שר התחבורה המצרי כאמל אל וזיר ערך החודש סיור רשמי בסיני, לרגל התקדמות העבודות להקמת רכבת שתחבר את לב המדינה, בדלתא של הנילוס, לחצי האי סיני. על פי התוכנית, שחלקים ממנה כבר בוצעו בפועל, המסילה תתחיל באזור גשר פירדאן שבמזרח הדלתא, על תעלת סואץ, ותצא צפונה לפורט סעיד, ומשם לאורך החוף מזרחה לאל-עריש, ובהמשך תפנה דרומה, עד לנמל התעופה של טאבה, הסמוכה לאילת. לצד השלכות מדיניות וביטחוניות אפשריות ותחרות על נתיבי הסחר מול ישראל, לדברי ד"ר אופיר וינטר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, טמונה בפרויקט גם הזדמנות ביחסים בין המדינות.

המסילה, שבמצרים מונים כחלק משמונה "מסדרונות לוגיסטיים" גדולים, אמורה על פי המדינה המצרית לשמש פתח לחיזוק השפעתה של המדינה על חצי האי סיני. מטרתו המוצהרת של הפרויקט היא פיתוחו של חצי האי ושגשוגו, על ידי חיבורו למרכז המדינה. בכך, מקווים במצרים, הוא יוכל להתנתק ממצבו היום כ"חצר אחורית", ולהפוך למוקד שעסקים ואנשים זורמים אליו וממנו.

על פי הדיווח בסוכנות הידיעות הממשלתית של מצרים, ב-2025 הושלמה בנייתו של המקטע הראשון במסילה, כ-100 קילומטרים מגשר פירדאן עד העיר ביר-אל עבד שבמרכז החוף הצפוני של סיני, והוא נפתח לפעילות. השר בירך במסגרת ביקורו גם על סיום העבודות בשלוחה של כ-40 קילומטר שתצא מהקו לעיירה בלוזה, הסמוכה לאתר התיירותי פלוסיום. גם בקו זה החלה ההפעלה, ורכבת מטענים ראשונה עברה בו, על פי דיווחי הממשלה, כבר בחודש שעבר.

יתר המקטעים בפרויקט השאפתני של המסילה, שצפויה להגיע בשיאה לכ-500 קילומטרים, טרם הושלמו. הקו מביר-אל-עבד לאל-עריש, באורך 83 קילומטרים, נמצא כעת בשלבי הקמה. שר התחבורה המצרי הורה בביקורו לעבוד על כך מסביב לשעון, אולם לא ידוע כמה זמן צפויות להימשך העבודות עליו. יתרת המסילה, מאל-עריש לחוסניה שבמרכז סיני, ומשם לטאבה- נמצאות בעיקר בשלבי תכנון.

עם זאת, המקטעים שהוקמו היו כנראה השלב הפשוט ביותר בפרויקט: הקו הנוכחי נבנה על בסיסה של מסילה קודמת, והקמתו כוללת בעיקר שחזור והפעלה מחדש. לעומתו, מרבית המקטעים הבאים ידרשו בנייה מאפס, ולכן הקמתם צפויה להיות אתגר מורכב יותר למדינה המצרית. בנוסף, צפון סיני, ובמיוחד העיר הגדולה אל-עריש, הוא האזור המפותח והמאוכלס יותר של סיני. לכן פיתוח המסילה בו הוא פשוט יותר ומשרת אוכלוסייה רבה יותר בטווח המיידי. הגעה למרכזו של חצי האי, שמפותח פחות ונמצא בהשפעה חזקה יותר של השבטים הבדואים, עלולה להיות מורכבת יותר.

חלופה אטרקטיבית לנתיב הסחר הישראלי ירדני

על פי וינטר, לפרויקט ישנן מטרות כלכליות בעיקר. ביניהן, הוא מציין את הניסיון לחזק מעמדה של מצרים כצומת סחר עולמי, ובאופן ספציפי יותר את מאמציה להשתלב במסדרון הסחר IMEC (הודו-מדינות המפרץ-אירופה) התיאורטי, שאמור לחבר את אסיה לאירופה. בנוסף, הוא אומר, יתכן שחלק ממטרותיה של מצרים הן גם הצבת חלופה תחרותית אטרקטיבית לנתיבי סחר חלופיים של ה-IMEC, בראשם הנתיב הישראלי ירדני, לצד יצירת גיבוי לתעלת סואץ.

