ניסיון מגה-פיגוע הטרור בטיסת פליי דובאי הוא אירוע גדול בהרבה מעולם התעופה – וצריך להטריד את כולנו. התקרית מזכירה עד כמה מדינת ישראל מאוימת ואינה יכולה להרשות לעצמה להסתמך בעיניים עצומות על מערכות, צוותים וגורמים זרים כשמדובר בתשתיות אסטרטגיות ובביטחון אזרחיה בתחומים שונים, ובהם גם התחום הימי.
ישראל היא מדינת אי ולפיכך, הזירה הימית היא מרכזית לביטחונה. עם זאת שאלות קשות שנוגעות לפיקוח עולות גם ממנה.
"סוס טרויאני"
בכתבה ב-TheMarker של יפעת ראובן שפורסמה ביום שני, גורמי מקצוע מזהירים כי חלק מתהליך כניסתן של אוניות לישראל מתבסס על דיווחים והצהרות של רב החובל והגורמים שמפעילים את האונייה, וכי קיימים פערים באימות המידע ובבדיקות הרקע של אנשי צוות.
אותם גורמים אף מזהירים כי אונייה יכולה, בתרחיש קיצון, להפוך ל"סוס טרויאני" – פלטפורמה להברחת גורמים עוינים, לשיגור כטב"מים או לפעילות חבלנית אחרת.
אם אלה החששות כאשר מדובר באוניות זרות שפוקדות את נמלי ישראל, אי אפשר להתעלם מהשאלה הגדולה הרבה יותר שנמצאת עכשיו על שולחן הממשלה: מי ישלוט בעתיד חברת הספנות צים?
צים אינה עוד חברה מסחרית. היא חלק מהיכולת של מדינת ישראל לשמור על רציפות תפקודית, על אספקת סחורות ועל עצמאות ימית גם בשעת חירום. במדינת אי, שתלויה בנתיבי הים שלה, השליטה בחברת ספנות ישראלית גדולה היא סוגייה אסטרטגית וביטחונית, לא רק כלכלית.
מי שמציע להעביר שליטה בנכס כזה לידיים זרות, ובוודאי לידיים שיש בהן זיקה למדינות כמו קטאר, חייב להסביר לציבור הישראלי כיצד תישמר השליטה בעת משבר, מי יאייש את האוניות, מי יקבל החלטות תפעוליות, ומה יקרה ביום שבו האינטרסים המסחריים או המדיניים של הבעלים לא יחפפו עם האינטרס הישראלי.
אסור להתייחס לעסקת צים כאל עסקה פיננסית בלבד. לאחר אזהרות אנשי המקצוע, המסקנה צריכה להיות חד-משמעית: ישראל צריכה יותר שליטה על התשתיות האסטרטגיות שלה, לא פחות.
אנחנו אומרים את זה כבר זמן רב: צים היא עורק חיים של מדינת ישראל. אסור לחכות לאירוע ביטחוני נוסף כדי להבין את המשמעות.
ממשלת ישראל צריכה להפסיק למשוך זמן, לקבל החלטה ברורה ולוודא שצים נשארת חברה ישראלית בעלת יכולת ימית משמעותית ועצמאית.
אחרי מה שכמעט קרה עם פליי דובאי, איש כבר לא יוכל לומר שלא היו תמרורי אזהרה.
אורן כספי הוא יו"ר ועד עובדי צים.