הקשת איתי שני מצטיין בשבירת מחסומים בענף: הוא הקשת הישראלי הראשון שהתחרה במשחקים אולימפיים בטוקיו 2020, ובחודש שעבר עשה היסטוריה נוספת: מדליית הארד שבה זכה באליפות העולם לבוגרים שהתקיימה בספטמבר 2026 בדקוטה הדרומית בארה"ב, היא מדליה ראשונה אי פעם לקשת ישראלי באליפות העולם לבוגרים בענף קשתות השדה (Field).

אליפות העולם הייתה הפעם הראשונה ששני התחרה באופן רשמי בתחרויות שדה. הוא מצא את עצמו מתחרה על מדליית הארד מול רועי דרור, כך שנבחרת ישראל הבטיחה לעצמה מדליה באליפות בכל מקרה. קשתות ירי שדה הוא ענף בקשתות שבו המתחרים נעים במסלול בשטח פתוח או מיוער ויורים לעבר מטרות פזורות במרחקים ובזוויות משתנים. זאת בניגוד לירי באולם או לירי חוץ שבו עומדים על קו ירי קבוע ויורים למטרות בטווחים קבועים. תחרות שדה אינה תחרות שנבחרת ישראל מתמחה בה אך היא חשובה לדירוג העולמי.

"קודם כל שמחתי שרועי ואני עלינו מהקצוות המנוגדים של החצי גמר", אומר שני ל'דבר'. "רועי הוא מתחרה מהטופ האירופי, ושמחתי להתחרות נגדו כי אני רוצה להתמודד מול קשתים חזקים. יצא לנו כל הזמן להיות ראש בראש בתחרויות בחו"ל".

התחרות על מדליית הארד לא הייתה קלה: ירד במהלכה גשם, והקשתים היו צריכים לעבור בין כול ארבע המטרות שבמסלול שבנויות באופן שונה זו מזו, ולירות שלושה חצים לעבר כול מטרה. המטרה הראשונה כללה ירי למרחק של 20 מטרים מפלטפורמה שמוקמה גבוה מעל השטח. המטרה השנייה הוצבה במרחק של 40 מטרים בין העצים בעומק היער.

המטרה השלישית כללה כמה מטרות מאוד קטנות (קוטר כל אחת 20 ס"מ) והירי אליהן היה ממרחק של 14 מטרים, גם כן מהפלטפורמה. המטרה הרביעית הוצבה על מנוף גבוה ובמרחק של  55 מטרים. שני ניצח לבסוף את בדו קרב מול דרור בתוצאה 56:60. שני הספורטאים, שרגילים להתחרות זה נגד זה בארץ, התחבקו בסיום התחרות.

"הצלחתי לשמור על ה'מיינדסט'"

"אני מרגיש שבמהלך הקרב הצלחתי לשמור על אותו 'מיינדסט' שליווה אותי לאורך כל התחרות: באתי ללמוד, ליהנות ולהתמקד במשימה שלי", אומר שני. "מאוד שמחתי שהצלחתי להביא את המדליה הראשונה של ישראל באליפות עולם לבוגרים, ובמיוחד בענף של ה'פילד'. זו תחושה מאוד טובה, והיה לי כיף לקבל אחרי זה את כל ההודעות, לראות כמה אנשים עקבו והיו במתח וממש ליוו אותנו כל הדרך".

בענף הקשתות יש שני מסלולים שדרכם ניתן להגיע למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028: המסלול הראשון הוא זכייה בכרטיס הישיר האישי או הקבוצתי במסגרת תחרויות שבהם מחולקים הכרטיסים; והמסלול השני הוא הדירוג העולמי.

הדירוג העולמי נקבע לפי הישגי הקשתים בתחרויות חוץ (Outdoor) בדומה לתחרות האולימפית. בתחרויות החוץ הקשתים יורים למטרה ממרחק של 70 מטרים; בתחרויות באולמות (בעונת החורף; ל.ב.) המתחרים יורים במטרות קטנות יותר ממרחק של 18 מטרים.

תחרויות השדה שונות לגמרי, מסביר שני: "ב'פילד' אין מגרש קבוע של התחרות. יש לנו מסלול בטבע, בדרך כלל בתוך יער. המטרות מוצבות בטווחים משתנים, וגם גודל המטרות משתנה. המסלול לא שטוח ויש בו שיפועים, המטרה יכולה להיות בזווית צדדית, בזווית כלפי מעלה או כלפי מטה; לאורך המסלול עוברים ממטרה למטרה. אופן הניקוד גם כן שונה בתחרויות השדה: בתחרויות אחרות כשפוגעים בעיגול הפנימי מקבלים עשר נקודות וב'פילד' רק שש נקודות".

