בחודשים האחרונים השתנה האופן שבו ארצות הברית מפעילה לחץ כלכלי על איראן. לצד הרחבת הסנקציות והאיום בסנקציות משניות על מי שמסייע לאיראן להעביר כספים ולהבריח נפט, האכיפה האמריקאית פוגעת באופן ישיר יותר במקור ההכנסה החשוב ביותר של המדינה. אלה רוזנברג, חוקרת בכירה במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA) וחברה בפורום דבורה, מתארת ל'דבר' כיצד המשטר האיראני ומשמרות המהפכה צברו לאורך שנים מומחיות בעקיפת סנקציות – באמצעות חברות קש, העברות דרך צדדים שלישיים, מסלולי תשלום חלופיים ורשתות מסחר מורכבות. מבחינתה, זו אחת הסיבות לכך שגם לחץ כלכלי כבד אינו מתורגם אוטומטית לקריסה.

לדברי רוזנברג, השינוי באכיפת הסנקציות הוא אכן משמעותי, אך לא כדאי לצפות לכך שהלחץ הכלכלי יוביל לרגע חד וברור שבו המשטר יישבר. היא משווה את איראן לברית המועצות בשנותיה האחרונות: "כל הזמן שואלים אותי מתי המשטר ייפול, אבל כמו נפילת המשטר בברית המועצות, זה תהליך שלוקח זמן והוא לא מתחיל מקריסה של השלטון". לדבריה, דווקא בשלבים של שחיקה ממושכת יכולים מנגנוני הכוח להמשיך לצבור משאבים: "עם הקריסה ההדרגתית לקראת הסוף, ראינו שהקג"ב דווקא התעשר".

רוזנברג מבקשת להבחין בין שתי מערכות שחופפות זו לזו: "אני כל הזמן מדברת על ההפרדה בין כלכלת משמרות המהפכה לבין כלכלת איראן". היא מסבירה כי החברות הממשלתיות ומשמרות המהפכה שזורים זה בזה דרך רישומי הצלבת בעלויות על חברות, נכסים, מקורבים ומקורות הכנסה שאינם זהים לתקציב המדינה.

לכן, גם פגיעה קשה בהכנסות המדינה אינה מתורגמת בהכרח לפגיעה בכוחם של משמרות המהפכה. לאורך השנים הם צברו הון, נכסים ומנגנוני מימון משלהם, ובנו מערכת שיודעת להעביר פעילות ממסלול אחד לאחר.

"אמנם  הסנקציות נאכפות היום יותר מבעבר. האם זו אכיפה הרמטית? לא, אבל זה שיפור", אומרת רוזנברג. "לפני המלחמה כמעט ולא נאכפו סנקציות נגד איראן. גם מה שנאכף נעשה ברמה סופר שטחית".

"אין מוטיבציה לאכוף את הסנקציות"

הקושי מתחיל כבר בשאלה על מי בדיוק מוטלת הסנקציה ומי מחזיק בנכס. רוזנברג מתארת מחוויה אישית כיצד נראתה האכיפה באירופה לפני כמה שנים: ב-2018 היא גרה בעיר ברוטרדם בהולנד, בבניין שבו ששכנו לדבריה משרדי חברת הנפט הלאומית האיראנית NIOC. "הם ישבו במרכז רוטרדם, בנדל"ן מאוד יקר בעיר הנמל הגדולה באירופה, ולא עשו להם כלום".

דוגמה בולטת נוספת לאזלת היד באכיפת הסנקציות היא העובדה שעל מלון הילטון היוקרתי בפרנקפורט, שמקושר למנהיג העליון מוג'תבא חמינאי, הוטלו סנקציות של משרד האוצר האמריקאי רק ביולי האחרון. זאת לאחר שהמשרד הגדיר את איש העסקים עלי אנסארי כמי שמנהל "רשת עולמית רחבת היקף של נכסים המיטיבה עם מנהיג איראן, מוג'תבא חמינאי, ועם אליטות נוספות במשטר".

״אם עכשיו, לדוגמה, דוד שלי הוא מישהו במשמרות המהפכה, והוא רשם מלון על שמי, לך תוכיח שהוא דוד שלי", אומרת רוזנברג. "להתחיל לפרק את ההליך אחורה זה מאוד קשה".

