טקס הזיכרון הלאומי של משפחות 7 באוקטובר נערך הערב (רביעי) בשעה 21:15 בפארק הירקון בתל אביב והוקרן במוקדים ברחבי הארץ. את הטקס הנחו שורד השבי אלי שרעבי והשחקנית שני כהן. בפתח הטקס, אמר שרעבי: "בשמם של הנרצחים והנופלים ולמען הדורות הבאים, נעיד ונספר מה קרה ביום שבו השמיים נפלו עלינו. נזכור את כולם, ולעולם לא נשכח".

הוא הוסיף ואמר: "ולכם אזרחי ישראל, בארץ ובעולם, תודה על ההתגייסות, התמיכה והתרומה. בזכותכם אנחנו כאן. זהו טקס של העם שנוצר בזכות העם. ומתקיים למען העם. אנחנו נזכור, נכאב ונקווה, יחד".

שורד השבי אלי שרעבי והשחקנית שני כהן, מנחי הטקס הלאומי (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

הרב בני קלמנזון, אביו של אלחנן קלמנזון שנפל בקרבות בארי, נשא קדיש ואמר: "אני עומד כאן בשם בני אלחנן, שקפץ, נלחם ונפל עבור בני-עמו ועל קידוש השם. למען אחדות בעם, למען התגברות על המחלוקות, וערבות הדדית בתוכנו, למען המלחמה על הטוב והראוי בעולם".

עמרי שפרוני, ניצול הטבח בבארי שאיבד 4 מבני משפחתו ב-7 באוקטובר, נאם בטקס ושיבח את הערבות ההדדית שבעם ישראל, אך הדגיש: "ערבות הדדית אינה מספיקה. כדי להשתקם צריך גם את האמת". שפרוני הדגיש כי ללא ועדת חקירה שתוציא לאור את האמת על הנסיבות שהביאו לאסון, וזכה למחיאות כפיים סוערות.

"אסור שזה יהיה ויכוח פוליטי. זו חובה מוסרית. חובה ערכית. וחובה ביטחונית. שלוש שנים שעם ישראל סוחב על כתפיו שבר, כאב, ושאלה אחת שלא מרפה: 'איך זה קרה לנו?', ואנחנו לא נרפה ממנה", הוסיף. "מכאן אנחנו קמים, מכאן אנחנו מתקנים, מכאן אנחנו בונים עתיד חדש".

עמרי שפרוני, ששכל 4 מבני משפחתו ב-7 באוקטובר. "ערבות הדדית אינה מספיקה. כדי להשתקם צריך גם את האמת" (צילום: מאיה צוק)

עדי מרציאנו, שבתה, התצפיתנית נועה מרציאנו ז"ל, נחטפה ונרצחה בבית החולים שיפא בעזה, קראה לבתה: "גיבורה שלי. שבע תצפיתניות נחטפו. את היחידה שלא חזרה בחיים. אז הִתחילו שלושים ושמונה ימים של גיהינום. ילדה שלנו, סליחה על כל ימי הסבל. על הפחד. על הכאב. על הימים האחרונים של חייך. על שלא הִצלחנו להציל אותך".

שרעבי חתם את הטקס בקריאה לקידום חקירה של אירועי ה-7 באוקטובר, למען היכול של החברה הישראלית להמשיך להיבנות: "צריך לזכור מה קרה. לחקור איך קרה. לא לעגל פינות. לא לתת לזמן לטשטש את האמת, לא לשכתב את ההיסטוריה ולא לתת להיסטוריה לחזור על עצמה. הזיכרון הוא לא רק מבט לאחור. הוא גם הדרך שלנו קדימה. רק אם נזכור באמת, נוכל ללמוד. רק אם נלמד, נוכל לתקן. ורק אם נתקן נוכל לבנות כאן מקום בטוח יותר, ראוי יותר, טוב יותר. זאת התקווה שלנו – שאחרי הכול ולמרות הכול, עוד יהיו כאן חיים טובים יותר".

מפגינים סמוך לטקס הזיכרון הלאומי של משפחות 7 באוקטובר קוראים לוועדת חקירה ממלכתית (צילום: מאיה צוק)

"מקווה שעם ישראל יתאחד"

גל מכפר סבא. "צריך להצליח לשים בצד את המחלוקות". (צילום: מאיה צוק)

גל, בן 61 מכפר סבא הגיע לטקס בתחושות של "כאב, עצב וקצת אשמה ומועקה, אבל גם תקווה לעתיד". הוא סיפר שבבוקר 7 באוקטובר שני בניו, האחד חייל בסדיר והשני משרת מילואים, הוקפצו לצבא ובמהרה נכנסו לעזה. "אפילו אני, ממרום גילי, התנדבתי למילואים ושירתי במשך כחודש וחצי", הוסיף.

"מקווה שעם ישראל יתאחד, ושלא נריב", הוא אומר. "בסך הכל אנחנו נמצאים בעולם מאוד עוין. רק תסתכלו מה קורה בצרפת, באירלנד, וגם בכל הגבולות שלנו. אני חושב שצריך להצליח לשים בצד את המחלוקות ולהתאחד סביב מכנה משותף".