נפח המים הזמינים שהצטברו בישראל בעונת הגשמים האחרונה ירד משמעותית, אף שכמויות הגשם חזרו לרמות קרובות לממוצע, כך על פי דו"ח השירות ההידרולוגי לסיכום עונת הגשמים 2025/26, שרשות המים פרסמה היום (שלישי).

על פי הדו"ח, אף שכמות הגשמים הגיעה השנה לכ-95% מהממוצע הרב שנתי (התאוששות ניכרת ביחס לבצורת בשנה שעברה), המאגרים אינם מצליחים להחזיר את המים שאיבדו במהלך השנה. נפח המים הזמינים בשנתיים האחרונות הסתכם ב- 208 מיליון מטר מעוקב (מלמ"ק) בלבד – שפל של כמאה שנים.

על פי הדו"ח, הסיבות הן כמות הגשמים ומצבו של משק המים. השינוי האקלימי בישראל, שקורה בגלל ההתחממות הגלובלית, אחראי לכך שבצפון הארץ, בעבר המקום הגשום ביותר בישראל, ירדה כמות הגשמים ואילו במרכז הארץ נשארה כמעט זהה; בדרום נרשמו שיאים חסרי תקדים בכמויות הגשמים שירדו. באגן הכנרת למשל ירדה כמות הגשמים לכ-90% מהממוצע הרב שנתי של האזור ובגליל המערבי לכ-85%. הדבר פוגע במילוי מחדש של מאגרי המים בצפון, כולל הכנרת, הנחלים ומאגרי המים התת-קרקעיים.

בתחילת 2026, מפלס המים בכנרת היה כ-213.08 מטר מתחת לפני הים. באמצע דצמבר היא הגיעה לנקודה הנמוכה ביותר לעונה – 213.45 מטר מתחת לפני הים. לאחר מכן עלה המפלס ב 94 סנטימטרים לנקודה הגבוהה ביותר לעונה -212.51 מטר מתחת לפני הים – 3.71 מטרים מתחת לקו האדום העליון, 49 סנטימטרים בלבד מעל הקו האדום התחתון.

באותה תקופה בנחל צאלים בדרום נמדדה זרימה חזקה במיוחד בשל ריבוי הגשמים, כולל ספיקת שיא של 570 מ"ק בשנייה, שיא של כל הזמנים. הגשמים החזקים בדרום שירדו בזמן קצר גרמו לריבוי חריג של שיטפונות. בנוסף, גשמים חזקים בתקופות זמן קצרות תורמים פחות למאגרים תת קרקעיים משום שהם פוגעים ביכולת הספיגה.

השיטפונות גם גרמו להאטה זמנית משמעותית בקצב ההתייבשות של ים המלח: בשנה שעברה איבד ים המלח כ-63 סנטימטרים מתחילת 2025 עד חודש אפריל. בתקופה המקבילה השנה ירד המפלס בכ-18 סנטימטרים בלבד.

משק המים בגירעון מים משמעותי

במקביל לשינויים האקלימיים, משקפת הידלדלות המאגרים גם את מצבו של משק המים. משק המים בישראל נחשב לאחד היעילים ביותר בעולם. עם זאת בשנים האחרונות, ובמיוחד בשנתיים האחרונות, מצוי משק המים בגירעון מים משמעותי שלו אחראים הבצורת וההסתמכות הגדולה מדי על התפלה.

יכולות ההתפלה והקולחין של ישראל אינן צומחות בקצב הנדרש כדי לעמוד בצריכת המים של אוכלוסייה שגדלה במהירות ובירידה בכמות הגשמים. לכן רשות המים נאלצת להסתמך במקרים מסוימים על מים שאובים בכמות גדולה יותר מזו שעל פי הערכות, ניתן יהיה להשיב.

במסגרת ההתמודדות עם הבעיה, ישראל בונה תשתיות התפלה נוספות בקצב מהיר יותר, אולם יש מומחים שטוענים שאינו מספיק.

גל האצות המשמעותי ("פריחת אצות") שהתרחש לאורך חופי ישראל בספטמבר 2026, הוביל להשבתה זמנית וחסרת תקדים של חמישה מתקני התפלה במקביל  – משורק ופלמחים בצפון ועד אשקלון בדרום.

ההשבתה הובילה לירידה משמעותית בכמות המים המותפלים ואילצה את ישראל לשאוב כמויות גדולות של מים מהמאגרים- מים שאי אפשר היה להשיב גם כשהופעלו  מחדש מתקני ההתפלה.

מנהל רשות המים יחזקאל ליפשיץ: "עונת הגשמים האחרונה ממחישה היטב את הפער שיכול להיווצר בין נתון המשקעים הארצי לבין מצב מקורות המים בפועל. גם כאשר כמות הגשם מתקרבת לממוצע, מקורות המים ממשיכים לשאת את ההשפעה של שנת הבצורת הקודמת. במקביל, בדרום ראינו עונה יוצאת דופן במספר אירועי השיטפונות ובעוצמתם. הנתונים מדגישים את החשיבות של ניטור רציף, חיזוי, תכנון ארוך טווח וניהול גמיש של מקורות המים במדינת ישראל".