדי שבי ושורדי טבח 7 באוקטובר השתתפו הערב (מוצ"ש) בטקס פתיחת תערוכת 'החלל שנשאר' במרכז פרס לשלום ולחדשנות ביפו., שמציגה חפצים אישיים של חללים ונרצחים בטבח. האירוע, שנערך במוצאי שמחת תורה בדיוק שלוש שנים לאחר החג שהפך לסמל של 7 באוקטובר, פתח את שבוע אירועי ה-7.10 של 'מועצת אוקטובר', התארגנות של משפחות שכולות שקוראות לוועדת חקירה למחדל שהוביל לטבח.

במהלך הנאום המרכזי חשפו משפחות "מועצת אוקטובר" חלק מהמידע שאספו בשבועות האחרונים במסגרת תחקיר עצמאי שכלל עשרות פגישות ומאות שעות של שיחות עם מי שהיו בחדרי קבלת ההחלטות, וכוללים אזהרות מגורמים שונים בתקופה שקדמה ל-7 באוקטובר. הדברים הוצגו על ידי המועצה כעדויות וכשאלות המחייבות בדיקה במסגרת ועדת חקירה ממלכתית. במועצה הודיעו כי יחשפו בהדרגה באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות מידע נוסף שנאסף בתחקיר ובהם מסמכים, עדויות ואירועים שלטענתם טרם הוצגו לציבור במלואם.

"שלוש שנים ואנחנו עדיין מחכים שיחודש החוזה בין המדינה לאזרחיה, חוזה המבוסס על אמת וביטחון, צדק וערכים" – אמרה עופרי ביבס לוי, אחותו של ירדן ביבס ודודתם של אריאל וכפיר ביבס ז"ל, ויוזמת התערוכה, "חוזה שאומר לאזרח: המדינה רואה אותך. המדינה מגינה עליך. ואם היא כשלה, היא גם מוכנה להביט בכישלון, לחקור אותו, לקחת אחריות וללמוד ממנו".

"שלוש שנים למחדל, אל מול אחראים שמסיטים מבט, אל מול השאלות שעדיין נותרו פתוחות, אנחנו נמשיך לזכור. נמשיך לשאול. נמשיך לדרוש תשובות. אנחנו נמשיך לדרוש אחריות. לא רק למה זה קרה, אלא איך אפשר לוודא שזה לא יקרה שוב. סליחה, שירי אריאל וכפיר. לפני שלוש שנים עכשיו בדיוק עוד הייתם בחיים, ולא הצליחו להציל אתכם. מתגעגעת אליכם כל רגע. לציבור אני פונה – אני מבקשת מכם להישיר מבט אל התמונות והסיפורים. תזכרו את המשפחות שלנו, תשמרו על שלכם. ב 27.10 תצביעו עבור הקמת ועדת חקירה ממלכתית".

שגיא דקל חן: "לראות ילד ג'ינג'י או לקרוא ספר אלו דברים שמעלים חרדה. אלה החיים של מי שנשאר בחיים"

שורד השבי שגיא דקל חן נשא דברים: "לא קל לי כאן. יש פה משפחות של אלה שניסו להציל אותי, יש פה משפחות שאני וכיתת הכוננות של ניר עוז ניסינו להציל. אז לא קל לי פה היום. עברתי למטה על חפצים חיים של אנשים מתים. זה מעלה לי טריגר.
בספרים כתוב שיש אלמנטים שעלולים לעורר מצוקה. דיבור בערבית, אזעקות, רעשים.
אבל יש גם דברים פשוטים יותר כמו חושך, רעב או כאב. אפילו בליווי רופא.

"לאחרונה הבנתי שיש דברים שקשורים לאסון שלא דמיינתי כמה מורכב לפגוש שוב. כמו לבנות סוכה. זה לא סתם עצב, זה ממש מכניס לחרדה. או לראות ילד ג'ינג'י או לקרוא ספר. זה לא דברים שמעלים עצב אלא ממש מעלה חרדה. זה גם לא משהו שאפשר להתחמק ממנו כי זה היום יום שלנו. לאה שבת צדקה כשכתבה: כל מטוס שטס בשמיים, כל כוכב שמאיר בעיניים מזכיר לי אותך. לפעמים אני יוזם מפגשים קטנים עם הטריגרים האלה, כמו היום. מעט מעט ולאט לאט. בינתיים זה לא עוזר. אבל אלה החיים של מי שנשאר בחיים".

רעות רכט אדרי, אמו של עידו אדרי ז"ל: "אסור יותר להתווכח על זכותנו לדעת את האמת"

רעות רכט אדרי, אמו של עידו אדרי ז"ל: "שלוש שנים אחרי ה-7.10 אנחנו יודעים דבר אחד בוודאות: אפשר להתווכח על האחריות. אפשר להתווכח על הפרשנות. אפשר להתווכח על הפוליטיקה. אבל אסור יותר להתווכח על זכותנו לדעת את האמת".

שרון אשל, אמה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל: "אני מבקשת אמת. חקירה עצמאית ובלתי תלויה שתבדוק איך קרה שהבנות שהיו העיניים של המדינה ראו את הסכנה, והמדינה לא הגיעה אליהן. ומי שהיה אחראי צריך לקחת אחריות".

עמית עידן, אחיו של הצלם רועי עידן ז"ל: "בסך הכול אנחנו מחכים לדבר הברור מאליו: תגידו טעינו, ותסיימו את הפרק שלכם בתולדות עם ישראל. תנו לנו להתחיל לאסוף את השברים ולבנות חיים מההתחלה"

שלמה שרף, סבה של מאי נעים ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה: "שלוש שנים עברו, ואני עדיין שואל את עצמי איך הגענו לרגע הנורא הזה? מה אנחנו כחברה, כמדינה, חייבים ללמוד ממנו? לבדוק את הכשלים, להפיק לקחים ולבנות עתיד טוב יותר לילדינו, לנכדינו ולנינים שיגיעו"

התערוכה מספרת את סיפורם של נרצחי וחללי 7 באוקטובר דרך החפצים שהשאירו אחריהם, לא רק את רגע מותם אלא בעיקר את החיים שהיו להם קודם. לצד החפצים האישיים מוצגים מיצבים אמנותיים שנוצרו במיוחד לתערוכה, בהם 44 כוכבי קרמיקה לזכר הילדים שנרצחו, "סרנדת הסטיקרים" המשלבת את משפטי ההנצחה בקולות המשפחות, והכורסה המקורית של איציק אלגרט ז"ל מניר עוז.

באירוע השתתפו גם נפתלי בנט, גדי אייזנקוט, בני גנץ, יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד ועוד עשרות חברי כנסת ואישי ציבור.