ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי לישראל מעלה מחדש את השאלה כיצד אפשר לזהות סימני הקצנה ברשתות החברתיות לפני שהם מתורגמים למעשי טרור. לפי הממצאים שפורסמו עד כה מהחקירה, טייס המשנה העומאני המאם אל-המאמי החזיק בהשקפות קיצוניות עוד לפני האירוע, ובחשבון המיוחס לו ברשת פורסמו לאורך השנים אלפי ציוצים, ובהם התבטאויות קיצוניות.

בריאיון ל'דבר' פרופ' סימון פרי, חוקר במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית וקצין משטרה בכיר לשעבר, מסביר כיצד אפשר לזהות סימני אזהרה עוד לפני שהתגבשה החלטה לבצע פיגוע. במחקריו הוא השווה בין דפוסי הפעילות ברשת של מחבלים לאלה של בעלי השקפות קיצוניות שלא ביצעו פיגועים, ובחן סימני אזהרה שקדמו לפיגועי דריסה.

פרי מתייחס גם לכשלים שקדמו לניסיון הפיגוע של הטייס העומאני, שאותו הוא רואה כמחדל ביטחוני שחומרתו מתקרבת לזו של מחדל שבעה באוקטובר. לדבריו, "זה מקרי קיצוני במיוחד, כי שתי חברות תעופה לא רצו לתת לו לטוס. זו פשלה מארץ הפשלות. אפילו ניטור מיוחד לא היה צריך". לפי דיווחים בתקשורת האמריקאית, אל-המאמי הורחק מתפקיד טיסה בחברת עומאן אייר בשל חששות הנוגעים להשקפותיו הקיצוניות, אך בהמשך התקבל לעבודה בפליי דובאי.

מה גורם לאדם שנחשף לתכנים קיצוניים ברשת לפתח מוטיבציה לבצע פיגוע?
"כל התנהגות אנושית, לרבות התנהגות טרוריסטית, מותנית בשני תנאים מצטברים: שיש לך מוטיבציה ושיש לך הזדמנות. יש גם מה שנקרא תנאים תומכים: הסביבה התרבותית, החברתית והפיזית של המפגע, שמעודדת או מונעת ביצוע התנהגות מסוימת. במקרה שלו, הסביבה הדיגיטלית הייתה מאוד חזקה".

בעבר היה אפשר לזהות קהילות קיצוניות לפי מקום מגוריהן או מוסדות הדת שלהן. איך המעבר לרשתות החברתיות משנה את היכולת לזהות אותן?
"באופן בסיסי, דת האסלאם היא לא דת קיצונית. האסלאם, בדומה ליהדות, הוא דת הלכה. רוב האנשים הם אנשים טובים ונורמטיביים. תמיד היה מיעוט של קהילות קיצוניות, אבל פעם זה היה עניין גאוגרפי. ידעת שהאנשים במסגד מסוים, בכפר מסוים, הם קיצונים שנמצאים בתיבת תהודה של עצמם, וצריך לשים עליהם עין".

"בסביבה הדיגיטלית תיבות התהודה הן עניין של בחירה אישית. אם אתה רואה דברים קיצוניים מבחינה דתית, שולחים לך עוד חומרים קיצוניים מבחינה דתית. אתה נמצא בסביבה שכל הזמן מחזקת את התפיסה הבסיסית שלך, והקהילה הזאת נוצרת על בסיס העדפה אישית, מכל מקום בעולם".

מהקצנה ברשת לביצוע פיגועים

התופעה שמתאר פרי נבחנת מזווית נוספת במחקר שפרסם ביולי 2025 חוקר הטרור האוסטרי ניקולס שטוקהאמר. בעוד שפרי עוסק בין היתר בזיהוי סימנים מקדימים לפיגועים, שטוקהאמר מתחקה אחר הדרך שבה מתפתחת הקצנה ברשתות החברתיות. מחקרו בוחן שישה מקרים של פיגועים וניסיונות פיגוע באירופה, ומתייחס גם לשימוש שעושים גורמים ג'יהאדיסטיים במלחמה בעזה ובשיח הפרו-פלסטיני כדי להפיץ מסרים של קורבנות ונקמה מאז שבעה באוקטובר.

אחת התופעות הנדונות במחקר היא "מחילת הארנב" הדיגיטלית: תהליך שבו משתמשים נחשפים תחילה לתכנים חדשותיים מוטים, ובהדרגה מגיעים לתכנים קיצוניים יותר, ובהם דרשות של מטיפים סלפים. חלק מהמטיפים אינם קוראים ישירות לאלימות, אך מציגים פרשנות דתית נוקשה שלפיה החברה המערבית היא אויבת האסלאם. התכנים מופצים בטיקטוק, ביוטיוב ובאינסטגרם באמצעות סרטונים קצרים, מוזיקה ומאפיינים של תרבות הרשת הצעירה.

