בשנת בחירות, הנהלות אוניברסיטאות ומכללות עשויות לראות בקמפוס שקט הישג ניהולי. אחרי תקופה ממושכת של מלחמה וקיטוב, הרצון להימנע מעימות נוסף מובן. אבל שקט יכול להעיד גם על פחד לדבר ועל ריחוק מוגבר בין קבוצות חברתיות שונות. הנהלה שמתייחסת רק לאירועים חריגים ולתלונות עלולה להחמיץ את מה שמתרחש מתחת לפני השטח.

הנתונים החדשים בסקר שנערך במרכז אקורד מצביעים על הימנעות משיח פוליטי בקרב סטודנטיות וסטודנטים יהודים וערבים. זכותו של כל אדם לבחור שלא לדבר על פוליטיקה, אבל חשוב להבין מתי ההימנעות היא בחירה ומתי היא נובעת מחשש כי להבעת עמדה יהיה מחיר אישי או חברתי. קמפוס שבו סטודנטים חוששים להביע את עצמם צריך להעסיק את המוסד גם כשאין בו עימותים גלויים.

הפוליטיקה כבר נמצאת בכיתות, במעבדות ובתור לקפיטריה. הדרישה להשאיר אותה בחוץ משאירה מרצים וסטודנטים להתמודד לבד עם המתח שהיא מעוררת. למוסד אקדמי יש אחריות ליצור תנאים לניהול מחלוקת ולאפשר השתתפות בשיח בלי לחשוש מפגיעה או מהדרה.

המחויבות הזאת נוגעת לכולם, אך החששות והמחירים אינם זהים. לצד החשש מעימות סביב עמדה פוליטית, יש מי שחוששים שהיחס אליהם יושפע מעצם השתייכותם הקבוצתית. כאן נדרשת תשומת לב מיוחדת לסטודנטיות ולסטודנטים הערבים: עבורם, דיון פוליטי עלול להפוך במהירות למבחן שייכות ולדרישה להסביר, להצדיק או לגנות בשם ציבור שלם. גם שתיקתם עלולה להתפרש כעמדה פוליטית. האחריות המוסדית היא לאפשר להם להשתתף בחיי הקמפוס בלי להידרש להסתיר את זהותם או לדבר בשם קבוצתם. תשומת לב דומה נדרשת גם כלפי קבוצות מיעוט נוספות שעלולות לחוות חשש ודריכות.

גם חופש הביטוי דורש יותר מהכרזה עקרונית. כשסטודנטים חוששים להשמיע עמדה או להישפט בשל זהותם, האפשרות שלהם לממש אותו מצטמצמת. הנהלות צריכות להגן על האפשרות להביע דעות חריפות ולערער על מוסכמות, ובה בעת להציב גבולות ברורים לאיומים, לאלימות ולאמירות פוגעניות כלפי אנשים וקבוצות. הכללים האלה צריכים להיות מוכרים ועקביים, ולחול על כולם.

המחויבות נבחנת במעשים: האם תלונה זוכה לטיפול רציני? האם יש כתובת מוכרת לפנייה? האם מרצה יודעת כיצד להגיב כשהדיון מסלים ומקבלת כלים וגיבוי לכך? הצהרות על שייכות מאבדות את משמעותן כשאין להן ביטוי ברגע שבו זקוקים למוסד. לכן ההיערכות צריכה להתחיל לפני שמתרחש משבר. היא צריכה לכלול גם מרחבים לשיח פוליטי עבור מי שמעוניינים בו והזדמנויות ללמידה ולעבודה משותפת. עצם הישיבה באותה כיתה אינה מבטיחה היכרות או אמון. למוסד יש תפקיד פעיל בבניית התנאים למפגש מיטיב, במיוחד כשהמציאות הציבורית מגבירה חשד וריחוק. המוסדות האקדמיים ברובם למודי ניסיון מהשנים האחרונות, חשוב לרתום את הניסיון הזה גם לסמסטר הקרוב שכן אנחנו לא יודעים כיצד תסתיים מערכת הבחירות.

האקדמיה מלמדת ומחויבת לחשוב באופן ביקורתי, לבחון טענות ולהתמודד עם רעיונות קשים. בשנת בחירות עליה לממש את המחויבות הזאת גם ביחסים בין הקבוצות בקמפוס. ההיערכות לכך היא חלק מהאחריות האקדמית והחינוכית שלה: לאפשר מחלוקת, ובה בעת לשמור על הזכות של כל סטודנטית וסטודנט ללמוד, להשמיע קול ולהרגיש שייכים.

ד"ר מאיה דה פריס היא מנהלת תחום אקדמיה במרכז אקורד באוניברסיטה העברית.