"רצינו שילמדו אותנו מאפס"

שני, בן 28, נכנס לענף הקשתות בגיל 12. לאורך קריירת הספורט שלו הוא לא התחרה מעולם בתחרות שדה, עד שנה שעברה: "לאורך השנים בחרנו להתמקד במקצוע האולימפי, ולא לסטות יותר מדי. הפעם החלטנו כן ללכת על זה בתור נבחרת בשביל להגדיל את הסיכויים להיכנס למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס, כחלק מהדירוג העולמי".

כדי ללמוד את סגנון התחרות הייחודי יצאה הנבחרת לשני מחנות אימונים תחת מאמנים זרים בסלובקיה ובגרמניה: "בסלובקיה התאמנו תחת מאמן שאימן את אלופת משחקי העולם. רצינו שילמדו אותנו מאפס כי אף קשת מהנבחרת לא עשה זאת קודם לכן".

האימונים במחנה בסלובקיה הסתיימו בתחרות קטנה ובלתי רשמית בלוקסמבורג: "זאת הייתה תחרות באווירה שונה שכללה רק את שלב המוקדמות. האנשים שבנו את המסלול – זאת ממש התשוקה שלהם. אז הם עשו כל מיני דברים בשביל לעשות אותו אקסטרה מאתגר בשביל הקשתים. גם המתחרים לא היו קשתים אולימפיים אלא חבר'ה שפשוט אוהבים את תחרויות השדה".

מחנות האימונים והתחרויות בחו"ל עזרו לשני ולנבחרת להבין טוב יותר את החוקים החדשים ולהתאמן על סגנון הירי השונה שנדרש מקשתים באליפות העולם: "זה נתן לנו מושג טוב יותר לגבי מה זה תחרות 'פילד', איך זה לעשות יום שלם של מסלול, וגם על מה אנחנו צריכים לעבוד עוד לקראת אליפות העולם. ובמהלך אליפות העולם איך אתה מתרגל את המטרות השונות ואיך אתה מתאים את עצמך לסגנונות השונים הנדרשים ממך.

"באימונים קודם כן, התחלנו את היום במגרש שטוח ועבדנו קודם כל על הבסיס, על השיטה של אומדן המרחקים, ואז באופן ממוקד על הירי בשיפועים שונים. ממש בודדנו כל אלמנט ועבדנו עליו. לאחר מכן יצאנו לאיזשהו מסלול סמוך ביער, בדקנו את זה בשטח וראינו מה עובד, מה לא עובד ואיך אפשר לשפר. בתחרות אתה יורה למטרה את שלושת החיצים וזהו, מתקדמים הלאה. אם הלך טוב – יופי, אם לא הלך טוב, אין לך אפשרות לתקן. אתה צריך נורא מהר לנסות להבין ולהסיק מסקנות. אבל באימונים יכולנו לחזור על הדברים שאתגרו אותנו כמה פעמים, ובאמת ללמוד ולהשתפר".

"החלטתי לנסות משהו חדש שלא עשיתי בחיים"

שני הגיע עם ציפיות נמוכות לאליפות העולם שבה התחרו קשתים אולימפיים מהטובים בעולם. "מבין כל מי שהיה במחנות אימונים, הרגשתי שקלטתי את זה הכי לאט", הוא מעיד על עצמו. "רועי לעומת זאת קלט את זה מהר וסיים במקום שני בתחרות בלוקסמבורג. לא היו לי ציפיות גבוהות מהתחרות. רק רציתי לסיים במוקדמות בין 24 הראשונים ולהגיע לשלב הדו קרב".

בשלב המוקדמות, 32 הקשתים התחרו במשך יומיים, ירו שלושה חצים לעבר עשרים מטרות במיקומים שונים ובזוויות שונות, בנוסף לאתגרים אחרים שאותם לא הכירו מראש. שני סיים את המוקדמות במקום 19 ועמד במשימה הראשונה שהציב לעצמו בתחרות: "בשלב הזה אמרתי, 'אוקיי, אני לא יודע כמה רחוק אני יכול להתקדם פה'. אחרי הכול באתי אנדרדוג מול חבר'ה יותר מנוסים ממני. אז החלטתי פשוט לנסות משהו חדש שלא עשיתי בחיים, שהוא גם די מגניב: להשתמש כמה שיותר בידע שצברתי בשבועות האחרונים ולמקסם את הביצוע שלי".