רשימת סנקציות, במילים אחרות, היא רק השלב הראשון. אחריה צריך לזהות את המרוויח האמיתי, להוכיח את הקשר בינו לבין הנכס – ולגרום לבנק, רגולטור או בית משפט במדינה אחרת לפעול. רוזנברג מתארת מערכת שבה למוסדות הפיננסיים שמאשרים את העסקאות האלו חסרה לעיתים קרובות המוטיבציה לאכוף את הסנקציות.

"האיראנים עושים לנו בית ספר"

במשך שנים איפשר צי הצללים לאיראן לעקוף את הסנקציות באמצעות חברות קש, החלפות בעלות והעברות נפט ממכלית למכלית בלב ים. "האיראנים פשוט עושים לנו בית ספר", אומרת רוזנברג. "משמרות המהפכה הם אלופים בפתרונות האלה, כי זאת המציאות שלהם".

יש הערכות שונות לגבי כמות הנפט שמוברח מאיראן, אך ניכר שבחודשים האחרונים חלה ירידה משמעותית בשל המצור האמריקאי, הכולל תקיפה ישירה של מכליות המנסות להפר אותו. למרות זאת, מזהירה החוקרת כי האיראנים נוטים לגלות יצירתיות רבה במציאת מעקפים.

"זה שאתה עוצר את הנפט זה טוב וחשוב, וזה חלק אינטגרלי במאבק", מדגישה רוזנברג. "אבל למשמרות המהפכה יש כמה מקורות מימון ודרכים לשמור על הנכסים שלהם. ברגע שאתה סוגר מקור מימון אחד, מאוד הגיוני שמקור מימון אחר יתחזק".

"לא האמינו שסחר בבני אדם הוא מקור הכנסה"

אחד ממקורות ההכנסה הנוספים שעליהם מצביעה רוזנברג הוא סחר בבני אדם. לדבריה, כאשר החלה לעסוק בנושא ב-2024, עצם הטענה שמשמרות המהפכה מעורבות בתחום הזה ומניבות ממנו הכנסות התקבלה בספקנות רבה. "צחקו לי בפנים", היא מספרת. "אנשים סירבו להאמין שמשמרות המהפכה עושים את זה, לא האמינו שזה מקור הכנסה".

דו"ח הסחר בבני אדם של מחלקת המדינה האמריקאית ל-2025 מתאר ניצול שיטתי של ילדים איראנים ואפגנים באיראן לעבודת כפייה, ותופעות נרחבות של קבצנות ועבודה ברחובות, לצד גיוס ילדים למסגרות חמושות. הדו"ח מצביע גם על פגיעוּת גבוהה במיוחד של מהגרים ופליטים מאפגניסטן, ועל היעדר חקירה ותשומת לב ציבורית לתופעה.

רוזנברג מתארת מיעוטים ומהגרים שלדבריה מגויסים תוך הבטחה לחיים טובים יותר ומוצאים את עצמם הרחק ממקום מוצאם, גם בזירות לחימה: "בעבר גייסו אותם לסוריה, והיום הם מגיעים גם לחזית הרוסית מול אוקראינה". היא קושרת את התופעה למערכות של סחר חליפין (ברטר) בין איראן לרוסיה, אך מדגישה שהיקף התופעה המדויק אינו ידוע. "חלק מהבעיה היא שזה לא נחקר עד הסוף. כל עוד לא שולחים אנשים לשטח לבדוק את הגבולות, התופעה נשארת מתחת לרדאר".

שוק הקריפטו מקשה על האכיפה

רוזנברג מביאה את המקרה של בורסת הקריפטו הגדולה בעולם, Binance, כדוגמה לפער בין הסנקציות ליישומן. ב-2023 הודתה בורסת הקריפטו בעבירות על חוקי איסור הלבנת הון והסנקציות, והסכימה לשלם קנס של 4.3 מיליארד דולר. לפי משרד המשפטים האמריקאי, החברה אפשרה עסקות בשווי של כמעט 900 מיליון דולר בין משתמשים בארצות הברית למשתמשים באיראן.

