נפגשתי עם אופיר ליבשטיין, אז ראש מועצת שער הנגב, פעם אחת, כחצי שנה לפני שבעה באוקטובר 2023, במהלך סיור של משרד ראש הממשלה לקידום האגרוטק – פיתוח טכנולוגי לחקלאות בנגב המערבי. מבין כל המשתתפים בסיור, הוא היה מי שתפס את תשומת לבי במיוחד.

ליבשטיין לא ביקש תמיכה משום שהמועצה שלו מסכנה או זקוקה לרחמים, אלא מפני שלדבריו היא יודעת להכפיל ולשלש כל השקעה בה. הוא התריע על האיומים הביטחוניים באזור, אך באותה נשימה סיפר על תוכנית שקידם להקמת אזור תעשייה במעבר ארז, שיספק תעסוקה גם לתושבי עזה. מבחינתו, בלי עתיד כלכלי לאנשים הרגילים מעבר לגבול, לא יהיה שקט באזור.

בבוקר שבעה באוקטובר, אחת הידיעות הראשונות הייתה שראש מועצת שער הנגב יצא להגן על הקיבוץ שלו, כפר עזה, ונפל בקרב. מאותו רגע הרגשתי תחושת אובדן קטנה שלא עזבה אותי. מצד אחד, מדובר באדם שישבתי איתו סביב שולחן פעם אחת, לשעה-שעתיים. מצד שני, הרגשתי את החוסר באיש הזה, שהיה לו רצון וגם תוכניות לעתיד טוב יותר, אך גם היה מוכן לצאת ולסכן את חייו כדי להגן על ביתו ועל קהילתו.

יזם עסקי וחברתי שהפך למנהיג מקומי

ליבשטיין הספיק הרבה ב-50 שנותיו. בתחילת דרכו הוא היה יזם טכנולוגי והקים פלטפורמה למסחר מקוון, אך לצד עיסוקו בתחום שילב עשייה חברתית ענפה. ב-2007 מונה לחבר מועצה, ובתקופה זו יזם יחד עם אשתו ורד את פסטיבל התיירות "דרום אדום", שהצליח לתת לעוטף עזה קונוטציות נוספות מעבר לטילים ולאיום הביטחוני.

הוא היה פעיל גם בתחומי החינוך והקשר עם התפוצות. הוא כיהן כיו"ר תנועת הנוער העולמית הבונים דרור, ושם יזם את התוכניות "נטעים" לקשר בין ישראל לקהילות קטנות בתפוצות, "We Kibbutz" לקשר בין ישראל והתפוצות, "חמסה" לליווי חיילים בודדים ותוכנית מנהיגות הנוער "הללויה".

ליבשטיין נבחר לראשות מועצת שער הנגב ב-2018, והתמודד לקדנציה שנייה בבחירות שהיו אמורות להתקיים בסוף אוקטובר 2023. התקופה הזו לא הייתה שקטה כלל בעוטף. היו מבצעים שכללו ירי רקטות, וטרור בלוני התבערה נמשך בזמן שמרבית המדינה המשיכה בשגרת יומה. ליבשטיין דרש, יחד עם ראשי הרשויות באזור, שלא לאפשר לתקיפות מעזה להימשך, נאבק להגדלת המיגון ביישובים ודרש מהממשלה אסטרטגיה ארוכת טווח שתביא ליציבות, ולא רק שקט בין מבצע למבצע.

החזון: פיתוח אגרוטק, ופארק שיעסיק 10,000 עזתים

במהלך כהונתו פעל ליבשטיין לקידום התעשייה באזור. חממת SOUTHUP, שתומכת בסטארט-אפים ובפרט במיזמי אגרוטק, התפתחה בתמיכתו. במקביל הוביל, יחד עם ראש עיריית שדרות אלון דוידי, מהלך להסדרת המחלוקות על שטחים וארנונה סביב פארק התעשייה ספירים, שנמצא בשטח המועצה וצמוד לשדרות. המהלך נועד לאזן בין צורכי המועצה לבין המשך פיתוחה של שדרות, ולשים מאחור מחלוקות אזוריות מן העבר.

"במקום לריב על העוגה, אנחנו מעדיפים להגדיל אותה יחד", אמר ליבשטיין בכמה הזדמנויות בתקשורת, כשסיכם את התפיסה שעמדה מאחורי המהלך.

אותה תפיסה עמדה גם בבסיס חזון רחב יותר שקידם: פתרון מחלוקות באמצעות פיתוח כלכלי משותף. הביטוי המרכזי לכך היה התוכנית להקמת פארק התעשייה 'ארזים' במעבר ארז, בגבול הצפוני של רצועת עזה. הפארק תוכנן לקום בשיתוף פעולה בינלאומי, ולשלב הייטק, תעשייה מסורתית, שירותי רפואה ושינוע מטענים, ולספק תעסוקה לתושבי האזור וכן לכ-10,000 תושבים מעזה שיגיעו אליו מדי יום.

המחשבה מאחורי התוכנית היתה שרוב תושבי עזה הם אנשים שרוצים לחיות ולהתפרנס בכבוד, ושיצירת מקומות תעסוקה תוכל להביא בטווח הרחוק לשקט באזור. ליבשטיין רתם ליוזמה גם את ראש עיריית שדרות דוידי, וארגן ביקורים בעוטף של אנשי חקלאות, הייטק ותרבות מעזה.