בשלב הנוקאאוט, המתחרים נפגשו לדו קרב לפי הדירוג שלהם במוקדמות (מץ', Match). הם עברו בין שש מטרות משתנות מתוך עשרים וארבע מטרות שהיו כבר במוקדמות וירו שלושה חצים בכל מטרה. שני החל את שלב הדו קרב בניצחון 82:85 על פלורנט מולאט הצרפתי; בסיבוב השני גבר 91:93 על המדורג 11 בעולם מתאו בורסני האיטלקי; וברבע הגמר ניצח 88:90 את אלוף העולם שלוש פעמים, פטריק יוסטון הבריטי.

"ברגע שהתחילו ה'מצ'ים', משהו השתנה בהלך המחשבה שלי", נזכר שני. "כי ב'מצ'ים' אני טוב, מצ'ים אני מכיר, ויש לי את המנטליות בשביל זה. ניסיתי לחוש את המטרה ולהמשיך עם הטיפים והטריקים שלמדנו כדי לירות בסוגים שונים של שיפוע. לפתע הצלחתי לירות הרבה יותר טוב מכפי שיריתי במוקדמות. כל מטרה הייתה כמו פאזל שצריך לפענח אז החלטתי לגלות את זה ופשוט להתמקד במשימה שלי, במה שאני צריך לעשות".

בחצי הגמר התמודד שני עם האתגר הקשה ביותר – הקשת בריידי אליסון האמריקאי שנחשב אגדה בענף לאחר שצבר בקריירה שלו חמש מדליות אולימפיות ועשרים ושבע מדליות באליפויות עולם. אבל זה לא ריפה את ידיו, נהפוך הוא: "ממש התלהבתי להתחרות מולו, הוא אגדה בענף. עם זאת, הלחץ היה גדול – בנוסף לעובדה שחצי הגמר שודר בטלוויזיה, אליסון התחרה ב'מגרש הביתי' שלו, אישתו וילדיו הקטנים באו לעודד אותו וצעקו לאורך התחרות "'Go Daddy, you got it'".

בריידי ניצח בחצי הגמר 63:56 ושני התמודד על מדליית הארד מול דרור.

"מחזיק אצבעות שנוכל להתחרות"

ב-2020 שני היה הקשת הישראלי היחיד במדינה ברמה האולימפית. כיום הוא שמח לראות את העומק שנוצר בשנים האחרונות בנבחרות הבוגרות השונות ואת ההצלחה והעומק בגילים הצעירים בענף.

"יש לנו עומק לא רק בבוגרים, אלא גם בנוער", אומר הקשת. "ב'ריקרב' (הקשת בה מתחרים לאורך השנים באולימפיאדה; ל.ב.), יש לנו נבחרת שזכתה בשתי מדליות זהב באליפות אירופה באולמות: נבחרת הגברים ומיכאלה משה ורועי דרור שזכו במדליית הזהב בתחרות המיקס (זוגות מעורבים; ל.ב.). יש לנו עומק והישגי שיא גם בגילים הצעירים, ויש לנו נבחרות נשים בקשת ריקרב ובקשת 'קומפאונד' (הקשת שתיכנס לראשונה לאולימפיאדה בלוס אנג'לס 2028; ל.ב.). זה תמיד זה היה האתגר – להביא בנות לענף הזה. ענף הקשתות בארץ כיום נמצא במקום ממש טוב".

המטרה הסופית של שני והנבחרת היא להעפיל למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028, אך למרבה הצער מדובר כיום באתגר לא פשוט משום שכמעט כל תחרויות הקריטריון נערכות בטורקיה. מסיבות של אבטחה משלחות הספורט הישראליות לא יוצאות מאז תחילת המלחמה לתחרויות ספורט בטורקיה. שני מספר כי "פספסנו את אליפות אירופה שנערכה באנטליה, ובה חולקו כרטיסים ללוס אנג'לס.

"אנחנו גם לא בטוחים שנוכל לצאת לתחרות הבאה שתיערך בחודש מרץ הקרוב בטורקיה, ובה יחולקו הכרטיסים למשחקי אירופה שיתקיימו בקיץ הבא באיסטנבול. אני מחזיק אצבעות שנוכל להתחרות ולהשיג את הכרטיס אבל אם זה לא יקרה, אז התחרות הבאה הגדולה היא אליפות העולם בקולומביה בספטמבר הבא – שם יחולקו הכרטיסים האחרונים".