לענבר נמרא נמאס לשתוק, אז היא החליטה לדבר. "אני מבינה שהכסף שלי טוב פה אפילו שאני ציונית, אז לכי ל***", היא אמרה לברמנית בפאב Cyprus Avenue באירלנד כשראתה את המדבקה שהודבקה על הקופה ובה כתוב "ציונים אינם מוזמנים לכאן". עד אותו לילה, נמרא (41), שהיגרה לפני שנתיים וחצי לאירלנד עם זוגתה הדס בר, לא נתקלה בבעיות מיוחדות בשל היותן יהודיות וישראליות. אך באותו רגע, משהו נשבר בה: "מהרגע שראיתי את המדבקה עד ששילמתי עבור הדרינק עברו כמה דקות. בדקות האלה ניסיתי להבין מה לעשות – להסתובב וללכת, להגיב, איך להגיב, ואז זה פשוט יצא ממני. הרגשתי שאני לא יכולה לשתוק".
לאחר התקרית, נמרא ובת זוגה המשיכו לרקוד, עד שלפתע ניגש אליהן המאבטח: "ניסינו להתגבר על ההלם ולרקוד, שלא יהרסו לנו את הערב. אחרי איזה עשר דקות הגיע מאבטח שביקש ממני בשקט לבוא איתו 'לדבר למטה'. הבנתי שזורקים אותנו".
פחדתן שזה אולי קשור למשהו אחר?
"לא. היה לי ברור שמסלקים אותנו. הוא אמר שהם לא מוכנים שיעליבו את הצוות והבהיר ש'הלילה שלכן הסתיים'. התנצלתי שקיללתי אבל גם אמרתי שיש להם שלטים אנטישמיים על הקופות, אבל לא היה לו מושג על מה אני מדברת. בשלב הזה כבר התחלתי לבכות".
נמרא מצטערת על האופן שבו נהגה בברמנית אבל גם לה לפעמים "עולה הסעיף", כפי שהיא אומרת. "הרגשתי שזה כמו השלט 'אין כניסה ליהודים ולכלבים'. לפני 7 באוקטובר לא הגדרתי את עצמי ציונית. אפילו צחקתי על אנשים שאמרו שאנטי-ציונות היא אנטישמיות. אבל עכשיו ממש רואים את זה".
נמרא עונדת עגיל מגן דוד על האוזן מעל לקעקוע ענק וצבעוני של ורד. "אני עם העגיל הזה עלי כל הזמן, אנחנו תמיד מדברות בעברית, ועד המקרה בפאב בחיים לא נתקלתי פה באנטישמים", היא מספרת. "על חלונות הפאב הזה תלויים דגלי פלסטין, וזה גם בדרך כלל לא מפריע לי כי גם אני בעד שחרור פלסטין, רק לא על חשבון היהודים. דגלי פלסטין זה לא נגדי אישית, המדבקה כן. כמו שאני יכולה להיות ציונית וזה (באופן כללי) בסדר כל עוד זה לא בא על חשבון אחרים, גם פלסטינים יכולים להרגיש רגשות לאומיים כל עוד זה לא בא על חשבוני".
עם זאת, זהותה הקווירית של נמרא, לצד הזהות היהודית והציונית, עומדות כעת למבחן: "עברנו לפה בגלל ממשלת הטבח", היא מסבירה. "בחרנו את אירלנד כי מדברים פה אנגלית, וגם כי רוב הזמן האנשים פה 'צ׳יל' לגמרי ולא מתערבים אחד לשני בחיים. אנחנו גרות בכפר באמצע שומקום, יודעים שאנחנו קוויריות ויהודיות ולאף אחד לא אכפת. אנחנו מגדירות את זה הגירה ועדיין לא מתחרטות".
גם תמונת הפרופיל של נמרא בפייסבוק אינה מסתירה את זהותה – צילום של שלט גדול מאחת ההפגנות בתל אביב שבהן השתתפה לפני שעברה לאירלנד. על השלט כתוב באנגלית, "אנחנו לא הממשלה שלנו".
פייסבוק הוא גם המקום שבו חשפה את התקרית. הפוסט שהעלתה מסתיים כך: "הם לא יודעים מה זאת ציונות. לא הציונות שלי לפחות…מדינת לאום לעם היהודי, ליברלית ולא מבצעת פשעי מלחמה). ובכל זאת מרגיש לי הרבה פחות בטוח פה עכשיו. וברור לי שאם יכלו לכתוב שאין כניסה ליהודים, היו כותבים את זה. אני עדיין נסערת.
"האנשים האלה לא ערים לדקויות, בלשון המעטה. האירים הם 'שונאי ישראל' כי הם מזדהים עם הפלסטינים. מבחינתם הפלסטינים הם כמו האירים, וישראל היא כמו אנגליה".
למה זה ככה לדעתך?
"אנטישמיות. יש פה המון פליטים אוקראינים, ועדיין לא ראיתי בשום מקום שנאה לרוסים. אפילו לא קרוב לזה".
חשבתן לתבוע את הפאב?
"כתבתי למועדון אונליין, נראה אם יענו לי. כתבתי שבבקשה להבא שיכתבו בתיאור של המסיבה שאין כניסה לציונים, וככה אדע לא לתת את כספי לאנטישמים. לדעתי לא יענו. מקסימום יחזירו לנו את עלות הכרטיס".
אם היית יכולה לדבר עם אירי בעל דעות כאלו, מה היית אומרת לו?
"שההגדרה של ציונות היא הזכות של העם היהודי למדינת לאום. זהו. אני בעד פתרון של שתי מדינות. וכשהם שרים פה ' From the River to the Sea', נראה לי שהם לא מבינים שהכוונה היא השמדה של היהודים שבתווך".
מה הם לא מבינים על ישראל?
"נראה לי את העובדה שיש ליברלים בישראל, שיש המון אזרחים במדינה שלא מסכימים עם הממשלה, שאנחנו חושבים כמוהם, כמו האירים, רק עדיין חושבים שזכותו של העם שלנו למדינה בלי כיבוש וכן הלאה. לכולם בעולם יש דעה נחרצת על הסכסוך הספציפי הזה, ולא מעניין אותם מה קורה עם אינספור סכסוכים ו'טיהורים אתניים' אחרים שקורים בעולם. ואין עוד מקרה כזה של מדינה שמתייחסים לכל הפרטים בה כמקשה אחת, שחושבים שכולם אותו דבר".
פאב Cyprus Avenue לא הגיב לבקשה לתגובה.