ההוצאה הפרטית על חינוך לגילאי הטרום חובה ירדה, אך הירידה היטיבה בעיקר עם המעמדות הבינוני והגבוה, כך לפי דוח מצב החברה הישראלית שפירסם אתמול (ראשון) מרכז טאוב. לפי הדוח, בעקבות המאבק על יישום חוק חינוך חינם לגילאי טרום חובה (4-5) המזוהה עם המחאה החברתית של 2011, חלקם של משקי הבית במימון החינוך לגילאים אלה ירד מ-21% בשנת 2011 לרמה של 11% בשנת 2013, וזאת לעומת עלייה של 40% בין 2003 ל-2010.
לצד זאת, הדוח מראה שההוזלה היטיבה בעיקר עם משפחות מהמעמד הבינוני והגבוה, ולא עם משפחות בשני החמישונים התחתונים. הסיבה לכך היא שמרבית המשפחות ברמות ההכנסה הנמוכות ממילא קיבלו סבסוד לשכר הלימוד לגילאים אלו כבר לפני היישום המלא. בעקבות יישום החוק במלואו עלו שיעורי הלמידה בגנים מ-80 ל-89 אחוז בקרב יהודים, ומ-68 ל-79 אחוז בקרב ערבים.
יותר חרדים בלימודים גבוהים, אך רבים נושרים
בשנים האחרונות חל גידול מרשים במספר הנרשמים החרדים החדשים לתואר אקדמי. בין 2008 ל-2014 המספר כמעט שילש את עצמו מ-1,122 ל-3,227 מהם כשני שלישים נשים וכשליש גברים. בשנת 2014 כ-1,600 נשים חרדיות וכ-450 גברים חרדים השלימו בהצלחה את לימודיהם לתואר אקדמי, יותר מפי 2 מאשר ב-2012. אל מול הנתונים המרשימים, הדוח מציין שקיימים גם נתוני נשירה משמעותיים במגזר החרדי.
כמחצית מהגברים החרדים פורשים כבר בשלב המכינה, ומאלו המגיעים למוסדות ללימודים גבוהים נושרים עוד כמחצית במהלך התואר, כך שבסך הכל רק 42% אחוז מהגברים החרדים שמתחילים ללמוד מסיימים את התואר. ללא בני הזרם החרדי-לאומי, מתקבלים שיעורי נשירה משוקללים של כ-67%, לעומת כ-30% בקרב יהודים לא-חרדים וכ-41% בקרב ערבים. אצל הסטודנטיות עומדים שיעורי הנשירה המשוקללים על כ-33% בקרב חרדיות, לעומת כ-25% במגזרים אחרים.
מרבית הסטודנטים החרדים מתקבלים כיום ללימודים אקדמיים ללא בגרות וללא פסיכומטרי, אולם מתברר כי ההקלות המשמעותיות שניתנות להם הן תופעה חדשה יחסית: שיעור הסטודנטים שהחלו ללמוד ללא נתוני סף אלו הוכפל מאז תחילת העשור. גם במגזר הכללי חלה עלייה בתחום זה, אך אחוז המתקבלים ללא בגרות ופסיכומטרי עדיין נמוך. עלייה זו נובעת מהתרחבות מערכת ההשכלה הגבוהה, שהביאה לכך שחלק מהמוסדות החדשים, ובפרט הקמפוסים החרדיים, מציעים תנאי קבלה נוחים יותר כדי למשוך סטודנטים.
הדוח מתייחס רבות לשינויים הסוציולוגיים במערכת החינוך בישראל בעקבות גדילתו של המגזר החרדי והערבי בארץ והאתגרים שהוא מציב מול החברה הישראלית בכלל, ומערכת החינוך בפרט. מאז 1960 עלה חלקו של המגזר הערבי והחרדי באוכלוסיית התלמידים בישראל מ-16 ל-44 אחוז. הדוח מציין שהשינויים האלו לא בהכרח באו לידי ביטוי בהקצאות התקציביות עבור שעות הוראה ותשתיות פיזיות, ואף לא בהתאמה של תכניות הלימוד או בגיוון האנושי של העומדים בראש המערכת. הדוח מבקר מגמות אלה, ומציין כי "היעדר ההתאמות יצר לעתים תחושות של הדרה ואפליה, והקשה על מערכת החינוך לשמש גורם מאחד ומגבש בחברה הישראלית".
