המפלגה הכלכלית של ירון זליכה ייחודית בנוף הפוליטי הישראל בכך שכפי שמרמז שמה, היא ממוקדת לחלוטין בנושאים כלכליים. בפעמיים האחרונות בהן ניסתה להבחר זה לא הספיק, עם אחוזי תמיכה של 0.8% ו-0.3% מהבוחרים. אבל הפעם, סביב החיבור עם יועז הנדל ומפלגת המילואימניקים, חלק מהסקרים מנבאים שתעבור את אחוז החסימה ותהפוך להפתעת הבחירות ואולי אפילו למכתירת ראש הממשלה הבא.

המצע הכלכלי המפורט שמציג זליכה נמצא אמנם באופן ברור בימין הכלכלי, אבל בגרסה דוגמטית פחות ואקטיבית יותר מהמקובל. הוא רואה בשוק בתור המנגנון האולטימטיבי לניהול הכלכלה, אבל לא נמנע מלהציע התערבות במקומות בהם הוא מוצא לנכון, וכן קורא להגדלת ההשקעה בתחומים ספציפיים. הסחורה המרכזית שהוא מוכר היא זליכה עצמו – אדם עם ניסיון, אג'נדה, ואמונה גדול בעצמו וביכולותיו. או במילים אחרות – ימין כלכלי עם כוכבית. מה עומד בקצה השני של הכוכבית? את זה קובע זליכה בעצמו.

"מי מפחד מירון זליכה"

זליכה כיהן כחשב הכללי באוצר ב-2007-2003 והפך לדמות ציבורית מוכרת כבר בתקופת המחאה החברתית ב-2011 בשל התמקדותו במחירי הדיור והמזון ובקשר בין פוליטיקאים לבעלי ההון. לטענתו, לאחר תום הכהונה, החברות הגדולות במשק לא רצו שיעבוד אצלן משום שהסתכסך עם בעלי ההון הגדולים. לכן לדבריו, הוא נאלץ להיות יזם ולהרוויח את כספו בעצמו. זליכה אף הצטרף לחברת פרטנר ב-2010 (שבה עבד בשנותיה הראשונות) כדי לסייע במאבק להפחתת תעריפי הקישוריות – אבל הסביר שזה היה למען שבירת מונופול והגדלת התחרות.

המפלגה הכלכלית בנויה בעיקר על דמותו. אין בה דמויות ציבוריות מוכרות, אלא בעיקר אנשים מהעולם העסקי: רואי חשבון, יזמים ואנשי הייטק. הקמפיין שלו, שמתמקד לא מעט בפודקסטים של נדל"ן והשקעות בהם התראיין בחודשים האחרונים, מכוון לאלקטורט הזה: הוא מציג את עצמו כמי שמתנגד לטייקונים ולמונופולים הגדולים – שלדבריו רימו את המערכת הציבורית כדי להתחזק – ומנגד תומך במי שהתעשר בכוחות עצמו.

בניגוד לאלה שמפנים את חיציהם לחרדים, למתנחלים, לכספים הקואליציוניים, לערבים ולשמאל, הרטוריקה של זליכה מזכירה תקופה אחרת שבה הציבור הביע את כעסו על המונופולים, הטייקונים וקשרי הון-שלטון. לשיטתו, הוא היחיד שיכול להוריד את מחירי הדיור והיחיד שלא יושב בכיס של הטייקונים (לדידו כל המתמודדים האחרים קיבלו ערבויות מבעלי הון). במקביל טוען זליכה שכולם עושים יד אחת נגדו: ערוצי התקשורת, בעלי ההון והפוליטיקאים. האמונה הזאת משתקפת במתחם "מי מפחד מירון זליכה?" בדף אתר מפלגת כלכלית, שממוקמת שני, לצד המצע ורשימת המתמודדים.

מיסים: פחות לעשירים, יותר לחברות הגדולות, הורדת מע"מ

יחסו של זליכה למיסוי תואם את קהל היעד שלו: הכלכלית מציעה לבטל את מס יסף (מדרגת מס נוספת למרוויחים מעל כ-60 אלף ש"ח בחודש) ואת חוק הרווחים הלא מחולקים (המוכר גם כ"חוק הרווחים הכלואים" וקובע מנגנון מיסוי או חובת חלוקה על רווחים שנצברו בחברות מעטים ולא חולקו כדיבידנד), שמשפיעים בעיקר על העשירון העליון והמאיון העליון, אך פחות על העשירים ביותר במשק – האלפיון העליון. חוק הרווחים נחקק בין היתר לאחר שמדיניות המס הקודמת הפלתה בין שכירים שעובדים במקצועות בעלי הכנסה גבוהה שמגיעים לתקרת המס הגבוהה, לעובדים שמקבלים את התשלום על עבודתם דרך עסק שבבעלותם.

עוד מוצע לבטל את כלל הקלות המס וההטבות שחברות גדולות רבות מקבלות במדינה, מה שמספק להן יתרון על המתחרות הקטנות. לדוגמה, חברות טכנולוגיות רב-לאומיות כמו אינטל ואנבידיה שפתחו בישראל מרכזי תעסוקה לאלפי עובדים בצפון ובדרום.

