מתוך 17 המפלגות המרכזיות שרצות לבחירות ב־2026, 11 פרסמו מצע מפורט. סקירה במצעי המפלגות לאורך העשור האחרון באתר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה שמדובר בשיפור משמעותי, שכן מ־2015 עד 2022 בין 4 ל־5 מפלגות פרסמו מצע מפורט. מפלגת השלטון, 'הליכוד', פרסמה לקראת הבחירות הנוכחיות מצע לראשונה מזה 17 שנה.

על אף המגמה החריגה בבחירות הנוכחיות בישראל, ניכר פיחות במעמדם של מצעי המפלגות לאורך העשורים האחרונים, ולא רק בארץ. "זה תהליך כלל-עולמי. בכל מדינה, באופנים שונים, בעוצמות שונות – מצעים פחות חשובים מאשר בעבר", אומר ד"ר אסף שפירא, ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה. "אנחנו פוגשים את זה ברמת עיסוק המפלגות, בהתמקדות של התקשורת. וגם בעיני הבוחר".

מה הסיבות המרכזיות לכך?
"הפוליטיקה הפכה להיות פחות אידיאולוגית ויותר פרסונלית. אנחנו מרגישים את זה במיוחד בישראל, אבל זה ככה בכל העולם. מתעסקים יותר בפרסונות, במיוחד במנהיגי מפלגות, ופחות במפלגות ובאידיאולוגיה שלהן. זה לא שוויכוחים רעיוניים נעלמו לגמרי, אבל הם משמעותית פחות חשובים וברורים מאשר בעבר. במיוחד בזירה הכלכלית".

למה דווקא בכלכלה?
"בעבר, השסע האידיאולוגי היה בין מפלגות שמאל סוציאליסטיות למפלגות ימין קפיטליסטיות. כשאתה מסתכל על מצעי העבר, או אפילו על מפלגות ומדינות שבהן עד היום המצעים משחקים איזשהו משחק – אתה פוגש את זה במדיניות כלכלית: רווחה, חינוך, דיור, בריאות.

"ברגע שהסוגיות האלה הפכו פחות מרכזיות – אז גם המדיניות והמצעים פחתו בהתאם. בקצוות זה עוד עובד. בישראל אני יכול להבין את ההבדל בין פייגלין לחד"ש בסוגיה הזו. אבל מישהו יכול להגיד לי מה ההבדל בין הליכוד ללפיד?"

מה עם הסיפור הביטחוני-מדיני?
"קשה לומר שההבדלים בין האופוזיציה לקואליציה חדים וברורים גם שם. אף צד לא מחזיק תוכנית ברורה. שוב, בקצוות – סמוטריץ', בן גביר, הרשימה המשותפת – ברורים מאוד. אבל כשאני מסתכל על המנעד הרחב שבין בנט, איזנקוט, ליברמן ונתניהו, קשה לי לראות הבדלים ברורים. אז אם אין עמדות מדיניות ברורות – מה יכתבו במצעים?"

מנהיגים, חברי מפלגה וסדר יום

פוליטיקת הפרסונה אינה תופעה חדשה, כמובן. המאה ה־20 ידעה מנהיגים כריזמטיים שסחפו אחריהם המונים ואחרים שהפסידו בחירות מתוקף חוסר חיבור לציבור. אך בניגוד לימינו, לצד אותם מנהיגים עמדו מנגנוני מפלגה חזקים שבהם היו חברים רבים, שביקשו להשפיע על סדר יומה. ברשומות מפלגת העבודה באמצע שנות ה־70, לדוגמה, היו כרבע מיליון חברים – פי שש ממספר השיא של חברי היורשת – 'הדמוקרטים' (אם מצמידים את כמות הישראלים של אז להיום).

ההיסטוריון הפוליטי האמריקאי אנטון יגר, טוען שיש קשר הדוק בין החלשתם של מוסדות מפלגות השמאל – ובראשם איגודי העובדים – לבין היחלשות המצע הרעיוני שלהן והעצמת היבטי הפרסונליזציה.  ב־1973 פרסמה מפלגת העבודה מצע של כ־50 עמודים שפירטו על פני מאות סעיפים את חזונה הכלכלי והמדיני. המצעים של 2026 לא נקראים בכלל מצעים: עשרת הצעדים של מפלגת ישר, ששת העמודים של הליכוד, תוכנית התיקון של ביחד, סדר העבודה של הדמוקרטים. כולם מסמכי מדיניות מתומצתים בלי יומרות גבוהות.

המצעים שינו צורה?

מעבר לשחיקתם של המוסדות ההשתתפותיים במפלגות ולהתעצמות הפרסונליזציה, יש הרואים קשר בין צמצום המצעים לבין השינויים במדיה ההמונית, בדגש על הרשתות החברתיות.

כשאני פותח טיק-טוק, בנט ובן גביר מסבירים לי ב־30 שניות מה צריך לעשות עם השטחים. אולי זה מספיק?
"זו באמת שאלה, אולי המצעים פשוט שינו צורה. אבל צריך להבחין: יש טיעונים ויש הסברים של מדיניות. אי אפשר להחליף עשרות עמודים של הסברים שמפתחים כל נושא ומביאים עמדות ברורות. ברור שהקשר של הדור הצעיר למסמכים הוא אפסי, אך להגיד שמצע שינה צורה לסרטונים קצרים עם טיעונים של ראשי מפלגה – זה לא לגמרי לא נכון".