"בדיעבד זה היה מהלך נאיבי. אבל לטווח הרחוק, זו האפשרות היחידה"

"בדיעבד, ברור שזה היה מהלך נאיבי", אומר ל'דבר' ח"כ אלון שוסטר (כחול לבן), חבר קיבוץ מפלסים, שהיה ראש המועצה לפני ליבשטיין ועבד לצדו במועצה במשך עשור. התוכנית להקמת פארק ארזים החלה בתקופתו של שוסטר כראש המועצה, וליבשטיין האיץ את קידומה.

לדברי שוסטר, לאחר מתקפת שבעה באוקטובר התברר כי אי אפשר לקדם תוכניות מהסוג הזה במציאות הנוכחית, כל עוד חמאס נמצא בשלטון. "אפשר לקרוא לזה ה'קונספציה'. סמכנו על מערכת הביטחון, חשבנו שאפשר לחיות ולגדל ילדים ונכדים ליד הר הגעש המתפרץ הזה". בין היתר, לאחר המתקפה התגלו עדויות לכך שעזתים שהגיעו לישראל לצורכי עבודה אספו מודיעין עבור חמאס.

עם זאת, שוסטר סבור כי עוד יגיע היום שבו הרעיונות שקידם ליבשטיין יהיו רלוונטיים. "אופיר לא היה פציפיסט, והוא נהרג עם נשק בידו, אך הוא הבין שצריך להכין את עצמנו לעידן אחר, שיבוא יום אחד. בטווח הארוך, הרעיונות מבית מדרשו הם האפשרות היחידה, לא יעזור כלום. אנחנו מבינים שאי אפשר להזיז שני מיליון תושבים, ויהיה צריך לקדם לאט-לאט דו-קיום, גם אם זה ייקח שנים".

לדברי שוסטר, "היום הישראלים כועסים, מפחדים, מתוסכלים וחרדים, ויש להם את כל הסיבות לכך. אבל יגיע 'מחר' כזה או אחר, וגם אם החזון לפארק התעשייה נשען על הנחות ביטחוניות שגויות, הוא יהיה חייב לשרת אותנו בהמשך. אחרת זה אומר שנכשלנו במשימה הביטחונית שלנו בעזה".

שוסטר סבור שכל מה שצריך לעשות הוא לקחת את התוכניות שהממשלה כבר חתומה עליהן לשיקום הרצועה, ובתור התחלה לנסות לקדם אותן. "אני אתן לך דוגמה", הוא אומר, "מוסדות התכנון שומרים עד היום על רצועה של שטח, כדי לאפשר חידוש של קו רכבת בין עזה ונתיבות. מי שעוסק בתכנון לטווח רחוק לוקח כהנחת יסוד קשרים כלכליים וגם אנושיים, כפי שהיו בדרום בין עזה ובאר שבע במשך אלפי שנים".

"צריך לחשוב על היום שאחרי המלחמה"

לאמונה בעתיד כלכלי משותף שותף גם גיל שוורצמן (62, גבים), מנכ"ל חממת SOUTHUP, שתומכת בסטארט-אפים שיושבים בנגב המערבי. "אופיר הביא יזמים ואנשי חקלאות מתקדמת מעזה לביקורים אצלנו בחממה, כי הוא ראה אותם משתלבים בתנופה שהוביל באזור. הפארק היה אמור להוות מנוף כלכלי-עסקי שיצור אינטרס לצד השני לשמר שכנות טובה, אבל אופיר לא הספיק לממש את התוכנית והמלחמה טרפה את הקלפים".

"בהינתן שינוי בהנהגה בעזה", אומר שוורצמן, "אני מאמין שהתוכניות יחזרו לשולחן הדיונים יום אחד, כי צריך לחשוב על היום שאחרי המלחמה, שעוד לא נגמרה".

"ממשיכים יום-יום לממש את פיתוח ההייטק באזור"

בינתיים, חזון הפיתוח הטכנולוגי של ליבשטיין ממשיך לקרום עור וגידים. ביולי האחרון הונחה אבן הפינה לפרויקט מרכז חדשנות ליד תחנת רכבת שדרות, על שם אלכסנדר טטר גרוס, בשטח של 3,000 מ"ר, שיאפשר להביא למקום 40 סטארט-אפים. לצדו יוקם בניין בשטח של 6,000 מ"ר, שיוקדש להייטק, ושניהם יחד ייקראו פארק אופיר-טק.

השנה יצאה לפועל תוכנית נוספת שהחלה בתקופתו של ליבשטיין: קרן ההון סיכון OFIR SOUTHUP VENTURES, שמעודדת יזמים לפעול במרחב והשקיעה בחודשים האחרונים בשתי חברות. כיום פועלים בחממה 28 סטארט-אפים, יותר ממספר הסטארט-אפים שפעלו בה ערב המלחמה.

"אופיר חסר לכולנו ברמה האישית והמנהיגותית", אומר שוורצמן, "אבל רוחו איתנו, ואנחנו ממשיכים יום-יום לממש את פיתוח ההייטק באזור".