סביב התכנים האלה נוצרות קהילות של עוקבים. חלקם עוברים בהמשך מהרשתות הפתוחות לקבוצות סגורות בטלגרם ובפלטפורמות מוצפנות, שבהן הם יוצרים קשרים עם גורמים ג'יהאדיסטיים. במחקר מתוארת המערכת הזאת באמצעות המושג "מתחם הח'ליפות הווירטואלית": קהילה ג'יהאדיסטית גלובלית ומבוזרת, שאינה מחייבת השתייכות רשמית לארגון טרור.

אחד המקרים שנבחנו במחקר הוא ניסיון הפיגוע שתוכנן בהופעה של טיילור סוויפט בווינה באוגוסט 2024. החשוד המרכזי, צעיר בן 19, נהג לצפות בסרטונים של המטיף הסלפי הגרמני אבו בראא בטיקטוק. בהמשך אימץ אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית, נשבע אמונים לארגון המדינה האסלאמית באמצעות טלגרם והחל להתכונן לביצוע פיגוע המוני. לפי ממצאי החקירה המובאים במחקר, הוא גם יצר קשר עם גורמים קיצוניים אחרים בטלגרם והחליף איתם מידע הקשור להכנות לפיגוע.

המקרה ממחיש כיצד אדם עשוי לפעול כמפגע בודד, אך לקבל מהקהילה הדיגיטלית תמיכה אידיאולוגית ואף סיוע מבצעי, ללא השתייכות לארגון טרור היררכי.

מקרה נוסף שנבחן במחקר הוא פיגוע הדקירה בעיר פילאך שבאוסטריה בפברואר 2025, שבו צעיר בן 23 רצח נער בן 14 ופצע חמישה בני אדם. בחקירתו סיפר כי עבר תהליך הקצנה שנמשך כשלושה חודשים, בעיקר בעקבות חשיפה לתכנים של מטיפים סלפים ברשת. לדבריו, סרטון תעמולה שצפה בו ארבעה ימים לפני הפיגוע היה הגורם המכריע שהוביל אותו להחליט לבצע את הפיגוע.

מחבלים השתמשו אחרת בפייסבוק

המקרים שנבחנו במחקר האירופי ממחישים כיצד חשיפה לתכנים קיצוניים עשויה להתפתח לכדי מעשי טרור. אלא שלא כל מי שמחזיק בהשקפות קיצוניות מבצע פיגוע. בשאלה כיצד אפשר להבחין בין הקבוצות עסק פרי במחקריו.

רוב בעלי ההשקפות הקיצוניות אינם מבצעים פיגועים. איך אפשר לזהות את אלה שעלולים לעבור לאלימות?"
"במחקר השוויתי בין מחבלים לאנשים שלא ביצעו פיגועים. על כל מחבל לקחתי שני חברים שלו, מאותו גיל ומאותה שכונה, ובדקתי את ההבדלים ביניהם. מצאנו הבדלים ברורים בין הקבוצות".

במחקר שפרסם ב-2021 עם מייקל וולפוביץ', באדי חסייסי ודייוויד וייסבורד, ביקשו החוקרים לבדוק אם אפשר להבחין בין בעלי השקפות קיצוניות שביצעו פיגועים לבין כאלה שלא ביצעו פיגועים, על סמך פעילותם בפייסבוק. לשם כך השוו בין 48 מחבלים פלסטינים לבין 96 בעלי השקפות קיצוניות שלא ביצעו פיגועים. פעילות המחבלים נבחנה במאה הימים שקדמו לפיגועים שביצעו.

החוקרים מצאו הבדלים באופן השימוש בפייסבוק. המחבלים שיתפו פוסטים שכתבו משתמשים אחרים בשיעור גבוה יותר מפי שניים בהשוואה לקבוצת ההשוואה, אך פרסמו בעצמם כמעט מחצית ממספר הפוסטים המקוריים. נוסף על כך, הם נטו להאדיר פיגועים שביצעו חבריהם ברשת, והפוסטים שלהם זכו לשיתופים רבים יותר.

