מחקר חדש של פרופ' דן בן דוד ממכון שורש מתריע מפני "ספירלת קריסה" של הכלכלה הישראלית, שנובעת מצמצום ההשקעה הציבורית ומירידת פריון העבודה בישראל. לפי בן דוד, המצב הנוכחי עלול להוביל לכך שהציבור הנושא בנטל המס והשירות הצבאי יעזוב את הארץ, מה שעלול לגרום להידרדרות נוספת, ולפי הנתונים שהוא מציג במחקרו, זה כבר התחיל לקרות.

במחקרו מציג בן דוד שורת נתונים המצביעים על התדלדלות המגזר הציבורי: מספר חברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות ירד מקרוב מ-140 חברי סגל מכל 100 אלף נפשות לכ-80 בלבד, נתון הכולל גם את המכללות המתוקצבות; זינוק בצפיפות הכבישים בישראל, מכ-700 אלף ק"מ נסועה בשנה לק"מ כביש ב-1970, ליותר מ-3,000, זאת כאשר מדינות אירופיות בעלות שטח דומה לישראל עלו באופן הדרגתי לממוצע השווה לפחות משליש מהצפיפות בישראל; וצניחה במספר המיטות הטיפוליות ל-1,000 נפשות מ-3.2 ב-1974 לכ-1.8 ב-2024.

בן דוד מסביר את ההידרדרות בשינוי בסדר העדיפויות הממשלתי. הוא מראה שההוצאה האזרחית (ההוצאה הממשלתית שאינה לביטחון) הייתה גבוהה מממוצע ה-OECD בשנות ה-70, אך ירדה בהדרגתיות והחל מ-1985 הייתה נמוכה מממוצע ה-OECD למעט שנים בודדות. לטענתו, "הבעיה מעולם לא הייתה מחסור במשאבים, אלא הסטת כספי ציבור, בידי מנהיגי המדינה, מסדרי עדיפויות ממלכתיים לטובת סדרי עדיפויות מגזריים ואישיים".

בעיה אחרת שמפניה מתריע בן דוד היא הירידה בפריון העבודה. הוא מראה שבשנת 1972 הפריון בישראל היה גבוה משל כלל מדינות פורום מדינות ה-G7 (שבע הכלכלות הדמוקרטיות המתועשות), בחישוב תוצר לשעת עבודה. נכון ל-2024 ישראל נמצאת מעל יפן בלבד, כאשר הפער בין המדינות הצטמצם משמעותית. מיתרון של 43% מול גרמניה וצרפת בפריון חלה ירידה לחיסרון של 34% מול גרמניה ו-25% ביחס לצרפת. הפריון בישראל היה גבוה ב-35% מזה של איטליה, וכיום הוא נמוך ב-20% ממנה.

לבעיה זו יש השלכות תקציביות. הפריון לשעת עבודה של עובדי ההייטק בישראל, שהם 10% מהמועסקים, היה ב-2022 גבוה ב-60% משאר המועסקים בישראל. הנתונים מתבטאים בפערי שכר ותשלום מס הכנסה: 20 האחוזים העליונים בהכנסה משלמים 93% ממס ההכנסה בישראל.

ההישגים במערכת החינוך בירידה, ומערכת החינוך החרדית מעמיקה את הבעיה

במבט לעתיד, מתוך הישגי התלמידים במערכת החינוך, מצטיירת תמונה של המשך מגמת ההידרדרות. הציון הממוצע של ישראל במבחני פיזה הוא מהנמוכים ב-OECD, כאשר גם כל זרם חינוך כשלעצמו נמצא במקום נמוך, כאשר הציון של הזרם הממלכתי ערבי נמוך בפער מכל מדינות ה-OECD.

פרופ' דן בן-דוד (צילום: דניאל צ'צ'יק)

בן דוד שם דגש מיוחד על החברה החרדית. כך למשל הוא מציין, ששיעור הגברים החרדים בעלי תואר אקדמי בגילאי 35-54 עמד ב-2024 על כ-15%, לעומת יותר מ-55% ממוצע הגברים. קרוב ל-70% מהנשים בגילאי 35-54 מחזיקות בתואר אקדמי, אך בקרב הנשים החרדיות השיעור נמוך מ-53%. שיעור התעסוקה של גברים חרדים עומד בשנים האחרונות על כ-60% ללא מגמת שיפור. בחינה של בוגרי רשת 'מעיין החינוך התורני' של ש"ס מראה כי בהשוואה לצעירים בעלי מאפיינים דומים שלמדו בחינוך הממלכתי, שיעור התעסוקה נמוך ב-14%, שיעור הזכאות לתעודת בגרות נמוך ב-15% והשכר ברוטו נמוך ב-19%. על רקע זה מתריע בן דוד מהשלכות כלכליות חברתיות לשינויים הדמוגרפים ובראשם הגידול בשיעור האוכלוסייה החרדית, בשילוב החינוך אותו מקבלים הילדים החרדים.

על רקע אתגרים אלה בן דוד מזהיר מ"ספירלת קריסה" בה הציבור שישא בנטל המס והשירות הצבאי יבחר לעזוב את הארץ, ובכך הנזק יגדל. לטענתו, נתוני השנים האחרונות מראים שהתופעה כבר מתרחשת. ביחס לממוצע 2009-2021, עזבו פי 3 בעלי תואר ראשון את הארץ ופי 5 רופאים. כאשר גם מספר העוזבים הכללי ביחס לחוזרים זינק.

ביחס לאתגרים בן דוד ממליץ לסגור את ארבעת זרמי החינוך בישראל ולפתוח מערכת חינוך אחת לכלל תלמידי ישראל, בה יש אפשרות בחירה לכל בית ספר לגבי חלק מתוכנית הלימודים. עוד מוצע לשנות את אופן התקצוב בישראל כך שלא יתמרץ אי עבודה, ושיהיה ניתן לעקוב אחריו בקלות. עוד מוצע להגביר את האיזונים והבלמים בין 3 הרשויות בישראל, ולנסח חוקה שתגן על זכויות היסוד של אזרחי המדינה.