בנוסף המצע הכלכלי קורא לצמצום הדרגתי של מס ערך מוסף (מע"מ) מ-18% ל-12%. לדברי זליכה, המס פוגע בשכבות החלשות ומפלה לרעה עסקים קטנים משום שהוצאותיהם פחותות, כמו גם היכולת שלהם לקזז את המס. המס השולי המירבי לעובדים והמס המירבי הכולל לחברות, על פי זליכה, יירדו מ-50% ל-40%.

תחרות: בנקים זרים, חשיפת החקלאות לייבוא

הגדלת התחרות לצורך הורדת מחירים היא עקרון מרכזי במצע. יבואני רכב בלעדיים לא יהיו רשאים להחזיק ברשיונות לכמה חברות רכב, ותיושם חובת הפרדה בין היבואנים למוסכים המורשים.

בענף הבנקאות שסובל מריכוזיות גבוהה, מציע הכלכלן הוותיק להקים בנק שינוהל על ידי בנק זר. לדבריו, מחצית מההון העצמי של הבנק יגיע מהמדינה, ואילו המפעילה שתזכה במכרז תתחייב לתנאים כמו מחירים הוגנים ללקוחות. בנוסף, יחוקק מחדש חוק שאוסר על גופים שמוגדרים מונופולים לגבות מחירים מופרזים.

בתחום המזון מפלגת כלכלית מציעה לאסור על יצרנית שהיא מונופול להיות גם יבואנית; ויבואנית לא תוכל לייבא את אותו מוצר מכמה יצרניות שונות. הכלכלית נוקטת בקו תקיף של ביטול ההגנות לחקלאות ותעשייה מקומית, וקוראת לביטול כלל המכסים ומכסות היבוא. מועצות הייצור החקלאיות כמו מועצת הצמחים, מועצת החלב או מועצת הדבש, יפורקו. במקום זאת מציע זליכה מעבר לתמיכות ישירות. צעדים אלה שניסתה לקדם הממשלה האחרונה נבלמו בלחץ החקלאים ומשרד החקלאות, שמתריעים מפני פגיעה בביטחון המזון וחיסול החקלאות הישראלית.

מחירי הדיור: הוצאת המשקיעים מהשוק

ההצעה של מפלגת הכלכלית להורדת מחירי הדיור היא עקיפה: קידום מדיניות מעודדת צמיחה, שתגרום לרוכשי דירות להשקעה לצאת משוק הנדל"ן ולעבור לתחומים אחרים שייהנו מתשואה גבוהה יותר בזכות הצמיחה. כך לטענת זליכה, יירד הביקוש לדירות ומשפחות צעירות שרוכשות דירה ראשונה ייהנו מירידת מחירים.

התוכנית מאתגרת ודורשת את השלמתם של שני יעדים: העלאת הצמיחה ויצירת ביטחון לטווח ארוך כדי שמשקיעים לא ינצלו את ירידת מחירי דיור כהשקעה בטוחה. בפועל היא מציעה לטפל במחירי הדיור בצורה עקיפה – בלי נקיטת צעד ישיר להגדלת ההיצע או להורדת המחירים.

מגזר ציבורי: הוצאה ממשלתית והפרטה

המפלגה של זליכה מציעה להעביר פרויקטים מחברות ממשלתיות לניהול משותף עם המגזר הפרטי, לצד סגירת משרדי ממשלה מיותרים. היא תומכת בהגדלת קצבאות הזקנה והסיוע לאנשים עם מוגבלות, לצד הגדלת התקנים בשירותי הרווחה ובריאות הנפש. בתחום החינוך מוצע להפחית את שעות הלימוד ולצמצם את מספר התלמידים בכיתה.

במצע מוצג הפער בין ישראל ל-OECD בהוצאה הממשלתית על בריאות – 7.3% מהתמ"ג לעומת 8.8% מהתמ"ג בהתאמה. הכלכלית רוצה להעלות את שיעור ההוצאה בישראל על בריאות ל-8% מהתמ"ג, בהתבסס על התפישה שמערכת הבריאות תהיה טובה יותר גם עם הוצאה נמוכה במקצת מאשר ב-OECD.

במגזר התחבורה מוצעת הגדלה מסיבית של ההשקעה במערכות הסעה המונית בערים הגדולות וקידום תשתיות כבישים. המפלגה דוגלת גם בהעברת פרויקטי תחבורה מניהול ממשלתי לפרטי.

ב-2015 הציג זליכה עם זהבה גלאון, דאז ראשת מרצ, את התוכנית הכלכלית של מפלגה שעסקה ביוקר המחיה ובפירוק מונופולים. זליכה הצהיר אז כי הוא איש ימין מדיני שמשתף פעולה עם מפלגת שמאל אך ורק בתחום הכלכלי – וגם היום הוא דבק בהצהרה הזאת. גם ביחס לעבודה מאורגנת מציג זליכה מגמה מעורבת: הוא התבטא נגד ועדי עובדים בעבר, אך גם עבד איתם בהזדמנויות אחרות.

לזליכה יש נסיון בניהול כלכלת המדינה, כחשב כללי דומיננטי שעבד לצד נתניהו. יש לו גם אג'נדה וצעדי מדיניות מוכנים לפעולה. אם הוא אכן יהפוך להפתעת הבחירות, יש סיכוי לא מבוטל שיהיה לו את המנוף הפוליטי ליישם אותם.