"תחת שלטון א-סיסי, מצרים השקיעה מיליארדים רבים של דולרים בפיתוח נרחב וחסר תקדים בסיני", מספר וינטר, "תשתיות תחבורה, מים, חשמל, שיכון ומגורים, אזורי תעשיה וחקלאות. היא גם מקדמת פרויקטים תיירותיים על חופי הים האדום ובאזור סנטה קתרינה במרכז-דרום סיני".

ביחס לשאלה המתבקשת – מה ההשפעה על ישראל, לוינטר יש תשובה מורכבת. "המטרה של מיזמי הפיתוח השונים בראש ובראשונה כלכלית", הוא אומר, אך למרות זאת, יש להם גם משמעות ביטחונית-אסטרטגית עמוקה". לדבריו, מצרים מקווה שחיבורו של חצי האי תאפשר את הידוק המשילות המצרית בחצי האי סיני, וחיזוק נאמנות האוכלוסייה הבדואית. בכך, היא מקווה להרחיק את צעירי השבטים מפעילויות לא חוקיות, ולהחליש את ארגוני הטרור בחצי האי. "מוטיבציה מצרית אפשרית נוספת לקידום הפרויקטים היא הסרה מסדר היום של רעיונות ישראליים לפתרון בעיית עזה בחצי האי סיני על חשבונה של מצרים".

בסוף העשור הקודם ניהלה מצרים קמפיין ארוך נגד התקוממות אלימה של סניף דאע"ש בחצי האי סיני, שרבים מאנשיו הגיעו מצעירי השבטים הבדואים. בתחילה הצליח הארגון להנחיל למדינה המצרית מספר תבוסות משמעותיות, כולל כיבושם של מספר מוצבים וחיסולם של עשרות חיילים מצרים. בתיאום עם ישראל, הכניסה מצרים כוחות גדולים לסיני, שבזמנים רגילים הסכם השלום לא התיר לה להחזיק. לאחר לחימה של מספר שנים, ושיתוף פעולה עם השיח'ים של השבטים השונים, הצליחה מצרים להוריד משמעותית את היקפי הפיגועים. מאז, נשארה מצבת הכוחות המצריים בחצי האי סיני גבוהה מהמותר על פי הסכם השלום, באישורה של ישראל, במטרה לשמור על השקט. זאת, על אף ביקורות בחוגים מסוימים בישראל, שראו את הסטטוס קוו החדש בעין חשדנית.

"הקו יכול תאורטית לשרת עוד מטרות, כמו שינוע כוחות צבאיים"

גם לרכבת, לפי וינטר, עלולות להיות השלכות ביטחוניות עקיפות. "באופן מוצהר, מדובר במיזם כלכלי-אזרחי שנועד לשרת סחר, תיירות ושרשראות אספקה גלובליות, ולא מטרות צבאיות", הוא מסביר. "המסילה עוברת באזורים הסמוכים יחסית לגבול ישראל, כך שמדובר בשטחים מפורזים לפי הנספח הצבאי להסכם השלום, שנתונים למעקב ולפיקוח של כוח בינלאומי".

עם זאת, הוא מבהיר, מטבע הדברים עלולים להיות למסילה גם שימושים אחרים. "מכיוון שהקו יחובר ישירות לרשת המסילות הלאומית של מצרים, הוא יכול תאורטית לשרת עוד מטרות, כגון שינוע מהיר של כוחות וציוד צבאיים מאזורים מערביים יותר, שאינם מפורזים ומפוקחים. כמו כן, מצרים רואה בתשתיות הללו נכס אסטרטגי לאומי, מה שעשוי להצריך מבחינתה את הגברת הנוכחות הצבאית והאבטחה סביבן כדי להגן עליהן מפני איומי טרור."

למרות זאת, לדבריו, אם ההתעצמות הכלכלית של מצרים בסיני תצליח, היא לאו דווקא תהיה התפתחות שלילית. "מעבר לתרומה למאבק בטרור, מאמצי הפיתוח האלה – ככל שאכן יצליחו – צפויים להגביר את האינטרס של מצרים במניעת הסלמה ומלחמות ובשמירה על הסכמים מדיניים המבטיחים את היציבות באזור. וגם, לצד התחרות שהיא מעמידה לישראל בנושא ה-IMEC, מסילת רכבת כזו עשויה לייצר בעתיד גם הזדמנויות להגברת החיבוריות בין שתי המדינות, ולקידום שיתופי פעולה כלכליים".