יש עדיין מקומות שבהם זה אחרת?
"בבריטניה, אוסטריה והולנד יש דיונים וסיקור תקשורתי של המצעים של המפלגות. בהולנד  יש גם מכוני מחקר רשמיים תחת המדינה שמשווים בין המצעים כדי לתווך לציבור את הדברים. אגב, הדגש שם הוא על השוואה בין המדיניות הכלכלית של מפלגות שונות. אולי כי יש לזה יותר ביקוש וגם כי קל יותר לנתח השלכות כלכליות, עלויות, מימון וכו'. זו שאלה כמה ביקוש יש לזה בציבור גם בדמוקרטיות הוותיקות כי גם שם יש ירידה ביחס למצעים לעומת העבר".

"הממד השבטי חזק מאי-פעם"

לנוכחות העצומה של הפן הפרסונלי, ששפירא מזהה בכל העולם המערבי, מצטרפת ההצבעה המגזרית, על מאפייניה הייחודיים לישראל. "לא צריך ליפות את העבר – הפוליטיקה תמיד הייתה שבטית בישראל", אומר שפירא. "אבל בשנים האחרונות הממד השבטי חזק יותר מאי-פעם".

לשם המחשה, שפירא שם את האצבע על שנות ה־90, שבהן עוד נרשמו בישראל תזוזות גושים גדולות בתאם להתפתחויות המדיניות: בין שמיר לרבין, פרס לנתניהו ונתניהו לברק. "אלו תנודות בוחרים משמעותיות שמצביעות על שחרור מסוים משבטיות. היום אנחנו רואים שהרבה יותר קשה להזיז בוחרים. ואם הבוחרים לא זזים ומה שמעניין הוא הפרסונה, אז טבעי שהמצעים יהיו פחות מרכזיים".

האפליקציה שמדרגת את מצעי המפלגות

שפירא פסימי במידה לגבי התפתחות הדיון הפוליטי בזירה הציבורית, אך דווקא בהתפתחויות הטכנולוגיות של התקופה האחרונה רואה בשורה אפשרית: יכולת להנגיש לציבור הרחב מסרים מורכבים ביתר קלות. היזמים החברתיים דני גיגי ועמיר סלמון פיתחו את האפליקציה 'לא בוחרים בלי מצע' במיוחד בשביל להתמודד עם הבעיה. תחת עבודתם במכון מנדל הם מבקשים להפוך את המצעים הקיימים לנגישים יותר ולהבליט את המפלגות שמסרבות לספק מצע.

"ההנחה שלנו היא שעם יותר היכרות – תגיע גם יותר מעורבות", מסביר גיגי. "מצע זה לא רק מה שקורה לפני הבחירות – אלא בעיקר מה שקורה אחריהן. זו תוכנית העבודה שלך. המצפן לדרך. משהו שאנשים מצפים לו שנעלם לחלוטין".

אתר האפליקציה פשוט מאין כמוהו. על קיר המפלגות מונגשות 17 הרשימות המרכזיות המתמודדות בבחירות הקרובות. הן מסודרות על פי ציון המצע שלהן, המשוכלל מכמה פרמטרים: רמת פירוטו, כמות הנושאים שהוא מבקש להקיף, האם הוא מתוחם בלוח זמנים וכמה בכלל הוא אמור לעלות.

בראש הטבלה מפלגות מימין ומשמאל: 'הדמוקרטים', 'זהות', 'ישראל ביתנו' ו'המילואימניקים', עם ציון של מעל 80. 'ישר' ו'ביחד' סביב ה־70. ש"ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית ורע"מ, שצפויות למלא כרבע ממושבי הכנסת הבאה – לא פרסמו דבר.

עד השבוע שעבר, 'הליכוד' פרסמה רק תוכנית של שש פסקאות עקרוניות וכלליות על סדר היום הכללי שלה. לפי המדד של גיגי, לא היה מדובר אפילו במצע חלקי. עם זאת, ביום שישי פרסמה מפלגת השלטון מצע מפורט הרבה יותר, אשר קיבל במדד של האפליקציה ציון 76.

"מה שניסינו לעשות זה לבנות כלי אובייקטיבי שלא בנוי על מה שאומרים ראשי המפלגות, אלא על זה שיש להן סדר יום ציבורי", מסביר גיגי. "במפלגות הקהילתיות – החרדים, רע"מ, הציונות הדתית  – יש איזושהי תפיסה כללית זהותית שאכן אומרת משהו לבוחרים שלהן – אבל מבחינתנו זה לא מספיק. צריך לפרוט את זה לפעולה. לוח זמנים. תקציבים".

יש טענה שהצורך במצע הוא נחלתו של צד אחד של המפה הפוליטית, ולכן הצד השני אפילו לא מתאמץ.
גם למצביע הימני לא מספיק לשמוע 'אני נגד מדינה פלסטינית'. מעניין אותו להבין איך הפוליטיקאי הולך לגרום לה לא להיות? יש לוח זמנים? איך יראו הצעדים בינלאומיים, פנימיים? – בסופו של דבר יש פה צעד חינוכי. אם אנחנו נתחיל להסתכל על מצעים ונדרוש כאלו – אז אנחנו גם נקבל. לצערי, היום אין אפילו ציפייה לדרישה כזו".

להורדת האפליקציה 'לא בוחרים בלי מצע' לחצו כאן.