נשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג נאם היום (רביעי) בטקס שבט הנובה לזכר נרצחי מסיבות השבעה באוקטובר: "אֱסוֹף אֶת הַמַּעֲשִֹים, אֶת הַמִּלִּים וְהָאוֹתוֹת כְּמוֹ יְבוּל בְּרָכָה, כָּבֵד מִשֵאת, אֱסוֹף אֶת הַפְּרִיחָה, אֲשֶׁר גָּמְלָה לְזִכְרוֹנוֹת שֶׁל קַיִץ שֶׁחָלַף בְּטֶרֶם עֵת. אֱסוֹף אֶת כָּל מַרְאוֹת פּניהם הַיָּפִים כְּמוֹ אֶת הַפְּרִי וְאֶת הַבָּר. הָאֲדָמָה הִיא אֲפוֹרָה מִתַּחַת לַשְּלָפִים וְאֵין לָהּ עוֹד לָתֵת לְךָ דָּבָר".
משפחות אהובות, חברות וחברים, זוכרות וזוכרים, אחיותיי ואחיי, לוח השנה מתעקש להעיד שהנה שוב, בשלישית, אוקטובר בא. וכמו בשיר סודק הלב, "אסיף", של איתמר פרת, הגוף נדרך ומתמלא ברוח תשרי, וחגיו, וחום הקיץ ששוכך. בין אם נרצה ובין אם לא, אנחנו מרגישים את השתנות העיתים.
הסתירה הצורמת בין חוויית קפאון הזמן של האבל, והתנועה העיקשת של החיים, מלווה את חיינו כל הדרך עד לכאן. מלווה את השורדות והשורדים מדי יום, במאבקם ההרואי על בריאותם ועל נפשם.
בעודנו עומדים כאן יחד, במקום הנורא הזה בו הפך מחול למספד, מקום בו ילדות וילדים יפים, חופשיים, רוקדים – גם בחלוף שלוש שנים עדיין קשה לתפוס איך נלקחו מאיתנו ברשעות ובברבריות, פניהם הקורנות, הטובות, האהובות, ותנועת החיים החזקה הזאת שהיתה בהם.
אתם, בנות ובני משפחה, אהובות ואהובים, חברים יקרים, שאיבדתם את הקרובים ביותר, האהובים ביותר – במקום שבו אתם עומדים לא יכול לעמוד איש. השבר שאתם נושאים על לוח ליבכם לא יתאחה לעולם. אך גם תעצומות הנפש, האצילות, והכוחות שאתם מגלים ומייצרים מהממים אותנו.
כי לצד האהבה השורפת, הבוערת, והגעגועים הכואבים מנשוא, אתם עומדים כאן לצד בזקיפות גוו וקומה מעוררת כבוד וייראה. ואנחנו – עומדים יחד אתכם, במקום בו אכזריות ואהבה, ריקוד ומוות, אור וחושך, נפגשו בעוצמה בלתי אפשרית – אנחנו נתחבק, נבכה, נתגעגע יחד, ונתפלל שהבטחת הרוח והגשם בעתו עוד יחונן את עפרנו, בתום תשרי, ושתמצאו נחמה ומזור.
אני מבקש להודות לכל אלו שלוקחים על עצמם לפתח ולשמר את האתר החשוב הזה, אלו העמלים על השותפות הקהילתית הייחודית שנוצרה מתוך השכול; תודה לכל האנשים הטובים שפועלים להנציח את החורבן שהתרחש כאן ולהפיץ בעולם את סיפורן של קהילת שבט הנובה והקהילות אחרות, את סיפורי האימה, הרעות והגבורה.
ידינו מושטות אליכם – נשים וגברים אשר מבקשים מזור לנפשם, מתמידים במסע להנשמת רוחם, ומתעקשים לחזור לרקוד. בל נשכח את החיים שאבדו כאן, בל נשכח את החיים ששרדו כאן. יהי זכרם – חי וקיים, ברוך ומבורך לעד״.