קרן המטבע הבינלאומית העלתה בשבוע שעבר את תחזית הצמיחה של ישראל ל-2026 באחוז, ל-4.5% – הצמיחה השנתית הגבוהה ביותר מבין מדינות OECD. ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם בחשבון ה-X שלו את התחזית עם הכיתוב "הכלכלה הישראלית פורחת!". הנתון מדויק, אך מסתיר מציאות שונה לחלוטין.
עוד בשורות טובות ???????? pic.twitter.com/s6ZJzYLmzB
— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) October 15, 2026
הכלכלה הישראלית מראה עמידות, ועל כך יש הסכמה בכל קצוות הקשת הכלכלית. המשק מצליח להתגבר על הזעזועים שנלווים למלחמה המשתמכת. עם זאת תחזית שמבוססת על צמיחה בשנה אחת אינה מסוגלת לספק תמונת מצב אמיתית.
השפעות המלחמה
אחרי אירועים שגורמים לפגיעה כלכלית, מגיע תמיד תיקון. ערב מלחמת חרבות ברזל (באוקטובר 2023), המשק הישראלי התאפיין בקצב צמיחה שנתי חיובי של כ-2.7% עד 3%, אך המלחמה הובילה להיעדרם של עובדים רבים ממקומות העבודה, חלקם בשל שירות מילואים וחלקם בגלל האילוץ להתפנות מבתיהם. חלקים נרחבים במשק הושבתו בחודשי המלחמה הראשונים ובסבבים מול איראן. העלייה המחודשת בתוצר היא בפועל 'תיקון' – קפיצה גדולה שנובעת מההבדל בין תקופות של השבתה והחזרה מהן.
ההערכות לעלייה חדה בצמיחה שנתית כתוצאה מתיקון היו רלוונטיות ל-2025, לאחר מכן נדחו ל-2026 ושוב פעם ל-2027; התחזית המעודכנת של קרן המטבע משיבה את השפעות התיקון על הצמיחה ל-2026 – מה שנדמה כמו חדשות טובות. מנגד, אין זה נכון להשוות את הצמיחה המוערכת הדרמטית לצמיחה במדינות OECD אחרות משום שהן אינן מתאוששות משנים של מלחמה ולא צריכות לעבור תיקון, כמו כלכלת ישראל.
בנוסף, קצב גידול האוכלוסין בישראל הוא מהגבוהים ב-OECD: קצב גידול האוכלוסייה בישראל בממוצע היסטורי הוא כ-1.8% עד 1.9% בשנה, בעוד שממוצע הגידול במדינות הארגון נע סביב 0.4% עד 0.55% בשנה – למרות נתוני הגירה שלילית חסרי תקדים בישראל ב-2025.
כשמשקללים בתחזית של קרן המטבע את המצב הכלכלי בשלוש שנות הכהונה הראשונות של נתניהו, אפשר לראות שקצב הצמיחה לנפש בישראל בשנים 2026-2023 עמד על 57% מממוצע ה-OECD. על פי נתוני הבנק העולמי, ישראל צמחה בכ-2% ב-2023 (שהושפעה ממלחמה שהחלה באוקטובר), ובקצת פחות מ-1% ב-2024 (שנה של לחימה עצימה). שנתיים אלה היו בפועל שנים של כיווץ בתוצר לנפש: באחוז כמעט ב-2023 ובקצת יותר מחצי אחוז בשנה לאחר מכן. על פי חישוב 'דבר' ,בהתבסס על הנתונים והתחזיות של קרן המטבע הבינלאומית ו-OECD, הצמיחה הכוללת לנפש בישראל בארבע השנים האחרונות היא 2.7% (קצב שנתי ממוצע של 0.67%) לעומת 5.4% ב-OECD (קצב שנתי ממוצע של 1.32%).
הנתונים משקפים שני אתגרים נוספים. הנתח של ההוצאה הצבאית מתוך התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) זינק בשנים האחרונות – כך שלא מדובר בצמיחה בפעילות העסקית או בשירותים החברתיים. יש כמובן חשיבות לביטחון המדינה ויש גם תועלת שנובעת מצמיחה במגזרים כמו התעשייה הצבאית – אך גידול של 4% בשיעור ההוצאה הצבאית מהתמ"ג מצביע על האטה בצמיחה בתמ"ג במגזרים אחרים. יתרה מכך, נתח הולך וגדל מהייצור הישראלי מיוצר בכלל מחוץ למדינה (בעיקר על ידי אנבידיה), כשהתועלת למשק פחותה מהתועלת של ייצור מקומי.
לפיכך, מסגור של נתוני 2026, שנת הקדנציה האחרונה לממשלה, כ"כלכלה פורחת" הוא לא מדויק. אולי אפשר להגדיא זאת במקום כ"כלכלה מתאוששת". הציבור בתקופת בחירות עד למשחק המוכר: הממשלה מציגה את הצלחותיה, ואילו האופוזיציה מציגה את כישלונות הממשלה. אמנם אי אפשר לומר שקצב צמיחה כלכלית שקרוב למחצית קצב הצמיחה ב-OECD הוא כישלון כלכלי, אבל חשוב לדעת איפה עומדים.