המעבר של משמרות המהפכה למסחר בקריפטו הופך את האכיפה למרדף ארוך בהרבה: צריך לקשור את הכתובת הדיגיטלית לאדם אמיתי, לבנות את שרשרת הראיות, לזהות באיזו בורסה מוחזק הכסף ואז לפנות אליה כדי שתבצע את ההקפאה. "זה אפשרי באמצעים מסוימים. יש חברות שבודקות את זה, זה לא חדש. אבל תהליך איסוף המידע והבדיקה לוקח זמן", מסבירה רוזנברג. "בשביל לעצור את הכסף, אתה צריך ללכת לאותה בורסה ולהגיד להם להקפיא".

וגם אז, ברגע שהוצא צו נגד חשבון בבורסה, ההקפאה כפופה לרגולציה המקומית: "Binance יכולה להקפיא חשבון רק בהתאם לרישיון במדינה שבה היא נמצאת. במקום אחד החשבון ייסגר ובמקום אחר הוא יישאר חופש".

"הפלטפורמות הדיגיטליות של הילדים חושפות את הכסף"

מה שמוסתר בצינורות פיננסיים אפלים, עולה על פני השטח דווקא בפלטפורמות הדיגיטליות. "תסתכל על האינסטגרם של הילדים של אנשי משמרות המהפכה", אומרת רוזנברג. "הדוד או האבא אולי התעשרו מסחר בבני אדם או בעקיפת סנקציות". היא מתארת פרקטיקה נהוגה של רישום נכסים על שם קרובי משפחה אשר רשמית אינם חלק ממשמרות המהפכה, כדי להתחמק מסנקציות.

"חלק מהעושר הזה מופיע בחשבונות האינסטגרם שלהם: מכוניות יוקרה, דירות וחתונות מפוארות. אני ממליצה לקוראים להיכנס לעמוד RICH KIDS OF IRAN באינסטגרם ולראות בעצמם. הרבה מהילדים האלו קשורים למשמרות המהפכה".

דוגמה מפורסמת לכך היא משפחתו של עלי שמח׳אני, לשעבר מפקד חיל הים של משמרות המהפכה ובכיר בצמרת המשטר. ב-2025 הפך סרטון מחתונתה המפוארת של בתו, שבה לבשה שמלת כלה חושפנית, לוויראלי ברשת. באותה שנה הטילה ארה"ב סנקציות על בנו, מוחמד חוסיין שמח׳אני, בטענה שהפעיל רשת ספנות ששימשה להעברת נפט איראני ורוסי ולעקיפת סנקציות.

"הסקטור הפרטי לא מפחד לעבוד עם משמרות המהפכה"

מבחינת רוזנברג, השלב הבא אינו להוסיף עוד שמות לרשימות הסנקציות, אלא להפוך את האכיפה לכזו שמייצרת הרתעה אמיתית: "המציאות כיום היא שהסקטור הפרטי לא מפחד לעבוד עם משמרות המהפכה".

לדבריה, קנסות לבדם אינם מספיקים. במקרים המתאימים נדרשות גם השלכות פליליות, ובעיקר שינוי בהרכב מערך האכיפה. כיום, היא מציינת, המערכה מנוהלת במידה רבה בידי אנשי ביטחון, אף שהזירה עצמה היא פיננסית: "צריך לקחת אנשים שהתעסקו בפיננסים ובהלבנת הון, שעשו את זה פרקטית בידיים ויודעים איך זה עובד, ולתת להם לייצר את כוח האכיפה הזה. אי אפשר לתת עבודה מקצועית מסוג כזה לאיש ביטחון רק בגלל שמדובר בגורם אויב".

רוזנברג מסכימה שיש לסנקציות ולמצור פגיעה מסוימת במשמרות המהפכה, אך מסייגת: "צריך להבין שמשמרות המהפכה כל כך התעשרו עד אותו רגע שלהתחיל לפרום את זה אחורה זה מאוד קשה".

המבחן המשמעותי הבא יהיה ההגעה אל מקורות ההכנסה האחרים של משמרות המהפכה ואל החברות, הנכסים והמערכות הפיננסיות שמאפשרים להם להשתמש בעושר הרב שצברו.