כלומר, ההבדלים בין הקבוצות לא התבטאו רק בתוכן הפרסומים, אלא גם באופן שבו שיתפו תכנים ובקשרים שלהם עם משתמשים אחרים. החוקרים מציעים להשתמש במדדים האלה ככלי עזר לניטור מודיעיני של אנשים שכבר זוהו כבעלי השקפות קיצוניות, כדי לסייע בזיהוי מי מהם עלול לבצע פיגוע, תוך צמצום הסיכון לסימון אנשים שאינם מסוכנים.

האם אפשר לזהות מפגע פוטנציאלי עוד לפני שהוא עצמו החליט לבצע פיגוע?
"דריסה זה אחד הפיגועים שאתה לא צריך כמעט שום הכנה בשבילם. אתה צריך אוטו, לא צריך שום דבר. באירועי הדריסה ראינו שבהרבה מקרים זו הייתה החלטה ספונטנית. יום לפני הפיגוע הם לא ידעו שלמחרת הם רוצים לבצע אותו. ובכל זאת אנחנו רואים שיש איזושהי אינדיקציה, אם זה בחומר שהם צורכים או בביטויים שהם אומרים לאנשים קרובים".

במחקר שפרסם פרי ב-2018 עם באדי חסייסי והחוקרת גלי פרי, נבחנו 62 פיגועי דריסה בישראל ובגדה המערבית, בין היתר על סמך חומרי מודיעין חסויים. מתוך 18 מקרים שבהם הצליחו החוקרים לקבוע מתי התקבלה ההחלטה לבצע את הפיגוע, ב-13 מקרים ההחלטה התקבלה באופן ספונטני או ביום הפיגוע עצמו.

עם זאת, ב-26 מתוך 62 הפיגועים שנבדקו זיהו החוקרים בדיעבד סימני אזהרה מוקדמים. ב-24 מהמקרים האלה לפחות אדם אחד היה מודע להשקפותיו הקיצוניות של המפגע, וב-11 מקרים המפגע השמיע התבטאויות בפני חברים או בני משפחה. למרות זאת, רק בחמישה מקרים נמסרה אזהרה מפורשת על פיגוע מתוכנן.

ממצאי המחקרים מדגישים את האתגר שבזיהוי מוקדם: סימנים להקצנה עשויים להופיע עוד לפני שהתגבשה החלטה לבצע פיגוע, אך אינם מאפשרים לחזות כל החלטה עתידית. לכן פרי ועמיתיו מדגישים גם את חשיבות צמצום ההזדמנויות לביצוע פיגועים.

סימני האזהרה שלא זוהו

על רקע הממצאים האלה, המקרה של הטייס העומאני מעלה את השאלה אם אפשר היה לזהות את הסכנה מראש. לפי תחקיר CNN, בחשבון שנשא את שמו אותרו יותר מ-3,000 ציוצים החל מ-2021, ובהם התבטאויות קיצוניות. שעות לאחר ניסיון הפיגוע הופיע בחשבון המיוחס לו סרטון המפאר את מנהיג אל-קאעידה לשעבר איימן א-זוואהירי ומחבל מתאבד של הארגון. ייתכן שפרסומו תוזמן מראש.

עד כמה קיימת יכולת טכנולוגית לזהות אנשים שעלולים לבצע פיגוע?
"הרי האלגוריתמים של חברות הסושיאל מדיה יודעים לזהות מי הוא רדיקליסט, כי ככה הם שולחים לו את החומר. אז אנחנו לא מסוגלים לדעת את זה? בוודאי שמסוגלים".

פרי מדגיש כי הכלים הטכנולוגיים לזיהוי הקצנה כבר קיימים, וכי הבעיה במקרה הזה הייתה, לדבריו, בהיעדר השימוש בהם. "יש את הכלים הטכנולוגיים האלה, אני יכול להגיד לך את זה ברמת ידיעה. יש יכולת, רק צריך להפעיל אותה. במדינת ישראל בודקים לגבי אנשים במעגל הקרוב. אבל לא בדקו פה, למרות שהייתה חובה לבדוק את זה".

פרי מבקר גם את הפער בין החשיבות שמייחסת ישראל לביטחון התעופתי לבין מה שאירע במקרה של הטייס העומאני."מה שמדהים בכל הסיפור הזה הוא שמדינת ישראל הגדירה את הנושא של ביטחון תעופתי כראשון במעלה. היא מוכנה לסבול פיגוע טרור בחנות, במדרחוב, איפה שאתה רוצה, אבל החליטה שהיא לא מוכנה לסבול פיגוע טרור תעופתי. אלה החלטות ממשלה. בעיניי זו תקלה בדרגה אחת מתחת לרמה של שבעה באוקטובר".